היי כולם...

[פיטרינית]

היי כולם... ../images/Emo13.gif

חזרתי אתמול לפנות בוקר אחרי שבוע בפולין. היה מדהים, ואת רוב הדברים אני רק עכשיו מתחילה לעבד.. עם כל הקטעים הקשים, היו גם חלקים שהיה מאוד כיף, אבל... אני כ"כ שמחה לחזור

 

[sovlanit]

../images/Emo24.gif,ברוכה השבה למחוזותינו,

אשמח לקרוא חוויות כשתבחרי לכתוב....

שבת שלום.

 

[kung fu]

ברוכה השבה ../images/Emo13.gif

 

[פיטרינית]

תודה לשתיכן ../images/Emo13.gif

בקשר לחוויות, יש כ"כ הרבה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל

פולין הדהימה אותי, מכל הבחינות.. מצד אחד המדינה הזאת כ"כ יפה ופסטורלית- תרנגולים מטיילים בחצר, איכר חוש את האדמה, פרות, שלג יורד, המוכרת בשוק מחייכת אלינו ושולחת לנו נשיקה באויר... אז איך יכול להיות שפה קרו כאלה דברים? כמה מטרים כבר נמצאת לובלין, זה כל כך לא הגיוני... לא מסתדר... באושוויץ בכלל, התעסקתי כל הזמן עם המצלמה, ורק אח"כ הבנתי שככה בעצם ראיתי את הדברים דרכה ולא דרך העיניים שלי, המצלמה הציבה לי איזשהו מחסום... הקטינה את הדברים, שמה זכוכית כאילו זה לא אמיתי, זה רק סרט... בקיצור, היתה לי חוויה מדהימה, שבסה"כ הרגשתי בה הכל: פחד, גאווה, שמחה, כיף, צחוק, עצב, הבנה, בילבול....

 

[פיטרינית]

תיקונים... ../images/Emo13.gif

איכר חוש= איכר חורש וכמה מטרים= כמה מטרים ממידנק

 

[אושרת28]

הי ברוכה הבאה גם ממני ויש לי שאלה

איך זה באמת לחוות, את המקומות הקשים האלה וממש להיות שם...?? מענין אותי באמת מה ההרגשה , ובאמת במחשבה שאלו אנשים שהיו צריכים לחוות את זה כי זה היה גורלם..

 

[פיטרינית]

המממ... ברוב המקומות שהיינו בהם

לא נשאר זכר למה שקרה שם, חוץ מאולי אנדרטאות, ככה שלפעמים קשה להתחבר ולהרגיש... אושוויץ עכשיו זה בעצם מוזיאון- אשכרה בנו חנות מזכרות

מתי שהעד שלנו דיבר זה הפך פתאום למשהו מציאותי יותר, כשהבן אדם שעומד מולך מספר על החוויות האישיות שלו, זה פתאום לא סרט.... אבל ת'כלס, להגיד איך זה להיות שם ומה ההרגשה אני לא ממש יכולה להגיד לך, כי רק עכשיו אני מתחילה להבין חלק מהחוויות, ואני מתארת לעצמי שיקח הרבה זמן עד שאני אבין את כולן... מה שכן... אני מאוד ממליצה לך ללכת לשם בעצמך, ולחוות את הדברים בדרך שלך.

 

[sovlanit]

יפה.אכן,

כל אחד חווה דברים אחרת...

 

[rastotman]

בדיוק-

יש מיתוס שלנסוע לפולין זה "להיות שם", כאילו לחוות גירסא של אושוויץ, להרגיש מה זה מיידנק- כשבעצם זה לא יותר ממוזיאון עם מוצגים שלא היו יכולים (או צריכים) להביא לארץ. <ניסיתי לא להגיב בגלל שזה לא קשור לנושא של הפורום, אבל זה כימעט אוטומטי אצלי->

 

[פיטרינית]

להרגיש מה זה אושוויץ או מיידנק אף

פעם לא נוכל, ולא נראה לי שיש מי שירצה... ד"א, בקשר לההערה... לי זה דווקא כן נראה קשור, לא יודעת להסביר למה, אבל נראה לי מקום נכון לכתוב חלק מהחוויות...

 

[rastotman]

לא התכוונתי שזה לא מקום לחלוק-

הרי את מדברת מהלב ומספרת מה עבר עליך, פשוט אמרתי שזה לא המקום בשבילי לשלוף את אותן סיסמאות שחוקות שלי שאני חוזרת עליהן כל פעם שאני שומעת את צמד המילים פולין ומסע-

 

[פיטרינית]

אוקיי, הבנתי ../images/Emo13.gif

 

[kung fu]

תודה על השיתוף בחוויות שעברת!

 

[פיטרינית]

../images/Emo24.gif

 

[kukes10]

../images/Emo24.gifלפיטרינית היקרה

קראתי בעיון רב מה שכתבת לגבי פולין ואיך אפשר להאמין בכלל שהיו דברים מעולם. מתוקה אני לא יודעת את גילך, אבל בואי לא נלך רחוק אצלינו בארץ שלנו הקטנה והיפה מתחת לאפינו ופה לא מדובר בין הנאצים ליהודים אלא בין אב לבנו, בין בעל לאישתו, בין אמא לתינוקה השכנים מעבר לדלת שומעים ושותקים ואוטמים את אוזניהם ומתנחמים במשפטים כאלה: זה לא עיניינו של אף אחד, אין לנו זכות להתערב זה העיניינם אישי, אין מה לדאוג הם כבר הסתדרו בינהם. לו רק היינו יותר אכפתיים במדינה הזאת, פחות אדישים לנעשה סביבנו והיינו נותנים יד לכל מי שנחוץ לעזרה בלי אגו ובלי פחד היינו מונעים הרבה אסונות בחיים ואז העולם היה נראה אחרת רק שקורה האסון וכבר מאוחר מכדי להציל כולם פתאום מתעוררים כי המצפון מתחיל להציק ואז נופלות התובנות וכל אחד מצטער לאחר מעשה למה לא מנעתי את האסון כשהכתובת היתה על הקיר ההיינו יכולים להציל אותה מבעלה, או את הבן מאביו וכדומה... לצערינו זה גם קורה במשפחות הכי טובות ולכן מתוקה לא קשה לנו להאמין למה העולם שתק אם אנחנו בבתינו שלנו, כשאחינו בצרה שותקים בברכה

קוקיס10

 

[איל באש]

איזה יופי, כל הכבוד על האומץ../images/Emo45.gif

שמח שחזרת בשלום

 

[פיטרינית]

../images/Emo24.gif

 

[אין לי שם בסדר?]

עיבוד נעים ../images/Emo163.gif