היי, חדשה כאן
רק לאחרונה נתקלתי בפורום שלכם, שנראה לי שמח ומאושר במיוחד, פורום מאוד חי. חייבת לציין שזה בהחלט בתזמון הנכון. אם הייתי נשאלת לפני כמה חודשים אודות המשקל שלי, הייתי מתחילה לבכות. או מתחמקת מהנושא בעזרת מעטה הציניות שפיתחתי לעצמי במהלך השנים. תלוי בשואל ובמידת הקרבה. לפני כמה חודשים חל השינוי, בעקבות בחורה מקסימה שהיכרתי ושגרמה לי להרגיש נחשקת דווקא בגלל, ולא למרות, המשקל. פתאום התחלתי להרגיש כמו ציור של בוטיצ´לי ולא כמו בטטת כורסה. התחלתי להרגיש בנוח עם הגוף שלי, אפילו טיפה לאהוב אותו. מי ידע שזה בכלל אפשרי? גם לאחר שנפרדנו, אני והיא, נשארה איתי התחושה הזו, שהגוף שלי כבר אינו משהו שאני צריכה להתבייש בו. בהתחלה חששתי. כשדיברתי עם דייטים פוטנציאליים היה חשוב לי להבהיר להן שאני שמנה, ולברר היטב אם הדבר לא מהווה בעיה בשבילן. ההתנצלות הזו, על המראה, עשתה לי לא טוב, אבל הרגשתי שאסןר לי לרמות אף אחת. הן הרי באות בציפיה לפגוש נסיכה, ובמקום נסיכה מוצאות צפרדע שמנמנה. אבל לאחר כמה פגישות כאלה, הבנתי פתאום שלאף אחת לא אכפת. זה לא העניין, המשקל. רק אצלי הוא משחק תפקיד כל כך מרכזי. רק אני חושבת על עצמי קודם כל כעל שמנה ורק אח"כ כבנאדם מקסים שכיף להיות איתו. אז הפסקתי להתריע מראש. אני מסוגלת היום להגיע לדייטים בבטחון כמעט מלא לגבי המראה החיצוני שלי. רק כמעט, כי בכל זאת - שנים של הרגל.... אבל גם זה משהו. וזהו, לא יודעת מה עוד אני רוצה להגיד. גם לא תיכננתי לספר את כל הסיפור כבר בהודעה הראשונה, אבל יצא. נסחפתי. טוב, אני אזוז עכשיו, ואפנה לכם את הבמה כדי לברך אותי וצרף אותי לשורותיכם. יש מבחני כניסה?
רק לאחרונה נתקלתי בפורום שלכם, שנראה לי שמח ומאושר במיוחד, פורום מאוד חי. חייבת לציין שזה בהחלט בתזמון הנכון. אם הייתי נשאלת לפני כמה חודשים אודות המשקל שלי, הייתי מתחילה לבכות. או מתחמקת מהנושא בעזרת מעטה הציניות שפיתחתי לעצמי במהלך השנים. תלוי בשואל ובמידת הקרבה. לפני כמה חודשים חל השינוי, בעקבות בחורה מקסימה שהיכרתי ושגרמה לי להרגיש נחשקת דווקא בגלל, ולא למרות, המשקל. פתאום התחלתי להרגיש כמו ציור של בוטיצ´לי ולא כמו בטטת כורסה. התחלתי להרגיש בנוח עם הגוף שלי, אפילו טיפה לאהוב אותו. מי ידע שזה בכלל אפשרי? גם לאחר שנפרדנו, אני והיא, נשארה איתי התחושה הזו, שהגוף שלי כבר אינו משהו שאני צריכה להתבייש בו. בהתחלה חששתי. כשדיברתי עם דייטים פוטנציאליים היה חשוב לי להבהיר להן שאני שמנה, ולברר היטב אם הדבר לא מהווה בעיה בשבילן. ההתנצלות הזו, על המראה, עשתה לי לא טוב, אבל הרגשתי שאסןר לי לרמות אף אחת. הן הרי באות בציפיה לפגוש נסיכה, ובמקום נסיכה מוצאות צפרדע שמנמנה. אבל לאחר כמה פגישות כאלה, הבנתי פתאום שלאף אחת לא אכפת. זה לא העניין, המשקל. רק אצלי הוא משחק תפקיד כל כך מרכזי. רק אני חושבת על עצמי קודם כל כעל שמנה ורק אח"כ כבנאדם מקסים שכיף להיות איתו. אז הפסקתי להתריע מראש. אני מסוגלת היום להגיע לדייטים בבטחון כמעט מלא לגבי המראה החיצוני שלי. רק כמעט, כי בכל זאת - שנים של הרגל.... אבל גם זה משהו. וזהו, לא יודעת מה עוד אני רוצה להגיד. גם לא תיכננתי לספר את כל הסיפור כבר בהודעה הראשונה, אבל יצא. נסחפתי. טוב, אני אזוז עכשיו, ואפנה לכם את הבמה כדי לברך אותי וצרף אותי לשורותיכם. יש מבחני כניסה?