dalitשל הצאט
New member
היי לכולם
אני קוראת את הפורום באדיקות ויצא לי לכתוב פה פעם או פעמים אבל כעיקרון אני חדשה . אני דלית בת 22 עוד ארבע חודשים , גרה ליד עפולה ומגמגמת מגיל 5 , איך שהגמגום התחיל ההורים שלי התחילו איתי טיפול אצל קלינאיות תקשורת עד גיל 13 עברתי לפחות ארבע מהן וזה לא עזר ואז בגיל 13 וחצי החלטנו על cti והטיפול שם הניב תוצאות יפות אבל אחרי חודש הדיבור חזר לקדמותו וזה מציק כי הגמגום שלי לא קל וגם לא קשה ותמיד החלום שלי היה להיות שחקנית כי אני מאוד אוהבת תיאטרון וכל הצגה וטקס בבית ספר השתתפתי עם לא בדיבור אז בניצבות , בשירה ובריקוד ואני כנראה לא יוכל להגשים את חלום השחקנית , ובשנה האחרונה אני מאוד מתעניינת בתקשורת מבחינת העיתונות ומדעי המדינה ואני הולכת ללמוד את זה , אבל אני אומרת לעצמי שחוץ מלהיות כתבת בעיתון אני לא יוכל להיות כתבת בטלווזיה או להיות שדרנית רדיו שזה גם משהו מושך , אבל אז בא השרשור של מיקודם שאנשים מדברים על זה שהם פגשו מרצים וממגמגמים גם יחד וגם התוכנית של רונאל פישר שלדעתי הוא פשוט ענק , אני הייתי שוכרת אותו בתור עורך דין עם הייתי צריכה ואני אומרת לעצמי שאני לא אוותר בקיצור גם עבודה לא קל למצוא ( אני חמישה וחצי חודשים אחרי שחרור ולא מצאתי כלום כי לחיילים משוחררים הכל טלמרקטינג ואנשי מכירות ). ולסיום , אני מרגישה שאני נעה בעולם של כן לוותר לעצמי , לא לוותר לעצמי , לפעמים אני מצפצפת על הגמגום ולפעמים אני מתוסכל , האם עוד מישהו מרגיש ככה ? איך מחליטים ? מה עושים ? מקווה שלא חפרתי יותר מידי מקווה לתגובות דלית
אני קוראת את הפורום באדיקות ויצא לי לכתוב פה פעם או פעמים אבל כעיקרון אני חדשה . אני דלית בת 22 עוד ארבע חודשים , גרה ליד עפולה ומגמגמת מגיל 5 , איך שהגמגום התחיל ההורים שלי התחילו איתי טיפול אצל קלינאיות תקשורת עד גיל 13 עברתי לפחות ארבע מהן וזה לא עזר ואז בגיל 13 וחצי החלטנו על cti והטיפול שם הניב תוצאות יפות אבל אחרי חודש הדיבור חזר לקדמותו וזה מציק כי הגמגום שלי לא קל וגם לא קשה ותמיד החלום שלי היה להיות שחקנית כי אני מאוד אוהבת תיאטרון וכל הצגה וטקס בבית ספר השתתפתי עם לא בדיבור אז בניצבות , בשירה ובריקוד ואני כנראה לא יוכל להגשים את חלום השחקנית , ובשנה האחרונה אני מאוד מתעניינת בתקשורת מבחינת העיתונות ומדעי המדינה ואני הולכת ללמוד את זה , אבל אני אומרת לעצמי שחוץ מלהיות כתבת בעיתון אני לא יוכל להיות כתבת בטלווזיה או להיות שדרנית רדיו שזה גם משהו מושך , אבל אז בא השרשור של מיקודם שאנשים מדברים על זה שהם פגשו מרצים וממגמגמים גם יחד וגם התוכנית של רונאל פישר שלדעתי הוא פשוט ענק , אני הייתי שוכרת אותו בתור עורך דין עם הייתי צריכה ואני אומרת לעצמי שאני לא אוותר בקיצור גם עבודה לא קל למצוא ( אני חמישה וחצי חודשים אחרי שחרור ולא מצאתי כלום כי לחיילים משוחררים הכל טלמרקטינג ואנשי מכירות ). ולסיום , אני מרגישה שאני נעה בעולם של כן לוותר לעצמי , לא לוותר לעצמי , לפעמים אני מצפצפת על הגמגום ולפעמים אני מתוסכל , האם עוד מישהו מרגיש ככה ? איך מחליטים ? מה עושים ? מקווה שלא חפרתי יותר מידי מקווה לתגובות דלית