שיר מעניין בהקשר הזה...
הוא BARCELONA, שהקליט המנוח פרדי מרקיורי, סולן קווין לשעבר, עם זמרת אופרה (ב1991 נדמה לי), והציע השוואה סימולטנית בין-ז'אנרית, אם אפשר לקרוא לזה כך: זמר רוק/פופ (אם כי לא שגרתי) עם זמרת אופרה מקצועית. ואני לא חושב שיש מישהו ששמע את השיר שאומר שפרדי (עם כל ההערכה העצומה אליו ולפועלו) שר טוב יותר ממנה. לפני שפרנק סינטרה נפטר הוא הספיק להקליט שיר עם בונו, סולן יו טו (UNDER MY SKIN), מין סטנדרט ג'אזי, שלא ממש תרם להשוואה בין בונו לפרנק. בונו בא שם מתוך הערכה/הערצה עצומה לפרנק, ולא נתן (השיר לא דרש) אנרגיות רוק עצומות לביצוע המשותף. ובשנים האחרונות (לצערנו), יש מין נוהג של לשיר עם אמן מת פרנק סינטרה עצמו נאלץ לשיר, אחרי מותו, עם סלין דיון (ALL THE WAY), עם רובי (IT WAS A VERY GOOD YEAR). בוב מארלי נאלץ להוציא אלבום שלם של חידושים לעצמו אחרי מותו, משם בטח תזכרו את SUNSHINE REGGAY, ואת JAMMIN עם איזו ראפרית. פט שופ בויז שרו עם דאסטי ספרינגפילד, בהופעה, את WHAT HAVE I DONE TO DESERVE THIS. מה יש לכם להגיד על זה? המתים לא יכולים לדבר כבר...