היי כולן,
(אוי, בטח עכשיו יעבור ניטור, נכון?)
לא כתבתי פה כבר כמה חודשים. התגעגעתי, אז באתי.
אני חושבת כבר כמה זמן לכתוב פה.
אני חושבת שאני כבר רשמית יכולה להכריז על עצמי כבריאה מבחינת הפרעת האכילה. או לפחות, שאני מצליחה לרסן אותה רוב הזמן ולהישאר בטווח השפוי.
לפני חודש סיפרתי לאמא שלי על ההפרעה, ככה בצורה ספונטנית, אחרי שהיא ראתה משהו שכתבתי בבלוג שלי (הבלוג שלי לא חסוי ואני מפרסמת אותו בפייסבוק, אז אני יודעת שהיא קוראת שם). אני לא בטוחה שהיא לגמרי הבינה את המשמעות של מה שסיפרתי לה, והיא אמרה שהיא לא תיארה לעצמה, ואפילו לא זכרה את התקופה שרזיתי.
נו, טוב.
עברה עלי לפני חודשים תקופה ממש רעה, והייתי בקשר אינטנסיבי עם מישהו שאני מאוד אוהבת אבל זה פגע בי ובתפקוד שלי. בערך באותו זמן גם דמות סמכות מהמכללה פה פגעה בי בצורה מאוד קשה (מילולית בלבד, אבל זה היה מאוד מכוער) וזה ערער אותי. אבל יצאתי מתוך זה בסוף, הייתי כמה שבועות בחו"ל וזה החזיר לי חלק מהאנרגיות.
אבל כמה דברים טובים:
-אני יוצאת עם מישהו. נפגשנו כבר איזה שלוש פעמים ואין לי כמעט את החרדות שהיו לי עם הבחורים עד כה- מבחינה פיזית וגם רגשית. הרבה יותר טוב לי. אני לא אשקר שלא קשה לי, כי היו כמה לילות שפשוט לא הפסקתי לבכות מרוב פחד- אבל אני לומדת להתמודד עם זה. העיקר שלא לבד (בהתמודדות). אני לא יודעת כרגע אם זה יהיה משהו רציני, אבל זה טוב לי להרגיש ככה. זה טוב.
-עברתי היום דירה לקראת השנה האחרונה של הלימודים. יש לי דירה ממש חמודה, ועברתי סוף סוף לגור עם חברה שאני ממש אוהבת ויהיה לנו כיף.
-לפני כמה חודשים הצלתי חתול עיוור ברחוב, והתאהבתי בו. אבל מכיוון זה היה לקראת סוף שנת הלימודים לא יכולתי לקחת אותו אלי, אז רגע לפני שהייתי צריכה לזרוק אותו חזרה לרחוב מישהי מדהימה הסכימה לקחת אותו. ואתמול ראיתי שוב תמונות שלו והוא כל כך גדל ונהיה מפונק ושמנמן... וגם הרווחתי חברה טובה, ככה על הדרך. כשהבנתי כמה טוב זה עשה לי החלטתי לקחת חתולים לאימוץ בשנה הקרובה. ברגע שאתארגן פה בצורה מלאה- יש כבר חתולה על הכוונת.
זהו.
(אוי, בטח עכשיו יעבור ניטור, נכון?)
לא כתבתי פה כבר כמה חודשים. התגעגעתי, אז באתי.
אני חושבת כבר כמה זמן לכתוב פה.
אני חושבת שאני כבר רשמית יכולה להכריז על עצמי כבריאה מבחינת הפרעת האכילה. או לפחות, שאני מצליחה לרסן אותה רוב הזמן ולהישאר בטווח השפוי.
לפני חודש סיפרתי לאמא שלי על ההפרעה, ככה בצורה ספונטנית, אחרי שהיא ראתה משהו שכתבתי בבלוג שלי (הבלוג שלי לא חסוי ואני מפרסמת אותו בפייסבוק, אז אני יודעת שהיא קוראת שם). אני לא בטוחה שהיא לגמרי הבינה את המשמעות של מה שסיפרתי לה, והיא אמרה שהיא לא תיארה לעצמה, ואפילו לא זכרה את התקופה שרזיתי.
נו, טוב.
עברה עלי לפני חודשים תקופה ממש רעה, והייתי בקשר אינטנסיבי עם מישהו שאני מאוד אוהבת אבל זה פגע בי ובתפקוד שלי. בערך באותו זמן גם דמות סמכות מהמכללה פה פגעה בי בצורה מאוד קשה (מילולית בלבד, אבל זה היה מאוד מכוער) וזה ערער אותי. אבל יצאתי מתוך זה בסוף, הייתי כמה שבועות בחו"ל וזה החזיר לי חלק מהאנרגיות.
אבל כמה דברים טובים:
-אני יוצאת עם מישהו. נפגשנו כבר איזה שלוש פעמים ואין לי כמעט את החרדות שהיו לי עם הבחורים עד כה- מבחינה פיזית וגם רגשית. הרבה יותר טוב לי. אני לא אשקר שלא קשה לי, כי היו כמה לילות שפשוט לא הפסקתי לבכות מרוב פחד- אבל אני לומדת להתמודד עם זה. העיקר שלא לבד (בהתמודדות). אני לא יודעת כרגע אם זה יהיה משהו רציני, אבל זה טוב לי להרגיש ככה. זה טוב.
-עברתי היום דירה לקראת השנה האחרונה של הלימודים. יש לי דירה ממש חמודה, ועברתי סוף סוף לגור עם חברה שאני ממש אוהבת ויהיה לנו כיף.
-לפני כמה חודשים הצלתי חתול עיוור ברחוב, והתאהבתי בו. אבל מכיוון זה היה לקראת סוף שנת הלימודים לא יכולתי לקחת אותו אלי, אז רגע לפני שהייתי צריכה לזרוק אותו חזרה לרחוב מישהי מדהימה הסכימה לקחת אותו. ואתמול ראיתי שוב תמונות שלו והוא כל כך גדל ונהיה מפונק ושמנמן... וגם הרווחתי חברה טובה, ככה על הדרך. כשהבנתי כמה טוב זה עשה לי החלטתי לקחת חתולים לאימוץ בשנה הקרובה. ברגע שאתארגן פה בצורה מלאה- יש כבר חתולה על הכוונת.
זהו.
