היי לכולם

[האור של הלילה]

היי לכולם ../images/Emo140.gif

Little Earthquakes מול Boys for Pele אני יער ואני קצת טירונית בכל ענייני הטורי אבל רציתי לבקש את נקודת המבט שלכם על שני האלבומים.. [זה הזמן ל- we love u ya'ar

] האלבום הראשון שקניתי היה BFP, זה היה לפני כמה חודשים לפי המלצתה של חברה חובבת טורי ואני חייבת לציין שהתייאשתי ממנו די מהר... משהו בו הרגיש לי כבד ולא זורם מספיק, הרגשתי כאילו זה לא האלבום הנכון להתחיל איתו. לשמחתי לא התייאשתי מטורי וגם צדקתי! בשבוע שעבר קניתי את LE והוא פשוט מושלם בעיניי, השירים יפהפיים ואני לא יודעת איך להסביר את זה.. מכירים את זה שאלבום מסוים "מתיישב" בדיוק כמו שצריך? אז זו התחושה עם האלבום הזה. עכשיו אחרי שקישקשתי קצת הגענו לשלב שאלות התם... האם רק אני מרגישה כך כלפי האלבומים הללו או שמא פשוט עדיין לא התרגלתי לטורי כמו שטורי צריכה להיות? לאיזה טורי אתם מתחברים יותר זו של LE או זו של BFP? האם אפשר לזהות בביוגרפיה של טורי שינויים משמעותיים שהשפיעו על כתיבת האלבומים האלו? ושאלה אחרונה... האם קרה לכם שהאזנתם לאחד האלבומים וגיליתם שאתם מתרכזים יותר בנגינה יותר מאשר בליריקה? זה פשוט קורה לי המון עם טורי ותהיתי אם זה רק המבטא שלה שמקשה עליי לעקוב אחרי המילים או שזה פשוט המוסיקה עצמה שמשתלטת לפעמים על השירים... הייתי שמחה אם הייתם חווים את דעתכם על שני האלבומים ונותנים לי קצת רקע עליהם..

 

[שוקו פריך]

|החפירה| אז ככה

אני אתחיל מדעתי על בויז- אני חושבת שהאלבום הזה הוא לא פחות מיצירת מופת. הוא באמת גאוני. אני לא יכולה לחשוב שם על שיר שלא עשוי טוב. כמובן שיש לי את הפייבוריטים שלי, וכאלה שפחות, אבל כולם מביעים משהו כל כך ברור, כל כך חד. אבל יחד עם זאת, הוא ארוך, ואני חושבת שאחד הדברים שהוא מעביר זה בלבול. אני חושבת שזה אלבום של פרידת רגשות נטו, שיש כל כך הרבה להוציא, ולא תמיד זה ברור, או בעל קו אחיד- כי עיקר הזרימה שם היא נפשית, ולאו דוקא לוגית והגיונית, בגלל זה הוא גם די קשה לעיכול בהתחלה. LE לעומתו נורא שונה. לפי ההרגשה האישית שלי יש בו רעיון נורא מוצק, דיעות וחוויות נורא מגובשות, אין שם פריקה של משהו נוכחי, אלא יותר "סגירת חשבונות" עם כל מה שהיה פעם. הוא הרבה יותר מינימליסטי. בין אם בלחן ובין אם בעיצוב שלו. הוא מציג משהו הרבה יותר ראשוני והרבה פחות מעורפל, ומכאן גם שהוא קל יותר לחיבור. באופן כללי, אני חושבת שכששומעים את טורי נורא חשוב ללכת עם האלבומים בסדר כרונולוגי. כל אלבום עומד בפני עצמו, אבל יחד עם זאת הוא חלק נורא חשוב מתהליך מסויים. כל אלבום שייך לתקופה מסויימת, וברגע שהולכים בסדר, הרבה יותר קל להבין את רוח הדברים, הרבה יותר קל להזדהות, לשים לב להתפתחות המוזיקלית ולעבור בין הפרקים האלה במוזיקה שלה. השוני באלבומים נובע בין היתר גם מהביוגרפיה, בעוד שLE מדבר על היחסים עם המשפחה, תקופת התיכון, האונס ובכלל כל מיני נקודות בולטות בחיים של טורי החל ממחאות קטנוות ועד טראומות, BFP מדבר בעיקר על הפרידה מבן הזוג אז- אריק רוס, וזו האירוע הדומיננטי באלבום הזה. לי אישית קשה להחליט למה אני מתחברת יותר. כל אלבום מתאים לי להרגשה אחרת ולזמן אחר. כל מסר שהיא מעבירה בכל אחד מהם נוגע בנקודות אחרות. קשה לי לחלק את זה, כי אני חושבת שהמוזיקה שלה היא מכלול, ולא נקודות בודדות. אני קשורה ממש לכל אחד מארבעת האלבומים הראשונים שלה, ואין אצלי X יותר טוב מ-Y. יש X שונה מ-Y, או Y מתאים לי עכשיו יותר מ-X. מה גם שאין לי ביקורת על היצירה שלה בתקופות האלו, אלא הבנה של השינוי הזה שממש מהותי לגבי, כי הוא מדגים את האישיות שלה, ואת מה שהיא, ולא נראה לי שאפשר להפריד בין החלקים האלו. |סחפירה|

 

[Alnilam]

המ . . .

כן, זה בדיוק מה שרציתי להגיד. [לא יודע לגבי ביוגרפיות והכל - אבל הם נורא שונים בעיניי, בדיוק בצורות שציינת]. באופן אישי - אם מישהו שלא מכיר את טורי היה שואל אותי, הייתי ממליץ לקנות קודם את LE. אבל אם הייתי צריך לבחור דיסק אחד שלה שרק אותו אוכל לשמוע, ולוותר על השאר - BFP, ובלי שמץ של היסוס. Alnilam

 

[noosh]

טוב, אז

ווי לאב יו, יער!!

(באמת, מה) טוב, ולשאלתך. האמת שבחרת שני אלבומים שהקשבתי להם די הרבה לאחרונה. אני חושבת ש-LE הוא אלבום מינימליסטי, הוא מגיע ממקומות אחרים. יש בו את האינטימיות של טורי, אינטימיות שנורא מקרבת את המאזין ליוצרת, שנותן לה את הבמה להביע, לשדר ולהעביר את הרגשות שלה, את המלודיות שלה ואת המילים שלה. יש בו המון חשיפה והמון אומץ, והוא מגיע מתוך המקומות האלה של הרגש שמנסה להתקרב, לגעת, להעביר הלאה. לגרום לך להרגיש גם. יש בו רוך ויש בו עוצמה, וכשמקשיבים לו, אפילו שקשה להתרגל אליה באופן כללי, הוא מוצא יותר נקודות אחיזה במאזין, כמו זרועות של תמנון עם ה"פקקים" האלה בסוף. BFP, לעומת זאת, מגיע ממקום שונה לגמרי. אני יודעת שזה גם פרק אחר בביוגרפיה שלה, ואני בכוונה לא נכנסת לזה. לדעתי המוזיקה שלה מתחברת אליי למקומות שאני מרגישה, וזה לא כל כך משנה לי איך היא מתחברת לביוגרפיה שלה. בכל מקרה, BFP משתמש ביותר כלי נגינה, ביותר מלודיות, וביותר שירים. ואני חושבת שזו נקודת התורפה שלו - האורך. BFP הוא לא אלבום קל להאזנה, בטח לא להיכרות איתה. הוא מלא כל כך וגם קצת מבולגן למי שלא מכיר, שלא רגיל. לא כל השירים שם מרגישים אותו הדבר, לא כולם מרגישים מחוברים אחד לשני, ולחלקם קשה להתחבר באופן כללי. היא הרבה פחות נגישה באלבום הזה, לפחות למאזינים חדשיפ. האמוציות שם שונות, הרגש מגיע ממקום כועס ופגוע בצורה אחרת מ-LE, בצורה אפילו צורמת יותר (לא מבחינת צליל, מבחינת הבעה). טורי בהחלט מגיעה לשם ממקום אחר, והוא לא תמיד נוח למאזין. ולא ברור, הטקסטים קשים יותר, הלחנים עמוסים יותר. אני חושבת שזה אלבום שקשה להתחבר אליו בהאזנה הראשונה גם אם את כבר מכירה את טורי מ-LE ו-UTP. אני יכולה להגיד לך שלי לקח זמן והרבה האזנות עד שהגעתי למסקנה שמדובר באלבום מופתי. וחלק מהשירים לא שקעו לי באותו הזמן שהאחרים, וחלק לא נגעו בהתחלה כמו האחרים, וחלק שנגעו אז נוגעים עכישו פחות. זה אלבום שצריך לגדול עליך ואתה אליו. אני חושבת שכדאי לך, אחרי LE, להקשיב ל-UTP. ללכת איתה לאט, בקצב שלה, ולתת לה את הזמן. זה שאלבום קשה עכישו, לא מבטל את הדיוק שלו אח"כ. נגיד, FTCH הוא אלבום קשה מאוד, ורק לאחרונה הוא ממש נוחת לי בפנים. לפעמים צריך לתת לזה זמן והיכרות מעמיקה יותר. וכן, כל אלבום של טורי נורא שונה מהשני, הצלילים והעיבודים וההגשה של הטקסטים והסאונד. היא מביעה בכל אלבום אותה בצורה אחרת, בגיוון אחר, ונוגעת אחרת. ואני דווקא חושבת שזה מה שהופך אותה לאחת היוצרות הכי מעניינות, כי הסאונד שלה מתפתח ומשתנה בהתאם לה, היא לא ממחזרת. יא, נראה לי שחפרתי אפילו יותר מגל.

 

[שוקו פריך]

חחחחח כמעט.

את יודעת, זה בדיוק מה שרציתי לכתוב. שבLE יש את האינטימיות הזו, אבל חשבתי על זה, BFP לא פחות אינטימי ממנו... אז מחקתי

.

 

[rfranko]

מממ...התבגרות...

רציתי להוסיף שמה שאני אוהבת זה התהליך לעבור על האלבומים של טורי מההתחלה, שהיא צעירה בועטת כועסת מוחה ומחוספסת כמו שאפשר לעשות ולהיות רק בתקופות מסוימות בחיים ולעבור איתה את כל תהליך הגדילה, ההבנה הקבלה ההתמודדות עם הדברים והחוכמה שבאה עם השנים הדברים החדשים שתופשים חשיבות בחיים של בנאדם והכל כל כך נפלא לעין ללב ובמיוחד לאוזן זה מצחיק אבל זה כמעט כמו לראות ילד שלך מתפתח וגדל להיות אחלה של בנאדם אני מבסוטה ממנה ומהאלבומים שלה החיים שלה הם המוסיקה שלה, ביוגרפיה יפיפיה

 

[Shame in you]

לא מכירה את BFP

אבל LE בהחלט נהדר. ברוכית