הכל ברור ומקובל אבל מי שיש לה
לב נקי, ידע להעריך, אהבה לבעל שיש לו אימא, הבנה שאין ברירה כי יש עוד צד ויש נכדים שממש אוהבים ומחוברים (לדעתי זה מפריע להם ואני אומרת, תשקיעו תקבלו. וזה לא רק מתנות), תבין שאם האימא התעקשה והיא תהיה נוכחת, לא תעשה צביטה בלב לבעל גם אם לא נתפסה. למען הבעל והנכדים, תבלע צפרדע ותזמין גם בלי חשק. לא תמיד אנחנו עושים דברים כי ממש בא לנו.
תודה על העצה. חשבתי שאם אהיה כנה איתה הדברים יסתדרו. כשביקשה ממני משהו לאחרונה אמרתי, לא רוצה להסתכסך או לקלקל את המצב אמרה: "למה שיתקלקל? אנחנו בסדר לא?"
שוב, ברמה היומיומית, למדה לענות לי לטלפונים בלי לסנן אותי (לא יום יום בכלל). למדה שאם בא לי לראות את הנכדות בלי קשר לעזרה, מקבלת אותי מיד בלי סייג כבעבר. אנחנו גם יושבות בבית קפה ומסעדה כשהבן שלי עובד עד שעות מאוחרות ומרגיש לי שהיא ממש נהנית ולכן הופתעתי שכל מה שנוגע לנכדים ממוגרת.
עושה רושם שיש מן תחרות על לבם. כתבתי לעיל באחת התגובות או אולי בפוסט הראשי שאם קורה שאני עם המשפחה שלה בסיטואציה מאולצת והנכדים אצלם בידיים, הן מתנתקות ורצות אלי ונדבקות בלי לרצות להתקרב אל הוריה ואחיה חזרה. לא עשיתי כלום מלבד להביע בפניהן אהבה. אני נבוכה לא פעם מכך ובורחת. מגמגמת משהו כדי לא להכעיס את האם שמכמירה את פניה. חשבתי שאולי בכך שהיא מרחיקה אותי חושבת שהיא מגנה על רגשות משפחתה אבל מחרבת רגשות של צד אחר...
