היי לכם

[אזרחית בדימוס]

היי לכם../images/Emo213.gif

אולי השנה החדשה גורמת לי לחשוב יותר ממה שאני צריכה עבור השקט הנפשי שלי,אבל יש לי דבר שמפריע לי. השתחררתי לפני כמה חודשים מצהל,בתקופה מסוימת שהייתי בבסיס סגור,אחד מכמה ששירתתי בהם,נתקלתי במגוריי בנות בבחורה מדהימה שהיתה שייכת למפקדה אחרת ששירתה איתנו יחד,והיא הפכה עם הזמן לחברה מאוד טובה(לשם הבהרה מראש-חברה לא במובן הרומנטי

). אם להסביר את החברות,אז משיחה ראשונה התברר לנו ששתינו בעלות אותו מזל,שתי האמהות עוסקות באותו מקצוע,האחים הגדולים שלנו למדו יחד באותה פקולטה באוניברסיטה(ואף הכירו אחד את השני),לשתינו שמות מאוד דומים,שתינו אוהבות מסיבות,ריקודים ומה לא-הרבה דברים משותפים,היה נראה שמי שטען שלכל אחד יש בנאדם שדומה לו בעולם-אם במראה חיצוני ואם באופי-אז זה היה זה.. פשוט היא ואני. דבר שאולי הבדיל ביננו-זה שלה הייתה חיבה לסוג של סטוצים(יזיזים..מכירים?),ואני די סלדתי מהנושא..אבל היה משעשע לשמוע את החוויות שלה אחרי שישי שבילתה במועדון..היא היתה בראש טוב כזה,בחורה חכמה אבל סוג של "קלמזי"..קצת כמוני,אם לא ממש...מאלו שעושות שטויות,אבל אף פעם לא נענשות על כך בחומרה(שתינו באותו זמן בצבא..להזכירכם

). כמו שתי אחיות היינו,אותו סגנון דיבור,אותה מוזיקה אהובה ואותו "סוג" של בנים אהבנו...אפילו יצאתי עם בחור שהיה המפקד של חבר שלה(לא יודעת אם הם עדיין זוג). כולם תהו איך אני והיא לא מכירות מילדות..סה"כ חברות מהצבא. אנחנו גרות במרחקים די גדולים,היא צפונית ואני כבר לא ממש..,בילינו ביחד בסופ"שים כשכל אחת באה לשנייה הביתה. אז עוד שירתנו ביחד.באחת הפעמים שיצאנו יחד למועדון בצפון הכירה שם את הבחור שהפך לאהבת חייה-החבר הראשון שלה..היא התייעצה איתי בהתחלה מה כדאי,איך ומתי להתקדם ולומר לו שהיא אוהבת...עם הקרבה שלהם,החברות שלנו התחילה להתרחק.. הבעיה הגדולה היתה שאבא שלה לא מרשה לה להביא בחורים הביתה,עד כדי כך שהוא יכל להחרים אותה ולומר לה שתצא מהבית שלו אם תביא את חבר שלה הביתה..זה היה ממש רציני..היא היתה מתוסכלת ואני תמכתי והקשבתי וניסיתי לשכנע אותה שתדבר איתו הרבה,ושהמצב יהפוך לנוח וקל יותר עבורה ועבור החבר.. מאז הספקתי להשתחרר מהצבא,הקשר התרופף ביננו,אני התקשרתי אליה כמה פעמים בזמן המלחמה כדי לראות מה שלומה ואיך המשפחה שלה מסתדרת בתקופה הנוראית הזו...זה למרות שהיתה בצבא ולא ממש ב"קו האש"... בפעם האחרונה שהתקשרתי(כשבאותו יום היה מטר קטיושות ושאר "זיקוקי דינור")היא היתה בכיף שלה,אמרה שהכל "פנאן" אצלה בצבא(אני דאגתי לה ואצלה הכל בסדר),וחוץ מלשאול מה קורה,רציתי לספר לה כמה דברים חדשים שקרו בחיי,סתם לעניין אותה,אבל היא ענתה שאין לה זמן שתחזור אליי,ולא חזרה... אני מרגישה מאוכזבת ממנה..בכלל לא מהסיבה של השיחה האחרונה,אלא מהניתוק ומהאדישות ומלהפוך את הקשר שהיה לדבר חסר משמעות ושאינו קיים כבר..הרי אנחנו לא מתקשרות כבר בשום דרך..כבר התחלתי לחשוב שאי החליפה טלפון כי הקודם אבד לה(ונורא מתאים לה שזה יקרה דווקא לה),אבל יש לנו מכרה\חברה משותפת שיש לה את המספר שלי,לכן זה לא בעיה להשיג אותו. לשתינו הרבה חברות,שתינו אוהבות לבלות ואוהבות אנשים,אבל מהפעם הראשונה שנפגשנו,יצא שנהיינו חברות טובות,חברות סוד.. אפילו חברוּת שאף-פעם לא הייתה לנו,גם לא עם חברות ילדות שלנו(ולי יש כמה חברות ילדות מגן חובה..אז זה נדיר למצוא מישהי מקסימה שמתאימה בול לראש שלי בזמן השירות בצבא). זה נראה שאני תופסת את הקשר בכוח,מנסה להצדיק את קיומו,למרות שאין ברירה ואני יודעת שצריך להמשיך. באמת שקשה לי להאמין שאין לה את המספר שלי כי קרה משהו לסלולרי שלה,וקשה לי עם ההתעלמות שלה,ממש לא פגעתי בה,ולכן אין שום סיבה שהיא מתעלמת בצורה שכזו...לא מחזיקה הודעות,לא מוצאת זמן לדבר בטלפון ועוד כהנה וכהנה.. מה אתם מציעים לעשות? אני ממש לא חושבת שלהתקשר אליה יהיה פתרון נכון,אני חושבת שלפחות לענות להודעת "חג שמח" ממני זה המינימום. שלחתי לה ואראה אם היא מחזירה...אולי אם לא, אז פשוט זה הזמן למחוק את המספר שלה מזיכרון הפלאפון ולהמשיך הלאה..

 

[ע ו פ ר ה]

היי אזרחית

הרבה אכזבה יש במכתב שלך. הוא החזיר אותי 30 שנה אחורה כשאני נפגעתי מחברות שהגיבו לא כמו שציפיתי והקשר נותק (שתי חברות מאוד טובות). היום אני רואה את החיים כמו שבילים וכבישים. יש חברים שמלווים אותנו הרבה מאוד שנים ולהם אני קוראת "הולכים איתנו בכביש". יש "חברים של שבילים" . הם מלווים אותנו דרך קצרה מתוך החיים. והדרך שאנחנו הולכים איתם היא ממש כיפית ונהדרת. איזה מזל שיש אותם. פרידות זה דבר מאוד עצוב, מאוד מאכזב. אבל אולי אותה חברה הלכה איתך בשביל ולא בכביש. האם את יכולה לראות את היחסים שלכן כמשהו "נפלא שהיה ואיזה מזל שהיה"? האם את יכולה לקחת את החברות הזו למקום ללמוד ממנו מה הדברים שאת רוצה עבור עצמך בחברויות שיהיו לך בעתיד? אני מציעה לך להסתכל ולראות את הדברים הטובים שהיו שם. לשחרר את מה שעושה לך עצוב. אולי החברות הזו הסתיימה ותבוא אחרת במקומה? אגב, עם שתי החברות שלי יצרתי קשר אחרי הרבה מאוד שנים. עם אחת אני לא בקשר, כי זה לא התאים. עם השניה הקשר התחדש, כאילו לא פסק מעולם, למרות ש 25 שנים לא היינו בקשר. לעולם אין לדעת לאן ואיך הדברים זורמים. ברגע שאנחנו משחררים את הדברים הלא נעימים, מוותרים על האכזבה ונותנים לדברים לזרום, כי לא הכל אפשר לראות מכאן, דברים חדשים ויפים נכנסים לחיים. סליחה על המגילה. מקווה שמשהו תרמתי. ובעיקר אני מאחלת לך שתמצאי חברויות חדשות. את עוד צעירה והכל פתוח. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי

 

[אזרחית בדימוס]

לא,זו לא מגילה מה שכתבת

דרך אחת היא להסתכל על חברויות וקשרים כחברויות בכביש ובשביל בצד. אבל אני שואלת,למה לוותר על חברות שהיתה,חברות יפה שהיתה ותרמה לי עד לא מזמן,ולהפוך את זה למשהו צדדי? הרי אני ניסיתי ליצור קשר,באמת נורא-נורא מוזר לי שהיא לא ענתה,היא בחורה ממש נלהבת כזו,אהבה להעביר איתי את הזמן,כל הזמן צחקנו,העברנו את הזמן בכיף,יצאנו ביחד,ותמיד היא התלהבה לשמוע ממני אחרי כמה ימים שלא דיברנו ואז נפגשנו...חברות ממש קרובה וטובה..בלי קנאה,אלא עם המון פרגון וכיף. אז כל מה שכתבתי במשפטים למעלה באמת מביאים לשאלה-למה להביא את היחסים לקרים,אני מעדיפה להתנתק לגמרי מאשר להיות "מנומסת" ולשלוח\להתקשר במועדי חג וימי-הולדת..זו צביעות בעיני..לפחות כשזה איתה. שלחתי היום את ההודעה לחג שמח,ובאמת איחלתי לה מכל הלב,ולא בשביל לצאת מידי חובה..ואם היא לא תענה אני מהמרת על או התעלמות(וזה אין לי מושג אם זה זה באמת)או שכנראה,ומאוד סביר-היא פשוט הפילה את הטלפון לשרותים\אבד לה במועדון,והיא החליפה מספר,או שפשוט כל המספרים נמחקו לה..אלו הספקולציות שלי. ואת יודעת מה שמעצבן? זה לא שזה פרידה,לא אמרתי לה שלום,אנחנו גרות במרחק נסיעה של שעה+- אחת מהשנייה,בפרידה זמנית פשוט "מתאמים" את זה,לא בא לבד בדרך-כלל. וקשה לי לראות את זה כאכזבה..אולי כתבתי על האכזבה,אבל היא חלקית.. סיפרתי לחברה אחרת שלי(שגם היא מכירה את אותה אחת די טוב)והיא אמרה שממש מתאים לה לאבד את הטלפון,היא פשוט כזו,ולא רעה ומתעלמת,ואמרתי לה את זה שאני לא אתקשר אליה,ואותה חברה אמרה לי לוותר על האגו ולהתקשר.. חבל לוותר על זה,באופיי אני אחת שמנסה להחזיק דברים בכוח,כשהם כבר לא "קורים",וזה חלק מהאופי שלי.. לא רק עם חברות בין בנות,אלא גם עם מבני זוג קשה להרפות..סוג של חרדת נטישה נדמה לי..

 

[Ofra m]

היי לך

קראתי את כל אשר כתבת ואת מה שעופרה ענתה לך, כמו שהבנתי מהסיפור שלך זה שמאוד מציק לך הקטע של הניתוק הפתאומי של הקשר הנפלא שהיה בין שתיכן, כמו שאני מכירה את עצמי במצבים כאלו ואחרים בדרך כלל אני לוקחת את כל האשמה והאחריות עליי, בעברי הייתי תמיד לוקחת אחריות על ניתוק או על ברוגז או אפילו על מישהי שעושה בדיוק פרצוף חמוץ ומשייכת את הכל עליי וחושבת שזה בגללי, אבל היום הבנתי שזו טעות למה אני צריכה לקחת אחריות על התנהגות של אדם אחר? אם הוא מתנהג באופן כזה או אחר זו אומנם זכותו אבל זו בעייתו ולא בעייתי שלי. לגבי מה שמפריע לך אני מציעה לך לשבת עם עצמך עם דף נייר ועט ולכתוב למה זה כל כך מציק לך? למה ניתוק הקשר כה חסר לך? האם זו היא? האם זה כל קשר? האם את חוששת להיות בודדה? ואם הגעת למסקנות ולתובנות אז מצויין למדת שעור בלהכיר את עצמך ומכאן לצמוח. בנוסף אם את רואה שזה יותר ממציק לך אני כמובן הייתי מוותרת על האגו, מתקשרת אליה ושואלת בפשטות מה קרה שאנחנו כבר לא בקשר? ותהיי מוכנה לכל תשובה וזיכרי זו היא זו לא את אל לך לקחת אחריות על מה שתענה לך ותתכונני מראש שאת בוחרת שלא להעלב, פשוט את רוצה לדעת וזהו, יהיה מה שיהיה, לפעמים אנחנו סתם סקרנים וזה מותר, לפעמים אנחנו באמת צריכים לדעת להרפות, לא רוצה יבואו אחריה עוד מלאן במיוחד כשאת מספרת על עצמך כל כך בחביבות, חבל לך לקלקל את המצב רוח שלך בגלל מישהי כזו או אחרת, תאמיני לי אף אחד לא שווה זאת, את עוד תראי.....חג שמח ומתוק, עופרה האחרת....

 

[אזרחית בדימוס]

תודה על התגובה,

אבל לא ירדת לסוף דעתי. אני לא מרגישה בודדה או חוששת מזה,כלל וכלל לא,פשוט מרגישה חוסר ביחסים איתה בלבד. יש לי חברות טובות אחרות,אלו ש"הבאתי" איתי מהאזרחות,אבל בזמן השירות(ועדיין חלק בצבא,כולל הידידים הטובים)כל אחת שירתה הרי במקום אחר,ואנחנו שתינו נפגשנו וככה יצא-שנהיינו חברות טובות,לפחות כמו אלו שיש לנו באזרחות. אני יוצאת ומבלה,אבל חושבת שאיתה משהו התפספס..אולי אני צריכה להרפות וזהו,כי היא לא מרגישה כמוני,לא ממש אכפת לה,וגם זה בסדר.לא אשכנע להחזיק משהו שכבר לא קיים,לפחות לא כרגע. זה ניתוק שלא באשמתי,אני הרי ניסיתי...הלא כן? זה מציק וחבל שהמצב לא כפי שאני מצפה שיהיה,או לפחות שהיא תדע להחזיר הודעה לחג,אבל אם לא-אז לא.. לגבי אם להתקשר או לא,סביר להניח שלא אפגע מהתשובה שלה,כי אם היה לה את המספר שלי עדיין(ולא איבדה את המכשיר יחד עם הזכרונות מספרים),אז בטח תענה "למה את לא מתקשרת?"...היא לא תגיד שפגעתי בה או הייתי אדישה,כי זה באמת לא קרה.. תמיד היחסים היו כיפיים כאלו..ממש זורמים בלי ריבים וקנאות,הרבה פרגון שלא נמצא בין חברות בין בנות בדר"כ... חג שמח!

 

[hilabarak]

אני מאוד מבין אותך כי גם אני תופס

חברויות ברמה ארוכת טווח. אבל נראה לי שהיא רואה את החברות בצורה שונה ממה שאת רואה אותה. ואני אתן דוגמא סתם - את נניח לא משתפת כמעט אף אדם בעולמך הסודי, בעוד היא משתפת את כולם בכל דבר בחייה (היא לא ממש רואה צורך להסתיר - נניח שהיא מספרת על הסטוצים אפילו להוריה או לסתם ידידים). היא מספרת לך דברים מאוד אישיים ואת מספרת לה דברים מאוד אישיים. אבל נניח מרגע שהתנתקן, את לא מוצאת עצמך מספרת כמעט לאף אחד את הדברים הללו וזה חסר לך. היא מצד שני כבר מאז סיפרה את הסיפורים שלה אלף פעם לחברות וחברים ולאחים ולהורים, ומבחינתה להיפגש איתך זה בכיף כי אתן חברות טובות, אך לא ממש צורך. זאת אומרת שאם תגורו אחת ליד השנייה תפגשו מבחינתה בכיף כל יום ותדברו, אבל אם זה כבר שעה נסיעה אז היא תדאג למפגש חצי שנתי במקרה הטוב וזהו. בקיצור אני לא יודע אם לך זה מאוד חשוב כי היתה אשת סודך היחידה, ומבחינתה זה פחות קריטי כי היא מספרת לכולם סודות. או שמא את אדם שאין לו "סטוצים" ומבחינתך חבר זה חבר, והיא אישיות של "סטוצים" גם עם חברות. או ששני ההסברים יחד. אבל די ברור לי שלחברות הזו מהכיוון שלך יש הרבה יותר משמעות מאשר מהכיוון שלה. לכן כמו שאמרו לך, אם השבילים יצלטבו שוב אז בכיף, אם לא אז למדת המון ממנה ואולי כדאי להשקיע בחברות אחרות שיתנו לך את אותו סיפוק (נניח היכולת לייעץ או לשמוע סודות ...) אבל גם יהיו יותר מעוניינות בחברות ארוכת שנים, כמו שאת.

 

[אזרחית בדימוס]

יש משהו במה שאתה אומר,

שהיא לא לקחה את היחסים לאן שאני חשבתי..זתומרת שלכל אחת יש את החברות שלה מהבית,אבל שהחברות של שתינו נרקמה ממש בשעה...שתינו היינו באותו ראש באותו הזמן,וכרגע זה לא ככה. כמו שכתבתי בתגובות הקודמות,נראה שאני ניסיתי והשתדלתי לשלוח הודעה(גם הודעת חג שלא נענתה),והיא לא החזיקה,כנל לשיחה מלפני כמה זמן. זו זכותה לבחור את מה שהיא חושבת לנכון,להתקשר או לא-אני לא יכולה לכפות את זה עליה,אלא רק לנסות ליזום. ולא יודעת אם זה ממש עניין של אגו בהחלטתי לא להתקשר אליה,פשוט ככה זה מרגיש לי וזהו..שאני לא צריכה להתקשר כי לה לא אכפת. ונתת לי נקודה למחשבה בקשר לזה שכל אחת מאיתנו תופסת את הקשר בדרך אחרת. היא יכולה לספר דברים לעוד 10 חברות,וגם לי,אבל לא רק,,דוגמא אחת..ברור שלה יש חברות שגם לה היא מספרת,יש לציין שהיא מאוד קלילה בדעתה כזו,אבל אינטיליגנטית..ממש לא עושה חשבון ובגלל זה אהבתי אותה.. לא מתביישת לשתף ומאוד דברנית..כמוני קצת..בלי הרבה טקט אבל עם הרבה חיבה לאנשים ועם הרבה רצון להכיר ולדבר. וגם לי מרגיש שאם נגיד נגור אחת ליד השנייה,אז בשלב מסוים היא תראה את היחסים כמובנים מאליהם,ואני שונה במחשבה הזו כי כל קשר צריך להיות מיוחד..לא משנה עם מי.בעיקר עם אלו הקרובים לנו. ובאמת יכול להיות שהיא לא רואה\ראתה את הקשר כצורך אלא כדבר נחמד..מה שנקרא(וגם אני חושבת ככה)-היה טוב וטוב שהיה. תודה על התגובה וחג שמח

 

[גילי פרי]

ברוכה הבאה פה, אזרחית../images/Emo140.gif

לא יודעת אם הייתי מוחקת את מספר הטלפון שלה, אבל בהחלט הייתי ממשיכה הלאה. קראתי את הסיפור, ואני מצטרפת לדעתם של החברים שענו לך, אני חושבת שאת מייחסת לה חשיבות הרבה מעבר למה שהיא מייחסת לך, ולא משום שאת "לא בסדר" אלא משום שאתן בכל זאת אחרות, שונות, כל אחת עושה דברים בדרך אחרת. כן, זה לבטח כואב, ומפריע ואפילו לא מעט מתסכל, אבל ממשיכים הלאה, לומדים, מתחשלים, אוספים את עצמנו ומתקדמים

ונשמח לקרוא אותך בהמשך

שנה דבש לכולנו

 

[קואלה המקורית]

הי אזרחית

גם לי היה סיפור מאוד דומה. חברה מאוד מאוד טובה, גם כן הכרות מהצבא. גם כן נסיעה של שעה + אליה לקיבוץ (בצפון). הקשר שלנו נמשך שנים מספר גם אחרי הצבא, והגיע למצב שהיא הייתה לדבר איתה. במקרה שלה, האוניברסיטה והלימודים היו התירוץ להתרחק. וריב קטן שפרץ ביננו הייתה הסיבה לניתוק מוחלט של הקשר. בהתחלה עוד ניסיתי לכתוב לה מיילים, SMSים (היא לא ענתה לי לטלפון), אבל ללא תגובה. היה לי מאוד קשה, ועד היום לעתים אני חושבת מה קורה איתה. והאמת בפברואר האחרון, נורא התחשק לי לשלוח לה SMS של "מזל טוב, שנה לזה שאנחנו לא מדברות", אבל הבנתי שאין טעם, היא עשתה את הבחירה וזהו. אני רק מקווה שטוב לה, ושהיא מצליחה ושמחה ובריאה ואני מאחלת לה שנה טובה ומאושרת. קחי את הזמן, גם לעשות LET GO יש את המקום והזמן... ואת עוד תמצאי את אלו שישארו לך בחיים, לתמיד. שתהיה לנו שנה מלאת חוויות

 

[קואלה המקורית]

והגיע למצב שהיא הייתה לדבר איתה =

היה חיה שנה וחצי בארה"ב, ואני התקשרתי אליה כל שבוע לשם, כדי לעודד אותה בעבודה הקשה שהיא ביצעה שם.