אני אמנם לא ניר, אבל מבין בדיוק למה
הוא מתכוון ולכן אענה במקומו (למה יש חברים???). הרבה פעמים קורה שזוגות, בהם אחד מהצדדים מתגייס (או שניהם) נפרדים לאחר הגיוס. יש לזה כמה סיבות, אבל אני מניח ששהעיקרית מבינהן היא שהעיניים נפתחות. אם לפני כן היה לך חוג מכרים מסויים, שהרי עכשיו את נחשפת לכל מיני סוגים של אנשים מכל קצות הארץ. הרבה פעמים קורה שאת פשוט מתחילה לגלות עניין במישהו חדש שאת מגלה שהוא מרתק אותך יותר מהחבר שלך. זה כמובן יכול לקרות בכל גיל או בכל מקום אחר, אבל יש את הנטייה הזאת יותר בצבא. מרגישים קצת לא בנוח בבסיס החדש, רחוק מאמא, מהבית ומהחבר (במיוחד אם זה בסיס סגור). קצת מבואסים...פתאום מגיע איזה חייל חתיך וחמוד ואת מוצאת את עצמך שופכת בפניו הכל (גם על הקשיים שלך עם החבר). נשארים שבת ביחד, רואים סרט במועדון, נשארים עד מאוחר בלילה ערים ומדברים על הכל... אני לא אומר שזה חוק, אבל דברים כאלו קורים. והמון! תשאלי את מי שאת רוצה שעבר צבא. חיילים וחיילות והורמונים = חגיגות! ויש פתגם שמחדד את הבעיה: "רחוק מהעין רחוק מהלב". השיחות היומיות עם החבר לא שוות לזמן הרב שאת נמצאת בבסיס עם אותם אנשים. כל יום, שעות על גבי שעות... בכל אופן, אני מקווה שזה לא יקרה לך, אבל רק שתדעי... אם זה בנוגע לחבר, אז יש בנים שמתגייסים לקרבי, נניח, חוזרים פעם בשבועיים שלושה וגם אז נותנים נשיקה, לק בציצי, מכניסים וגומרים ואת נשארת עם תאוותך בידייך, אחרי שפינטזת עליו 21 יום. יש הרבה בנות שלא מוכנות לזה, הריחוק מתגבר והסוף הוא בלתי נמנע. מוצאים משהו הרבה יותר זמין ונוח. ואני, בתור טבח צבאי לשעבר, יודע על מה אני מדבר.
