ילדתי לפני חודשיים תינוק מקסים, לידה ראשונה .
הדולה שליוותה אותי סיפרה לי על הפורום, על המקום הזה שבו הכאב הוא משותף...
מאד רוצה לשתף בכאב הבלתי נלאה הזה של היתמות מאם
ועכשיו שהפכתי לאם בעצמי...
מי כמוכן יודע..?
אמאל'ה יקרה, הרבה נחת, תגדלי אותו בקלות, ובבריאות טובה.
הכאב אכן משותף, כי אובדן של אם הוא משמעותי וקשה.
בהחלט מוזמנת לשתף, ולכאוב איתנו,
אשמח לתת כתף תומכת ככל שתרצי,
וכבר ממליצה לך ללמוד להנות מהרך הנולד, זה יעזור להתגבר.
מוכר עד מאוד במיוחד באימהות
הכתף של אימא, עצה של אימא חסר...
לא פעם כאבתי את חסרונה כשבני החל לזחול, ללכת, להגיד את מילותיו הראשונות
ובטוחה שזה עוד יקרה בהמשך
אצלי עזר להסכים לקבל עזרה, להסכים להכניס דמות סבתאית אחרת למשבצת הריקה
שפע
אני מכירה ומזדהה עם הכאב ללדת ללא אם, כל הכבוד לך שהתארגנת ומצאת תמיכה בעזרתה של דולה, והנה יש לך מקור תמיכה נוסף הפורום שלנו
, נכון עם כל האושר של לידת תינוק יש הרבה קושי , קושי פיזי, עייפות וגם לפעמים קושי רגשי , אז אנחנו תמיד כאן בשבילך... נשמח לשמוע עלייך, על הילדון ועל אמך... שתהיה לך המשך שבת נעימה.
הי, שיהיה במזל טוב! איזה כיף לך! ( לי יש עוד קצת זמן..) אשמח שתשתפי אותנו במה שתרצי. עבורי זה מקום מפלט נהדר, מרגישה שבאמת באמת מבינים אותי. אימי נפטרה לפני חודש וחצי והרגשתי שבכל זאת ( גם שהכאב כל כך טרי) יש בכל זאת הקלה על כאבי כשאני כותבת כאן (יאפילו כתבתי כאן בימי השבעה.) מקווה שתפרקי כאן את אשר על ליבך ושתשתררי. יכולה להבין מדוע את צריכה עכשיו את האוזן הקשבת אולי יותר מתמיד. מאחלת לך בהצלחה עם האימהות החדשה ושיהיה לך רק טוב
זה החודש לפני 11 שנים , שהיא הלכה במפתיע .
אני הייתי רק בת 17 והיא הייתה לי כחברה .
עברתי את סיום התיכון בלעדיה ואח"כ את הצבא
משם השנים המשיכו לדהור -בלעדיה ...
הכרתי את בעלי, הפכתי לכלה ליום אחד ולרעיה בשאר הימים.
והיא לא הייתה שם ללוות אותי במקווה וגם לא בחינה
היא לא עמדה איתי מתחת לחופה ....
היא אפילו לא בירכה אותי בחלום
אבל יותר מכל !
היא לא הייתה שהילד נולד.
והיא עדיין לא פה כשהוא מחייך את החיוך המקסים ומביט עליי במבטו שובה הלב ....
שבוע שעבר כשהיינו איתו בבי"ח -היא לא הייתה שם כדי להרגיע אותי והלגיד מילה טובה
ומה אני יכולה לעשות אם לא להמשיך לחיות עם החור השחור הזה שעם הימים רק הולך וגדל ?
מה אני יכולה לעשות?
אני רק יכולה להמשיך לחיות לצידו כמו שעשיתי באחד עשר השנים האחרונות.