y a l d a 17
New member
היי בנות,
יותר מ7 שנים עברו מהיום שנרשמתי לפורום הזה
יותר מ7 שנים שאני מתמודדת
ואני סתם באה לכתוב פה היום שדברים השתנו.
אני בטוחה שיש כאן היום גם בנות אחרות, רוצה לקוות שהרבה החלימו.
זה לא שהמצב שלי הוא האולטימטיבי.
אבל היום נזכרתי בתקופות ההן,
של חוסר האונים היומיומי.
ולמרות שהמשקל עדיין מעסיק אותי
והמראה החיצוני עדיין משהו שחשוב לי
ועדיין האכילה לא סדירה
ויש נפילות
ויש התבאסויות
אני לא חייה את זה כמו פעם.
אני לא מתוסכלת ועייפה. אני לא מודדת את עצמי כל היום. אני לא חייה מדאון ל"היי" ורוב היום אני בסה"כ במן "בסדר" שכזה.
ולפעמים יש בי חלקים שמתגעגעים, לדברים מסויימים, שהיו בתקופות מסויימות, גם בהקשר של המחלה... אבל חשוב לי כל פעם להזכיר ולהגיד לעצמי שהכאב שהכיל אותי היה גדול מנשוא וזה לא שווה את זה.
היום זה נראה רחוק ממני. אני לא מאמינה שהילדה שעברה את כל הדברים הללו היא אני.
אני גאה בעצמי היום. לא מספיק.
אני מקווה עוד כמה שנים לבוא ולכתוב שהכל מאחוריי ושגם הנפילות הפסיקו, ושלמדתי להשלים עם עצמי ולקבל את כל כולי. כי לצערי אני עדיין לא במקום הזה.
אני בטיפול והיום בניגוד לפעם - אני מאמינה. באתי מהמקום הכי עקשן, הכי לא מאמין, אבל היום אני רואה את הדברים קצת אחרת. לא מאמינה שאני כותבת את זה. אנצור את ההודעה הזו לרגעים קשים! רק בריאות לכולן!
יותר מ7 שנים עברו מהיום שנרשמתי לפורום הזה
יותר מ7 שנים שאני מתמודדת
ואני סתם באה לכתוב פה היום שדברים השתנו.
אני בטוחה שיש כאן היום גם בנות אחרות, רוצה לקוות שהרבה החלימו.
זה לא שהמצב שלי הוא האולטימטיבי.
אבל היום נזכרתי בתקופות ההן,
של חוסר האונים היומיומי.
ולמרות שהמשקל עדיין מעסיק אותי
והמראה החיצוני עדיין משהו שחשוב לי
ועדיין האכילה לא סדירה
ויש נפילות
ויש התבאסויות
אני לא חייה את זה כמו פעם.
אני לא מתוסכלת ועייפה. אני לא מודדת את עצמי כל היום. אני לא חייה מדאון ל"היי" ורוב היום אני בסה"כ במן "בסדר" שכזה.
ולפעמים יש בי חלקים שמתגעגעים, לדברים מסויימים, שהיו בתקופות מסויימות, גם בהקשר של המחלה... אבל חשוב לי כל פעם להזכיר ולהגיד לעצמי שהכאב שהכיל אותי היה גדול מנשוא וזה לא שווה את זה.
היום זה נראה רחוק ממני. אני לא מאמינה שהילדה שעברה את כל הדברים הללו היא אני.
אני גאה בעצמי היום. לא מספיק.
אני מקווה עוד כמה שנים לבוא ולכתוב שהכל מאחוריי ושגם הנפילות הפסיקו, ושלמדתי להשלים עם עצמי ולקבל את כל כולי. כי לצערי אני עדיין לא במקום הזה.
אני בטיפול והיום בניגוד לפעם - אני מאמינה. באתי מהמקום הכי עקשן, הכי לא מאמין, אבל היום אני רואה את הדברים קצת אחרת. לא מאמינה שאני כותבת את זה. אנצור את ההודעה הזו לרגעים קשים! רק בריאות לכולן!
