היי..חזרתי מפולין

noam tapuzy

New member
היי..חזרתי מפולין

והאמת שהייתה לי התלבטות אם לכתוב הודעה כזו או לא אבל החלטתי לשתף אתכם קצת במה שאני מרגיש. אז חזרתי הביתה ויש בי סערת רגשות לא קטנה, פועמת, לא מובנת, ויותר מהכל צועקת שתיקה. אני כועס, אני מבולבל, אני רועד מבפנים. איך בן אדם - צלם אלוהים הופך לרשע טהור, לשטן ערום. קשה לי, קשה לי להבין קשה לי להפנים. והכל מתבטא במועקה הזו החזקה, הלוחצת שלא עוזבת אני לא מבין ואולי גם לא אבין אבל בטוח שאזכור שלא אשכח, שלא אסלח. המסע העלה בי שאלות רבות על העולם, על אלוהים, עלי, על יהדותי ועל משמעות קיומי. לחלקם יהיו לי תשבות לחלקם עדיין לא אבל אני יכול לספר לכם בביטחה שאני אותו נועם. אותו אחד שאהב ועדיין אוהב את כולכם
 
היי...

קודם כל טוב שחזרת אלינו ולא החלטת להישאר בפולין. דבר שני, אני אומנם לא כתבתי אחרי המסע שלי לפולין, אבל הרבה ממה שכתבת כן הרגשתי, אבל לא בדיוק ידעתי איך לבטא. זה מסע קשה, ברגעים רבים. רגעים שלא ממש יודעים מה לעשות עם עצמך. אבל למרות הקושי זה חשוב, ואני שמחה שנסעתי, וגם שאתה נסעת וגם רותם כמובן.
 
היציאה לחירות...

ודווקא עכשיו, נועם יקר, ביום חג שכזה, שאנחנו חוגגים יציאה אמיתית, אקטואלית מתמיד ( או כמו תמיד), אין זמן מתאים הוא ממנו לעלות חזרה לירושלים שלנו, שלך ושלי..לחזור ממסע שכזה, תמיד טומן בחובו תהיות, כעסים, לבטים, סימני שאלה בגודל של שמים מלווים בתחושה שלא תמיד יש לאן להפנות את אותם סימני שאלה... ועדיין, דווקא כאן ועכשיו והיום, ביום שחוגגים בו חופש, את הרגע בו הפכנו לעם- ולא בגלל שקמו עלינו לכלותינו- אלא בגלל שאנחנו כאן...כחלק מספר דברים כ"ו, מצויים חמשת הפסוקים שאותם אנו דורשים בהגדה, החל מ"ארצי אבד אבי", "וירעו אותנו המצרים", "ונצעק אל ה' אלוהינו", ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה.."- אבל, בהגדה היפה שלנו משום מה (יש די הרבה סיבות לכך, אני אפרט כבר בהזדמנות..) ביקשו לא לדרוש את הפסוק החמישי:"ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש". דווקא את הפסוק שמדבר על התקומה, על החופש האמיתי, הציווי האמיתי שטוב לא רק לזכור אלא לממש את הזכרון בצורת חזון ועשייה... נועם יקר, נוער תל"ם יקרים, אני מאחל חג של חופש ויצירה, עשייה והתפעלות אין קץ...כולנו סוג של עבדים..אז שנצא ממנה. ויפה שעה אחת קודם..! תהיו בריאים ומאושרים! יאיר
 
למעלה