זה לא היה בזבוז זמן!!!!!!!!!!
לא. זה ממש לא היה בזבוז זמן. כן, לא נשארנו, אבל למדנו משהו, לא? אני כן. למדתי שאני צריכה להקשיב לעצמי יותר. דבר שמאוד היה חשוב, אך לא עשיתי את זה. ואני מנסה להבין למה עד היום בשעה זו. למדתי על אחריות. זה לא נכון, דויד, שלא אישרו את בואם סופית. בן, אישר, אך ביטל <ברגע האחרון, בו היה ברור שמי שכן הולך קרוב לוודאי שלא יראה את ההודעה> רוח מדבר אישר <והוא רשם זאת בלפחות 2 הודעות> אני וסטון אישרנו <ועוד אמרת לי להגיב לאחד מהם> אירגנת משהו, וכן, לא הרגשת טוב, אבל אתמול רשמת כל היום, וכתבת שאתה מרגיש בסדר. ולא כתבת משהו בקשר למפגש, אז הייתה הנחה. הדבר האחראי היה לכתוב משהו בקשר למפגש שאתה ארגנת. הדבר האחראי היה להודיע בצורה כזו שכן נשים לב, ולא שעה וחצי קודם. <ואני מנסה להבין מה קרה כאשר בן אמר לי יום קודם שהוא בא> למדתי ש-ים מאוד מרגיע אותי. ולשם אני אלך ביום ההולדת שלי. היו לי שאלות לגבי מה אעשה, והבנתי ששם אני רוצה להיות. כך שגם אם זה יהיה רק אני והים, זה יהיה נפלא! אבל אני יודעת, קיראו לזה הרגשה, שזה לא יהיה רק אני והים . למדתי על מושג החברות פעם נוספת. למדתי בסופו של דבר שאסור לי לכעוס על עצמי. למדתי שיש לי אפשרויות, ונכון, שבעבר היה לי קשה עם תוכניות שמתבטלות, אבל עכשיו יש לי אפשרויות. בזבוז זמן, לא נראה לי! עשיתי עוד צעד לכיוון השלמה, עוד צעד בו אני מפנה את הכעס לא עליי, עוד צעד בו הכרתי יותר את סטון, ויותר חשוב את עצמי. אני.