היי..לא יודעת...

[לולה 18]

היי..לא יודעת...

גם אצלכן זה ככה? לפני 7 שנים בערך(כמו שכבר ציינתי),אמא שלי נפטרה. ועצוב לי,שבזמן האחרון,כשאני חושבת עליה,אני חושבת עליה בצורה של פחד...אני מדמיינת אותה יושבת בחדר חשוך,בפינה,וצופה בי כשאני נכנסת לחדר.בוחנת,מסתכלת.וזה די מזעזע.ואני לא מבינה למה,למה אני צריכה לפחד מדמיונות על אמא שלי האהובה...למה זה מה שצריך לעבור לי בראש? למה בצורה שלילית המחשבות עליה? זה כואב לי. גם אצלכן זה ככה?היה ככה?מישהי מזדהה? כל תגובה..אשמח לשמוע...

 

[gitta]

מחשבות שליליות על אמא

שלום לך לולה היקרה

יהיה זה שגוי לחשוב שכלפי אמא שכבר איננה נחוש רק רגשות חיוביים. אמנם רוב הזמן ייתכן שנעשה כלפיה אידיאליזציה, ומרוב געגועים וכמיהה נהפוך אותה למלאך טהור. אבל בד בבד הרי יש לנו לפעמים גם כעסים, בעיקר על זה שהיא עזבה אותנו. לפעמים על זה שעזבה מוקדם מדי, כשטרם היינו בשלות לפרידה, ולפעמים על אופן עזיבתה, כשאנחנו חושבות שאולי היתה לה גם אופציה אחרת... בתמונה הכללית, גם אחרי שאמא כבר לא איתנו, משתנים הרגשות שלנו כלפיה מפעם לפעם, לפי המחשבות שלנו, לפי בעיות שאנחנו נתקלות בהן, לפי שלב חדש בגדילה שלנו ובהתבגרותנו וכו'. מה שאת תיארת כאן, לולה היקרה, הוא חלק מההתפתחות הזאת. האם את יכולה לשים את האצבע על בעייה נוכחית כלשהי בחייך, קטנה או גדולה, שהיתה עשויה להיות הטריגר למצב הזה? ברגע שבו תחשפי את הסיבה, התופעה תיעלם מאליה. את זה אני יכולה לומר לך בוודאות. תת המודע שלנו גורם תופעות כאלו, והוא מצמיד לפעמים כמה בעיות ותופעות שלכאורה אין ביניהן קשר. לכן כדאי שנהיה מודעות לתופעה זו, כדי שלא נפחד ממנה ברגע שהיא מתרחשת. כשזה קורה לך, את רואה יצירה של הדמיון הפעיל שלך, שהוצת ע"י דאגה אחרת כלשהי. את יכולה לומר לעילוי נשמת אימך תפילה מספר תהילים, ואח"כ להניח את הספר פתוח באותו פרק, באותה קרן זווית שבה ראית את דמות אימך. נא ספרי לי איך את מרגישה אחרי זה.

 

[לולה 18]

כן..

הדברים שאמרת באמת חכמים. אני אחשוב על זה. תודה לך....

 

[i m a s h e l o]

יקרה../images/Emo20.gif

הי לך אני חיה כבר עשרים שנה ללא אמא שלי ועדיין מנהלת איתה דיאלוגים ומערכת יחסים שלא נגמרת...אני אוהבת אותה וכועסת עליה ורבה איתה ומשלימה איתה ופוחדת מהתגובות שלה ומצפה להערות שלה יום אחרי יום ... למדתי לחיות עם אמא וירטואלית שהיא מוחשית לי כאילו עודה בחיים. לעיתים היא כאילו יושבת לי על הכתף...לעיתים היא באיזה פינה בסלון...ולעיתים אני מרגישה שהיא כמו הצל שלי בכבודו ובעצמו...

אני מאחלת לך שתלמדי להכיל את התחושות המבלבלות שקיימות בך, שתלמדי לאהוב את מגוון הרגשות הנמצאים בתוכך...אמא שלך נמצאת איתך כל הזמן...אוהבת אותך מהמקום שלה ובטוח מחבקת אותך תמיד... נושקי

 

[לולה 18]

אני יודעת

שאמא שלי איתי.ורואה אותי תמיד. אבל לא נוח לי שיש לי עליה את הדמיונות המפחידים האלה.. פאק..זאת אמא שלי כאילו..!!למה אני צריכה לדמיין אותה מסתכלת עלי במבט מאיים ומפחיד ושופטת אותי??... אני אצא מזה.. תודה על התגובות.