היי כולם!!!
מה לעזאזל אני עושה ערה בשעה כזאת.... אין לי מושג. בכל מקרה, אני שוב בניו יורק אחרי חופשה של 12 ימים בישראל. היה כל כך כיף!!! אני אספר לכם בקצרה איך היה ומה היה, אז נחתתי בנתב"ג אחרי טיסה סבירה, שם פגשתי חלק מהמשפחה שלי שבאו לראות אותנו, נסענו לבית שלנו שמנו את כל הבגדים והמזוודות והלכתי לפגוש את חברים שלי, ירדנו לים, בערב הייתי במסיבה, לא משהו מיוחד. אח"כ הייתי בסופשבוע באילת עם חברות שלי. אחח אילת אילת, עבר יותר מדי זמן מאז הפעם האחרונה. אתם מכירים את הקטע הזה שאתם באים לחופשה בארץ ואז אנשים שאתם לא מכירים מתחילים לדבר איתכם, ותמיד יש את השאלה הזאת "אז מאיפה את?" ואז אני עונה "ניו-יורק" ואף אחד, אבל אף אחד, לא האמין לי. ותמיד יש את הדברים המפגרים שהם אומרים לי אחרי שאני אומרת מיו-יורק שזה "אז איך יודעת עברית?"(קסם) אז מה את עושה פה?" (משחקת דוקים) "ניו-יורק בארצות הברית???" (לא, ניו-יורק בדימונה) אבל התשובה הכי שכיחה היא- "כן, בטח. ואני גר בלונדון/לוס-אנג'לס/פריז/וושינגטון/רומא. ואחרי שכבר מאמינים לי יש עוד משפטים מפגרים אין לי ארץ אחרת/אני לא מסוגל לעזוב את הבית שלי/אז איך שם?/ איך את מסתדדרת עם אנטישמיות/איך הם מתייחסים אליך בתור ישראלית?/איזה כיף לך, את לא יודעת איזה קשה פה. מה עוד היה? הייתי במסיבת חוף גדולה בחוף פרישמן שנמשכה יומיים, הלכתי לכל מיני מועדונים ומסיבות, השתכרתי, ובקיצור ממש נהנתי. אח"כ הגיע הזמן לחזור, עלינו לטיסה לניו-יורק וכאן התחילה הדרמה האמיתית. אני לא יודעת אם שמעתם על הטיסה של ה- 24 שחזרה בחזרה, בכל מקרה, אנחנו היינו על הטיסה הזאת. זה היה ממש ממש מפחיד. היה שקט במטוס, היינו מעל הים איזה שעה ושפכנו את כל הדלק, ופתאום אתם רואים את כל האנשים מוציאים תהילים מאיפשהוא ומתחילים להתפלל. אני יחסית הייתי די רגועה (יחסית) כי הייתה לי הרגשה טובה, וההרגשות שלי אף פעם לא מטעות אותי. אז אחרי שנחתנו בביטחיה כולם מחאו כפיים ובלה בלה בלה, הטיסה התעכבה בכמה שעות ואז שהגענו הלכתי ישר לבן, ממש התגעגעתי אליו. אתמול היינו באיזה פאב והיה נחמד. זהו. כאן תם הסיפור. אני חוזרת לישון.
מה לעזאזל אני עושה ערה בשעה כזאת.... אין לי מושג. בכל מקרה, אני שוב בניו יורק אחרי חופשה של 12 ימים בישראל. היה כל כך כיף!!! אני אספר לכם בקצרה איך היה ומה היה, אז נחתתי בנתב"ג אחרי טיסה סבירה, שם פגשתי חלק מהמשפחה שלי שבאו לראות אותנו, נסענו לבית שלנו שמנו את כל הבגדים והמזוודות והלכתי לפגוש את חברים שלי, ירדנו לים, בערב הייתי במסיבה, לא משהו מיוחד. אח"כ הייתי בסופשבוע באילת עם חברות שלי. אחח אילת אילת, עבר יותר מדי זמן מאז הפעם האחרונה. אתם מכירים את הקטע הזה שאתם באים לחופשה בארץ ואז אנשים שאתם לא מכירים מתחילים לדבר איתכם, ותמיד יש את השאלה הזאת "אז מאיפה את?" ואז אני עונה "ניו-יורק" ואף אחד, אבל אף אחד, לא האמין לי. ותמיד יש את הדברים המפגרים שהם אומרים לי אחרי שאני אומרת מיו-יורק שזה "אז איך יודעת עברית?"(קסם) אז מה את עושה פה?" (משחקת דוקים) "ניו-יורק בארצות הברית???" (לא, ניו-יורק בדימונה) אבל התשובה הכי שכיחה היא- "כן, בטח. ואני גר בלונדון/לוס-אנג'לס/פריז/וושינגטון/רומא. ואחרי שכבר מאמינים לי יש עוד משפטים מפגרים אין לי ארץ אחרת/אני לא מסוגל לעזוב את הבית שלי/אז איך שם?/ איך את מסתדדרת עם אנטישמיות/איך הם מתייחסים אליך בתור ישראלית?/איזה כיף לך, את לא יודעת איזה קשה פה. מה עוד היה? הייתי במסיבת חוף גדולה בחוף פרישמן שנמשכה יומיים, הלכתי לכל מיני מועדונים ומסיבות, השתכרתי, ובקיצור ממש נהנתי. אח"כ הגיע הזמן לחזור, עלינו לטיסה לניו-יורק וכאן התחילה הדרמה האמיתית. אני לא יודעת אם שמעתם על הטיסה של ה- 24 שחזרה בחזרה, בכל מקרה, אנחנו היינו על הטיסה הזאת. זה היה ממש ממש מפחיד. היה שקט במטוס, היינו מעל הים איזה שעה ושפכנו את כל הדלק, ופתאום אתם רואים את כל האנשים מוציאים תהילים מאיפשהוא ומתחילים להתפלל. אני יחסית הייתי די רגועה (יחסית) כי הייתה לי הרגשה טובה, וההרגשות שלי אף פעם לא מטעות אותי. אז אחרי שנחתנו בביטחיה כולם מחאו כפיים ובלה בלה בלה, הטיסה התעכבה בכמה שעות ואז שהגענו הלכתי ישר לבן, ממש התגעגעתי אליו. אתמול היינו באיזה פאב והיה נחמד. זהו. כאן תם הסיפור. אני חוזרת לישון.