היי חזרתי לפורום!!!!

[רולדההה]

היי חזרתי לפורום!!!!

איך התגעגעתי....הפורום ממש ענק, בנות! אני לא באתי בהיום למפגש, אבל אני אנסה להגיע למפגש הבא! צפויים עוד פרקים בסיפור שלי, אני עובדת על זה, וסתם כדי שיהיה סמח, אני פותחת שרשור דסקטופים! (לא רקעים של אורלנדו, כי כזה כבר יש, אלה הרקעים שלנו!) תהנו!

 

[Michal Bloom]

../images/Emo141.gifברוכה השווה../images/Emo24.gif../images/Emo70.gif

התגעגתי

..יאללה תביאי סיפור

...

 

[karin byrne]

וולקאם באק!!!../images/Emo24.gif

 

[לירונילה היחידה]

ברוכה השבה! אני לירון לא נראה לי

שאני ממש מכירה אותך אז נעים מאוד

וזה הדסקטופ שלי כרגע> אני משנה כל כמה ימים..חחח זה היה פשוט אחרי שראיתי אפקט הפרפר והייתי חייבת לעשות לזה רקע.. אז עיצבתי מן רקע לזה

 

[Michal Bloom]

../images/Emo141.gifאו-לירון-מעניין מה מחקת שם

למטה

 

[לירונילה היחידה]

חחחחחחחחחחחחחחחח ../images/Emo6.gif

זה סתם..תוכנות .. פשוט לא ידעתי אם מותר להראות את זה או משהו

.. אבל לא משנה חחח..

 

[רולדההה]

פרק 20 של הסיפור שלי חלק א':

טרי מהמקלדת!!! *קישרתי את זה לפה כי לא ידעתי אם מותר לי לפתוח הודעה חדשה* תהנו...ואני מצפה לביקורות בונות!!! אל סתם תגידו איזה יאפההה או איזה חרא של פרק, תנו ביקורת גם עם אהבתם!פרק 20: "אורלוק?" שאלה לי תוך כדי פיהוק. "אה?" שאל אורלוק, מנומנם. "תפסיק לנחור או שאני תוקעת בך כדור." אמרה בכעס. אורלוק חבט בפניה בכרית, מוציא אותה ממצב של ערפול חושים ישנוני היישר לתוך ערות מוחלטת וכאבים חזקים באפה. לי התרוממה, בעטה בו, סידרה את הפיג'מה שלה, אמרה: "קום כבר. אנחנו צריכים לצאת" חטפה את בגדיה ויצאה מן האוהל. אורלוק כבר התחיל להתרומם מדרגשו תוך רטינה עיקשת על הדרך ה'נפלאה' והשעות שבהם היה צריך להתעורר כאשר הסיטה לי את הפתח של האוהל ואמרה: "ותתחיל להתלבש, עצלן אחד." "לעזאזל"-אמר אורלוק בעודו מתלבש-"היא כל כך מעצבנת." כאשר יצא אורלוק מהאוהל הייתה לי עסוקה בהכנת ביצים לארוחת בוקר. "סוף סוף התעוררת." אמרה ברוגז. אורלוק התעלם. לי הגישה לו צלחת והם אכלו בשתיקה. "בוא, תעזור לי לקפל את האוהלים" אמרה כאשר סיימו לאכול ופינו את הצלחות. "כן, בו..." אורלוק לא הספיק לסיים את המשפט בגלל חץ שנורה לעברו, מחמיץ את אפו בפחות מסנטימטר. "מה לעזאזל?" עוד חצים הופיעו. אורלוק תפס בידה של לי ורץ איתה לכיוון הסוסים. "מה עם האוהלים?" שאלה לי תוך כדי מנוסה. "תעזבי אותם! ננוע מהר יותר בלעדיהם!" הם עלו על הסוסים ודהרו במהירות, עדר הרמאדים בעקבותיהם. השעה הייתה שעת צהרים כאשר עצרו לבסוף ליאנה ואורלוק את סוסיהם. "איבדנו אותם?" שאלה לי בעודה מלטפת ומרגיעה את סוסה המעלה קצף ומתאמצת להסדיר את נשימתה שנעתקה מריאותיה במהלך הרכיבה הממושכת. "אני חושב." אמר אורלוק. לפתע הם שמעו קול פרסות סוסים. "כנראה שלא." אמרה לי ודרבנה את סוסה. מטר החצים שנורו מקשתותיהן הארוכות של הרמאדים עמד להשיג אותם. לי התרכזה בנסיון לכוון את סוסה המשתולל כאשר שמעה זעקת כאב. היא הסתובבה לאחור, מאבדת לשניה את השליטה בבהמת הרכיבה אשר מיהרה לפרוק עול ולהתרומם על שתי רגליה האחוריות. נשימתה של לי כמעט נעתקה לחלוטין כאשר ראתה את אורלוק על הקרקע, חץ נעוץ בבטנו. 'זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו' אמרה בליבה. היא קפצה מעל סוסה ורצה עליו, נופלת על ברכיה לצידו. "פשוט לא יכולת להתאפק מלהיכנס לצרות אה?" אמרה בכעס. אורלוק רק עיווה את פרצופו. "אתה פצוע....זה רע" מילמלה בחוסר סבלנות. "יופי של הבחנה." אמר אורלוק בציניות והשתעל, דם נוזל מזווית פיו. ליאנה ניגבה באצבעות רועדות את את הדם מפיו והסיתה את שערו מפניו.

 

[רולדההה]

המשך......

"הם באים" אמרה והביטה מאחורי גבה בעצים שהחלו לנוע ומתוכם הגיחו רמאדים. סוסה המשתולל נמלט במהירות, משאיר מאחוריו עננת אבק. "טוב שהחרב הייתה עלי." אמרה בחיוך מתוח. "נסיכה, קחי"- אורלוק השתעל שוב –"קחי את הסוס שלי ולכי תרכבי עד שתגיעי לארנוליס." "אל תדבר שטויות, אני לא עוזבת אותך כאן." -אמרה במרדנות"- "אני אלחם בהם." היא אמרה ותפסה את חרבה, והחלה לטבוח ברמאדים באכזריות. לבסוף היא מחתה דם ממצחה וקרעה את הרמאדן האחרון שנותר לחצי. חבריו היו מוטלים על הקרקע, לא במצב יותר טוב ממנו. היא הסדירה את נשימתה ורצה אל אורלוק, משליכה מידה את חרבה המגואלת בדם. "איבדת המון דם." אמרה ברצינות. אורלוק הסתכל עליה בספקנות, כנראה בגלל שהיא נראתה לא פחות מדממת ממנו. על מצחה היה מרוח דם היכן שמחתה את ידה במהלך הקרב, ושפתיה היו אדומות באופן מפחיד. היא העבירה את ידה בשערה, מנסה להזכר מה היו עושים הרופאים בתוכניות בית-החולים שאהבה תמיד לראות. "אני חייבת להוציא את החץ, אבל זה יכאב." אמרה ותפבה בזנב החץ. "בס-אדדדר!" צרח אורלוק מכאבים כאשר לי משכה את החץ מבטנו, לא בעדינות יתרה, יש לומר. בזמנים רגילים הייתה לי מחייכת בסיפוק למראה הכאב של אורלוק, אך הפעם היא עבדה ברצינות תהומית. "טוב, עכשיו אני צריכה לעצור את זרם הדם." אמרה וחיפשה משהו שבאמצעותו תוכל למנוע מאורלוק לאבד עוד דם. כל הדברים שלה היו על הסוס שברח ממזמן. היא חתכה בשיניה חלק מהטוגה הלבנה שלה וכדררה אותה לכדור, מצמידה אותה לפצע. אורלוק נראה חיוור ועיניו החלו נעצמות. עיניה נצצו מדמעות של לחץ. 'את חייבת לרפא אותו!' אמר לה קול קטן בראשה. אבל איך? שאלה אותו בתסכול. היא שלחה יד לעבר הפצע ומילמלה: "אלומררה!" אך כלום לא קרה. "אורלוק, אתה שומע אותי? אל תעז למות לי אורלוק!" 'אם רק לא היית כל כך גרועה בשיעור ריפוי, אולי יכולת להציל אותו.' אמר לה הקול הקטן ברשעות. היא ניסתה וניסתה לגרום לפצע להיסגר, אך ככל שהמשיכה לנסות רק התעייפה יותר, מה שגרם לה לרגשות תסכול עמוקים עוד יותר, תסכול שהפך במהרה לדמעות. עיניו של אורלוק אימו להיעצם והדופק שלו נעשה חלש, קולות הנשימה שעלו מחזהו היו רק אד קלוש של חיים. "לא..." מילמלה בכאב. היא רכנה מעל ראשו, מלטפת באצבעות צרדות את הפרצוץ המיוזע והשער השחור ככנף העורב, כמו הלילה יקירה. "ליאנה.." לחש. "אני לא יכולה לתת לך ללכת. אני לא אתן לך למות!" צעקה והתיישבה עליו, חובטת בחזהו. הוא לא יכול לעשות לה את זה. 'תאמיני בעצמך לי, את יכולה.' אמרה בליבה."קדימה!" צעקה לעצמה וידיה החלו לזרוח באור לבן וטהור. "מה...?" מילמלה בחוסר הבנה והביטה בידיה הזורחות באור הנוגה. ואז, פתאום, היא הבינה. היא הורידה את ידה לכיוון הפצע ואז נגעה בו. לאט לאט החל הפצע להיסגר. לי נשמה בהקלה והניחה לידיה להישמט על חזהו של אורלוק. מסביבם כבר התחיל החושך יורד, יצורי היער הקטנים מלאו את האדמה והעצים ולי שמעה ינשוף קטן שר "האו-האו?" ואת חברו עונה לו "או-או!"

 

[רולדההה]

ואחרון להפעם...

אורלוק פקח את עיניו, נבהל לראות את ליאנה רוכנת עליו, פרצופה מרוח בדם. "היי..." אמר בקול חלש. "אתה בסדר?" שאלה בחיוך מרוצה. "הצלת אותי. הצלת אותי למרות שאת שונאת אותי." מילמל בחוסר אמון. ליאנה שתקה. אורלוק הביט בעיניה הלחות מדמעות. 'יכול להיות שהיא בכתה עליו?' שאל את עצמו. לי רק היישירה את מבטה, חודרת לעומקן של העינים הכחולות, שצעיף אפרפר, דמוי ערפל, כיסה עליהן. ה' הן אפילו יפות יותר מקרוב' אמרה לעצמה. מבלי משים ידה האחת נשלחה לעבר קצוות שער שחורה שנכרכה סביב אצבעה. זה היה כאילו קסם מיוחד מילא את האוויר. שני הינשופים עוד המשיכו לקרוא אחד לשני, אך לי ואורלוק כבר לא שמעו אותם. הזמו כאילו עצר מלכת. שערה החום של ליאנה נגע-לא נגע בצווארו של אורלוק, מעביר בו תחושת דגדוג נעימה. גניחה חטופה של אורלוק הזכירה לליאנה איפה היא נמצאת. משקלה העיב עליו כבר די והותר זמן, אמרה לעצמה. "כדאי שאקום ממך עכשיו" אמרה בשקט. היא התרוממה ממנו, משתדלת להסתיר את מבוכתה. אורלוק התרומם אחריה, מביט בחצי חיוך משועשע בצורתו שנטוותה בדשא הלח. הם התחילו ללכת לעבר סוסו של אורלוק, שעמד ולעס עשב כאילו דבר לא התרחש, מצליף מדי פעם בזנבו בזבובים אשר הטרידו אותו בשלווה. אורלוק ניסה להלך צעד אחד, ואז קרס בחולשה על הקרקע. לי מיהרה לחוש לעזרתו בטרוניה. אורלוק סירב ליד אשר הגישה לו, מה שרק גרם לה להתעצבן אף יותר. "אתה חלש. אתה צריך עזרה. בו כבר ותפסיק להיות כל כך עיקש." הסתה בו ועזרה לו להיתייצב, כורכת את זרועה סביבו ועוזרת לו לחזור לשיווי משקל עד אשר הגיעו לסוס. היא עזרה לו להתרומם על אחורי האוכף ואז עלתה מלפניו ותפסה את המושכות. אורלוק פלט הערה בדבר העובדה שהוא בסדר גמור ובהחלט מסוגל לנהוג. לי נענעה את ידה בביטול. "אם שותים לא נוהגים. וגם לא עם מאבדים הרבה דם!" היא הניחה את ידיו מסביב מותניה ואמרה לו להחזיק חזק, ואז האיצה בסוס. כאשר הגיעו למחנה השומם שלהם עזרה ליאנה לאורלוק לרדת מהסוס והובילה אותו לאוהל, משכיבה אותו על הדרגש שלו בזהירות. "לילה טוב." אמרה בחיוך ויצאה מן האוהל לעבר העצים, שם בילתה את הלילה בהסתכלות בכוכבים ובמחשבות, עד אשר נרדמה לבסוף.

 

[Michal Bloom]

../images/Emo141.gifנמנמנמ../images/Emo26.gif

אהבי מאוד את הפרק-ובכלל אני חולה בטירוף על הסיפור הזה

אך יש לי הרגשה שהפרקים הקודמים דיברו אליי יותר

...או למשל: לפי דעתי היית צריכה לפרט בפרק זה איך היא נלחמה ברמאדים..ולא ישר-נלחמה,סיימה ובאה לאורלוק....-זה מה שאני חושבת. -זהו זה מה שיש לי להגיד-מקוה שתקחי לתושמת ליבך נשמה

 

[רולדההה]

תודה על הביקורת ../images/Emo13.gif

הקטע שהיא נלחמת הוא לא הדבר העיקרי בפרק הנוכחי, ולכן לא הרחבתי עליו. אל תדאגי יהיו קרבות בהמשך

הראל מויאל-הכוכב שלנו!

 

[Sakura K]

גם אני אהבתי תפרק, אבל

לא הייתי פה הרבה זמן , ואני לא ממש יודעת איפה הפרקים האחרים... אפשר קישור ?

 

[DoRiT ChaN]

../images/Emo28.gif../images/Emo107.gifביקורת חלק 3:

את החלק הזה יותר אהבתי

היו בו הרבה תיאורים שמאוד עזרו לעלילה ולאווירה קבלי ח'ח

עוד 2 דברים:

"לי מיהרה לחוש לעזרתו בטרוניה"

למה בטרוניה?

""אם שותים לא נוהגים. וגם לא עם מאבדים הרבה דם!""

לא כדי במקום זה:"אני נוהגת ותשתוק"? לדעתי לליאנה מתאים, מבחינת אופי, להגיד לו את המשפט הזה.

 

[Sweet 6teen]

../images/Emo15.gif לולה.... קובץ וורד בבקשה ממך.

חחחחח אני כותבת את זה רק כדי שזה יקפוץ ואת תיראי....חחחחח...

 

[DoRiT ChaN]

../images/Emo28.gif../images/Emo107.gifביקורת לחלק 2'

הקרב כל כך קצר, וגרוע לחלוטין, אנחנו לא יודעים מה קרה, כמה רמדאים [סליחה אם כתבתי לא נכון;] ואם היו כמה וכמה איך היא הצליחה לנצח את כולם לבדה? ואם תקעו לאורלוק חץ לבטנו איך הוא נשאר חי במשך כל הקרב, ועוד מסוגל לדבר כשהוא נגמר?

"אמרה במרדנות"

אמרה בעקשנות

"אמרה ברצינות"

אולי אמרה "והסתכלה אליו ברצינות"? משהו ב"אמרה ברצינות" לא כל כך מדוייק לשונית.

"מלטפת באצבעות צרדות"

צרדות?

פרצוץ=פרצוף

"והתיישבה עליו, חובטת בחזהו"

היא התיישבה עליו? או שהתכוונת ליידו?

"ולי שמעה ינשוף קטן שר "האו-האו?" ואת חברו עונה לו "או-או!""

אה?

זה לא חשוב לעלילה ה"האו האו" הזה, למה הכנסת אותו פה? ~ממשיכה לקרוא~

 

[DoRiT ChaN]

../images/Emo28.gif../images/Emo107.gifביקורת לחלק א'^^

הסגנון בכתיבה שלך משתפר מפרק חפרק קבלי ח'ח

מ'ס דברים שנקלעתי אליהם בחלק א':

אמ... ההתחלה של הסיפור נראית כמו, איך להגיד, כאילו את נותנת מ"ס "דברים" שקראו שם:בעטה בו, סידרה את הפיג'מה שלה, אמרה: "קום כבר. אנחנו צריכים לצאת" חטפה את בגדיה ויצאה מן האוהל"

""מה לעזאזל?" עוד חצים הופיעו"

לא הייתי כותבת ככה, נראה כאילו "רצת" בכתיבה, ולא היה לך כוח להרחיב פה קצת, יכולת לכתוב במקום זה אולי:"חיצים התחילו לעוף לעברם מכיוון האגם[?], פוגעים באדמה ממש לקראת רגליהם..."

"את סוסה המעלה קצף"

סוסה המעלה קצף?

"להסדיר את נשימתה שנעתקה מריאותיה במהלך הרכיבה הממושכת"

למה נשימתה נעתקה מריאותיה בזמן רכיבה? זה לא כאילו היא רצה והרימה את הסוס על גבה

"אורלוק רק עיווה את פרצופו"

עיווה? מה זה? אולי התכוונת עיוות? ~ממשיכה לקרוא~

 

[kittycatbone]

ברוכה השבההההה../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo24.gif

נייס טו סי יו אגיין!!!

בקשר לסיפור-אני כבר אקראאאא

אבל אפשר הממ.. את השלוש פרקים האחרונים שלך?

(מפרק 17) פשוט לא קראתי את אלה שלפני זה, אבל אני לא זוכרת איזה.. אז רק ליתר בטחון...

 

[נטלי007]

ברוכה הש../images/Emo70.gif../images/Emo70.gifה../images/Emo24.gif

אני לא יכולה לשים א הדסקטופ שלי כי אני אצל סבא וסבתא שלי.. כי הייתה להם 'סופת הוריקן' בבית...(גנבים...)

 

[kittycatbone]

אויששששששש../images/Emo10.gif

מצטערת בשביליהם..

 

[נטלי007]

רולדההה סיפור יפה.. התמכרתי../images/Emo70.gif

אבל דבר אחד הפריע לי וזה הקרב שלא כל כך מפורט... לצומת ליבך

מתי הפרק הבא???