היי לכולם
אני לא יודעת מה אמורים לשאול פה ומה כ"כ הולך פשוט ראיתי את נושא הפורום " וידואים מהלב" ולא יודעת למה החלטתי לשפוך פה.. אז ככה.. אני בת 19 מהמרכז רציתי לשתף אתכם במשהוא מעניין אותי מה תגיבו אני בעצמי לא יודעת מה לעשות עם כל הסיפור הזה... עצוב לי.. זה כבר כמה ימים שאני מדוכאת וחסרת אונים מה שאני עומדת לספר אף אחד לא יודע/ת ככה שאני מרגישה פתוח להוציא את הכל בכתב.. אז ככה.. כמו שאמרתי אני בת 19 הכרתי לפני שנה וחצי בערך ילד בן 16 לא משנה דרך איך.. זה מסובך מידי.. בקיצור, בהתחלה התחלנו לדבר שיתפנו נפתחנו אחד לשנייה בשיחה ועדיין הכרתי בגיל שלא ולא חשתבי שיתפתח משהוא אני בת 19 והוא בן 16 ואין מצב! באיזשהוא שלב התחלנו לדבר בטלפון ומשם- החלטנו להפגש.. כך זה נגרר לפגישה שנייה.. נשיקה.. אל תשאלו אותי איףך פשוט התאהבתי בילד הזה.. לא שהוא נראה ילד אבל בכל זאת אני יודעת- שהוא בן 16! זה ילד! זה בית- ספר שיעורים זה ילדדדד נסיתי להפנים אבל אל יכולתי להמנע מזה.. ולא כ"כ חשבתי בזמן שיצא לי להיות איתו חשוב לציין שלפני שהכרתי אותו יצאתי עם בחור שפגע בי ככה שהוא מילא את כל החום והאהבה שלא היה קודם לכן.. נכון להיום, אני נמצאת עם הילד הזה כבר שנה שלמה! יוצא לי לחשוב מה לעזאזל את עושה איתו? נכון.. זה מאוחר.. כי כבר שנה אני איתו אבל מה לעשות שאני אוהבת אותו גם במהלך השנה יצא לי להפרד ממנו ולחזור גליתי שאני אוהבת אותו באיזשהוא שלב הוא נכנס אליי הבייתה ההורים שלי שמגועים עליו גם האחים אין לי את מי לשאול שייעץ לי אני מרגישה אבודה! מצד אחד אני אוהבת אותו מצד שני כ"כ חסרוות בקשר ליציאות כי הוא קטן וגם כולן עם חברים גדולים ויכול להיותש התפתח עתיד.. בקיצור זה לא משנה גיל אומר המון לדעתי אני לא יודעת מה לעשות.. אתם יכולים לא לייעץ רק לההביע את דעתם או סתם משהוא להעיר אם מתחשק לכם בבקשה אולי זה יעזור.. ואם מישהוא חשוב שאני דפוקה זה בסדררר אני יודעת שאני כזו
אני לא יודעת מה אמורים לשאול פה ומה כ"כ הולך פשוט ראיתי את נושא הפורום " וידואים מהלב" ולא יודעת למה החלטתי לשפוך פה.. אז ככה.. אני בת 19 מהמרכז רציתי לשתף אתכם במשהוא מעניין אותי מה תגיבו אני בעצמי לא יודעת מה לעשות עם כל הסיפור הזה... עצוב לי.. זה כבר כמה ימים שאני מדוכאת וחסרת אונים מה שאני עומדת לספר אף אחד לא יודע/ת ככה שאני מרגישה פתוח להוציא את הכל בכתב.. אז ככה.. כמו שאמרתי אני בת 19 הכרתי לפני שנה וחצי בערך ילד בן 16 לא משנה דרך איך.. זה מסובך מידי.. בקיצור, בהתחלה התחלנו לדבר שיתפנו נפתחנו אחד לשנייה בשיחה ועדיין הכרתי בגיל שלא ולא חשתבי שיתפתח משהוא אני בת 19 והוא בן 16 ואין מצב! באיזשהוא שלב התחלנו לדבר בטלפון ומשם- החלטנו להפגש.. כך זה נגרר לפגישה שנייה.. נשיקה.. אל תשאלו אותי איףך פשוט התאהבתי בילד הזה.. לא שהוא נראה ילד אבל בכל זאת אני יודעת- שהוא בן 16! זה ילד! זה בית- ספר שיעורים זה ילדדדד נסיתי להפנים אבל אל יכולתי להמנע מזה.. ולא כ"כ חשבתי בזמן שיצא לי להיות איתו חשוב לציין שלפני שהכרתי אותו יצאתי עם בחור שפגע בי ככה שהוא מילא את כל החום והאהבה שלא היה קודם לכן.. נכון להיום, אני נמצאת עם הילד הזה כבר שנה שלמה! יוצא לי לחשוב מה לעזאזל את עושה איתו? נכון.. זה מאוחר.. כי כבר שנה אני איתו אבל מה לעשות שאני אוהבת אותו גם במהלך השנה יצא לי להפרד ממנו ולחזור גליתי שאני אוהבת אותו באיזשהוא שלב הוא נכנס אליי הבייתה ההורים שלי שמגועים עליו גם האחים אין לי את מי לשאול שייעץ לי אני מרגישה אבודה! מצד אחד אני אוהבת אותו מצד שני כ"כ חסרוות בקשר ליציאות כי הוא קטן וגם כולן עם חברים גדולים ויכול להיותש התפתח עתיד.. בקיצור זה לא משנה גיל אומר המון לדעתי אני לא יודעת מה לעשות.. אתם יכולים לא לייעץ רק לההביע את דעתם או סתם משהוא להעיר אם מתחשק לכם בבקשה אולי זה יעזור.. ואם מישהוא חשוב שאני דפוקה זה בסדררר אני יודעת שאני כזו