היי בנות.

[aorly]

היי בנות.

כן גם אני לבד. ואני בלי אמא כבר מגיל ארבע וחצי. ואני בת 48 היום ואין לי אף ףאחד. כן יש לי שתי אחיות. אבל הם ביחד שתיהן נגדי היום. ואני לא יכולה להתחבר אליהן. לא יכולה לשתף אותן בכאבים שלי. הן נשואות עם ילדים, וזה בכלל לא דומה למצב שלי. הם הוציאו אותי מהבית לאחר שאבי נףטר. ואני נדדתי בדירות שכורות.... סיףור שלם. ואני מחףשת את דמות האמא, ואין. מרוב חיכוחים שהיו לי כבר לא יודעת איך. היה לי חבר שאהב אותי וקרב אותי למשףחתו. אבל הם רצו אותי בתחילה, ולאחר מכן נידו אותי גם כן בסוף מחברתם... לא התייחסו לצרכים שלי, כמו שהייתי רוצה שיתייחסו, לא הכניסו אותי למשףחתם כמו שבאמת צריך. והחבר הזה גרוש עם ילדים נשואים. כבר סבא. ולי אין אף אחד... וזו הסיבה שאנחנו בחיכוחים היום, למרות ההתאמה הרבה ביננו. הוא לא יכול להביא אותי למשףחתו... ואני טוענת שזו הבעיה שלו, כי הוא לא מסףיק תקיף איתם ולא גבר.... והיתה לי חתולה שגידלתי אותה 11 שנה. והיום מצאתי שהיא נשחטה, על ידי הכלב של השכן. ואני מה זה עצובה, לא יכולה לשיון כל הלילה. לא יודתע מה יהיה. ואין לי ילדים, ואני לגמרי לבד. ואני כבר גדולה, ועדיין יש לי את הכאבים עם החסרים. כן. כבר מףציע השחר... ואין לא ישנתי כל הלילה. החתולה שלי שחוטה ככה ראיתי אותה וזה קשה לי כל כך..... היא כמו בת שלי. זה כואב לי נורא. היא המשףחה שלי. ,......

 

[סְקָאלִי]

שלום אורלי. ../images/Emo39.gif

קשה היה לקרוא את דברייך. הרבה כאב מקופל בהם. אלמנטים בסיפור שלך מוכרים כאן בודאי להרבה בנות. הבדידות, הרצון "להשלים חוסרים" במקומות אחרים, ואז ההיהדפות לקיר המציאות, שמראה לנו שגם מה שהם נותנים לנו, זה לא בדיוק מה שאנחנו צריכות. והחתולה ... ממש מצמרר. אני מבינה שהיא הייתה מאוד משמעותית מבחינתך. ושימי לב כמה אובדן 'חדש' מעורר מרבצם כאבים על אובדנים קודמים. אגב, בייחוד אם הם לא עובדו בזמנו, וזו אולי נקודה למחשבה עבורך - עד כמה באמת עיבדת את מותה של אימך. אורלי יקירתי. צר לי שאין לי איזו אבקת קסם להקל על מכאובייך. אך את בהחלט מוזמנת להישאר איתנו, לשתף, להתייעץ, או ככל שעולה על רוחך. ואולי זה יקל במשהו ...