היי בנות

[מסק28]

היי בנות

אנינ נמצאת בסוג של משבר אחרי הניתוח המון מחשבות שידעתי שאצטרך להתמודד איתם אחרי....
אני די בבעיה....... אני אוהבת מאוד את בעלי אבל לא מצליחה לסלוח לו על משפטים ועל הצורה שבה הוא התמודד עם כל התקופה שהייתי הכי צריכה אותו בעולם.....
אני השנה הפלתי פעמיים..... ואחרי שני ההפלות בעלי נסגר ולא שאל לשלומי וכשאמרתי לו שאני צריכה חיבוק הוא לא חיבק אותי.....הוא גם שכח להגיד לי שהוא
אוהב אותי....... הייתי בהרבה מיונים לפני שגיליתי את האנדו וכל פעם ששיחררו אותי בעלי עשה פרצוף כאילו אני לא בסדר והוא לא סומך על אשתו שהיא באמת סובלת
ניסיתי לשמור בשיניים על העבודה שלי כי לא רציתי להרגיש נתמכת על ידו ולא הצלחתי כשהכאבים הכריעו אותי...
באיזשהו שלב אחרי שאובחנתי גיליתי יותר רגישות מצידו ואז מתי שהחלטתי שאני רוצה לעבור ניתוח נכנסתי להריון לא צפוי אבל רצוי הריון שני שלא הצליח ובמהלכו סבלתי מכאבים
הוא לא דיבר איתי ונסגר בתוך עצמו והרגשתי לבד אחרי שגילינו שההריון לא מצליח..... שבוע לפני הגרידה בכיתי כי שוב היו לי כאבים ואז............ המשפט שלא נשכח לי מהראש
ואני לא מצליחה לסלוח....... "נו, מה עכשיו?! עוד פעם?! אולי תארזי תיק ותלכי להורים שלך?!" אני לא הצלחתי להכיל את המשפט הזה רצתי לחדר נעלתי את הדלת רעדתי בכל הגוף
השיניים שלי חרקו בטירוף והרגשתי שכדי להרגע אני חייבת (גם אם זה מסוכן) לרוץ לכדורי ההרגעה שלי וכדור אחד ממסטל נגד כאבים רק כדי להרגע...... אחרי שלקחתי את הכדורים הייתי
גמורה נפשית ומבולבלת עם דלת נעולה תוך כדי שהוא נבהל מהמשפט הדפוק שיצא לו ......... להגנתו הוא אמר לי- התכוונתי לזה אבל לא בצורה הזאת - לא רציתי שתשארי לבד בבית עם
כאבים..... אבל גם ככה הוא אדיש וזה לא משנה כי הוא הפגין אפתיות ואני מאוד רוצה ילד אחרי הניתוח אבל מצד שני זה אגואיסטי כי אני לא יודעת מה יהיה עם הנישואים שלי ...
מצד אחד מפחדת אם לא יהיה לי ילד עכשיו אז מה יהיה אם לא אצליח בעתיד ומצד שני פתאום דמיינתי שאני מתגרשת או שאני אישה חופשייה או שיש גבר שאוהב אותי ומפגין כלפי אהבה
ונותן לי להרגיש שאני לא לבד בעולם....... אני לא מאשימה את בעלי אני לא כועסת עליו אני פשוט מאוכזבת ממנו בצורה מטורפת........ אני רוצה להרגיש אהבה.... ואני לעולם לא אבגוד...
אני הרגשתי חצי שנה לבד ואני יודעת שאי אפשר לשנות בן אדם ואי אפשר לשנות את האנדו הזה וזה מצב כרוני של עוד 20 שנה..... אני לא יודעת מה לעשות כי כל העולם לפניי..... החמצתי המממממוווןןןןן
דברים בחיים ואני לא יודעת אם להתגרש ולנסות לבנות את עצמי מחדש ולהרגיש נאהבת ולדעת מה זו נתינה או לנסות לשמור על הנישואים שלי ..... אגב באחד המיונים כסבלתי מכאבים הוא ישב קצת רחוק ממני
עם אחותי והריץ איתה בדיחות שניהם צוחקים את נשמתם ואני סובלת לי ותוהה..... אני אשתו סובלת והוא מוצא זמן להריץ בדיחות?!.......?........
אם לבעלי היתה מחלה הייתי עושה הכלללללל בשבילו........... לעולם לא הייתי עושה לו מה שהוא עשה לי וקשה לי עם זה........ סליחה שההודעה הזו קשה אני מרגישה מספיק חופשייה לשתף אתכן.....
עיקר המחשבה שלי הוא איך אני מתחילה לתמוך בעצמי במצב ה"מקסים" הזה....... ההריון שכל כך רציתי בו התחלף ברצון להרגיש אהובה ונאהבת כי איך אוכל לתת אהבה בלי להרגיש אהבה...
בכל אופן כתבתי את ההודעה בקול רם כדי לשאול אתכן לדעתכן ........ אני מקווה שלא היה "מריר" מדי ..... ותודה שאתן פה.... אוהבת מסק!

 

[רונה281]

מסקונת....

יש לי דילמה מה לענות לך כי אני לא מכירה את הנפשות הפועלות. בעיקרון אני חושבת שהגוף שלך מספיק מתעלל בך ולא צריך עוד "קול" מתעלל בבלאגן שאת נמצאת אבל ממה שאני קוראת נראה שגם בעלך חווה משבר או אובדן ולגברים יש דרכים ממש מוזרות להתמודד עם משברים. מנסיון אישי הם בדרך כלל מוציאים כעסים...
אבל, באמת עכשיו,למרות הפיתוי לאמר לך זרקי את המניאק אני מציעה לך לפני הפירוק הסופי של החבילה ללכת לטיפול זוגי, או לפחות לנסות.

אני עברתי משבר דומה עם הגבר שלי וגם הוא שבר שיאים בהערות לא רגישות בזמנים לא מתאימים (דוגמה: אולי תנסי כדורים פסיכיאטרים? אליי, אחרי התקף....) לאחר תקופה ומשבר ואחרי שיחות רבות עלה שגם אני הרחקתי אותו מהמחלה ולא סיפרתי לו מה אני עוברת ואז הלכנו ביחד לרופא המדהים שלי שהסביר לבעלי שהכאבים שאני מרגישה הם אותם כאבים שהוא היה מרגיש אם היה מחובר לו מוקד של כמעט 10 ס"מ לאשכים (במילים אלו) ומאז כול התקף אני מקבלת מתנה או יום פינוק........

 

[מסק28]

אחלה תיאור ....... אהבתי.....

כן.... האמת שגם אחרי שהרופא אמר גם לבעלי -אבל לצערי לא במילים האלה.... הוא גם ה"תעדן" לו....

אני רוצה לנסות לשקם את הנישואים ..אבל מה שהכי מפחיד זה שכשעבדתי לפני שעזבתי את העבודה היה מישהו שנמשכתי אליו
הרגשתי רע ואני יודעת שיש מלא נשים וגברים נשואים שנמשכים למישהו אבל רק נמשכים...ויש לצערנו גם אחרים...
אבל אני פחדתי מהמשיכה וקיוויתי כל הזמן שהלקוח הזה לא יבוא.... ואני חשבתי כל הזמן שזה לא היה מערער את הנישואים אם הם היו חזקים מספיק
אבל הם כרגע ממש שבירים...... אני לא רוצה להמשך שוב חס וחלילה למישהו אחר וגם לא רוצה להמשיך בבדידות.....
אני יודעת שזה קרה גם לחברות שלי וזה לא דבר נדיר" להיות נשואה ולהמשך למשהו......
הורים שלי חולים על בעלי ויש סוג של תשתית.... אבל הכעס והפגיעה שלו הייתה ונשארת חזקה.......

יש משפטים שיכולים לשבור בן אדם.... לגבי טיפול זוגי הלכנו כבר..... וזה היה נוראי... כל פעם רק הרגשתי כמה אני קרובה להתגרש
וכמה אני כועסת עליו יותר..... ואחרי שהחלטנו שדי עם היייעוץ.... חזרנו למוטב...... ואז שוב......
יש לי כעקרון רק את עצמי ואת הפורום הזה לפרוק וזה מספיק לי כדי לא להשבר ולהרים ראש.....
זה עוזר לשמוע על זוגיות של בנות אחרות וטיפים כי זה בטוח נושא רגיש אצל עוד נשים........ אני זוכרת שבאשפוז אחד כשחיכיתי בתור עם עוד בנות
החלפתי איתם מילים על זוגיות וכולם הבינו... הרגשתי טוב להיות באשפוז לא להצטרך את בעלי ושיעשה לי פרצופים...... שלא "יבכה" לי שהוא לא יושן טוב
בלילה כי אני לא מפסיקה לזוז מכאבים ונושמת נשימות..... גם זה היה מגעיל...... הרגשתי אשמה שהוא קם עייף לעבודה והוא גם ניסה לגרום לי להרגיש אשמה
וצעק עליי - למה לא לקחת מספיק כדורי הרגעה או מספיק כדורים נגד כאבים כשהייתי כבר בסטלה.......
את יודעת מה רונה תוך כדי שאני כותבת לך את הדברים האלה אני חושבת שאין כמו משפחה קרובה בעולם.... האם היה עוד משהו שעזר ועוזר לכם ושעזר לו להבין
את מה שאת עוברת???? תודה שהשבת לי מסק

 

[רונה281]

אני חוזרת בי

זרקי את המניאק מכול המדרגות.... שיחפש

 

[liats80]

מסק

היי יקירה,
זה מצב מאוד לא פשוט.
אני חושבת שבסופו של דבר את היחידה שיודעת מה נכון לך. את פשוט צריכה לנבור בעמקי נשמתך ולגלות.
חוסר טקט והערות לא במקום הם כנראה "בילד אין" בגברים.
קשה להם להבין את הסבל שלנו ויותר מזה - קשה להם עם העובדה שהם לא יכולים לעשות כלום כדיי לעזור לנו. זה מתסכל אותם, הם מרגישים לא שווים ולא מספיק טובים עבורנו.
בספר "נשים מנגה גברים ממאדים" מדברים על ה "fix it helmet" - אם אנחנו אומרות לגברים שיש לנו בעיה הם מיד חושבים שמתפקידם לפתור אותה ואם הם לא מסוגלים לעשות זאת הם מתוסכלים וכועסים.
את לא יכולה לצפות מבעלך (או כל אדם אחר לצורך העניין) שינהג כפי שאת היית נוהגת באותו מצב. נכון שזה טבעי לעשות זאת (זה משהו שאני נלחמת בו עם עצמי ביום יום) אבל זה פשוט לא נכון לעשות. אי אפשר לצפות מאדם אחר עם תפיסת עולם אחרת, חוויות עבר אחרות, ואופי אחר שינהג כמוך. פשוט כי הוא רואה את הדברים אחרת ממך. במה שאת רואה עלבון הוא לא, במה שאת רואה עזרה הוא לא וכו'.
לדעתי לא צריך להיות במקום שלא טוב לנו בו. מצד שני יכול להיות שאם תצליחי לסלוח לו על העבר כן יהיה לך מאוד טוב איתו בעתיד.
אני מאמינה שהכי חשוב זה לשמור את ערוצי התקשורת פתוחים. אם מצליחים לעשות את זה ניתן להתגבר על הרבה מכשולים בדרך.
אבל אם אין תקשורת קשה מאוד להתקדם יחד.ֿ
שיתפת את בעלך ברגשות שלך? הוא יודע עד כמה הוא פגע בך? הוא יודע שאת חושבת על גירושין?
אם אתם מתקשרים הייתי מציעה לך לקרוא את הספר "גברים מנגה נשים ממאדים" יחד עם בעלך. הספר לא יפתור לכם את הבעיות אבל הוא כן מדבר על ההבדלים בין גברים ונשים ואיך כל צד מפרש את הצד השני והקריאה יכולה לפתוח שיחות מאוד מעניינות וחשובות על היחסים שלכם דברים שהוא עושה ואת מפרשת שונה ממנו ולהפך. זה פשוט מעלה נושאי דיון מעניינים ולדעתי עוזר להבין הרבה מההבדלים בתפיסות העולם ובהתנהגות.
אם אתם לא מתקשרים אז יהיה קשה לדעתי להתקדם הלאה לבדכם ואולי כדאי לשקול טיפול זוגי. טיפול לאו דווקא אומר שתשארו יחד. אבל זו דרך לנהל שיחה בהנחיית אדם נוסף ולדסקס על הרגשות של שניכם. אולי הטיפול יעזור לך להחליט לגבי העתיד ואם יש טעם להלחם עבור הזוגיות הזו או לא.
לגבי ילד - שוב, זו החלטה קשה. הבחירה בידייך. את צריכה לחשוב טוב טוב אם את רוצה ילד בכל מקרה ומוכנה להתמודד עם לגדל ילד לבדך במקרה שזה יהיה המצב.
הדרך הטובה ביותר, לדעתי, לתמוך בעצמך היא לתת מקום לך ולרגשות שלך. קודם כל מול עצמך. את צריכה לנוח - תנוחי. את צריכה לבכות - תבכי. את צריכה לצאת לבילוי - צאי. בנוסף היי ברורה מאוד מול בעלך והמשפחה. אל תצפי מאף אחד שידע מה נכון לך ומה את צריכה ורוצה. אל תצפי שהם ידעו איך לתמוך בך. את צריכה לומר להם. אני אתן לך דוגמא מהחיים שלי - אמא שלי הייתה בו בזמן שעשיתי בדיקת בטא ואני יודעת שאמא שלי היא מאלו שאומרים משפטים כמו "יהיה בסדר", "צריך לקוות שבפעם הבאה זה יצליח" "אין לך ברירה אלא להמשיך" וכו'. כל המשפטים השנואים עלי שאני באופן אישי לא מאמינה או מסכימה איתם. ביום שלפני הבטא אמרתי לה באופן ישיר "אמא, מחר אני עושה את הבדיקה. אם יהיה חיובי - תגידי מה שבא לך (כי זה לא באמת יעניין אותי), אבל אם זה שלילי, בבקשה, אל תגידי לי שיהיה בסדר או שצריך לקוות או מה שלא יהיה. תגידי שאת מצטערת וזהו תמשיכי הלאה כי אין שום דבר שאת יכולה לומר שיגרום לי להרגיש טוב יותר". למחרת זה באמת הקל כי לא הייתי צריכה להתמודד איתה אלא רק עם התחושות שלי.
בקיצור לדעתי את צריכה לברר עם עצמך מה את רוצה (אם את חושבת שמישהו מקצועי יכול לעזור לך בזה אז זו גם דרך), לדאוג לעשות את מה שנכון לך ולא מה שמצופה ממך, ולדאוג לומר לסביבה איך היית רוצה שהיא תתמוך בך.
זהו. ואנחנו כאן

 

[מסק28]

אני אשמור על ההודעה הזאת חזק

המון תודה! הכנסת לי המון הגיון ומחשבה בהודעה הזאת הרגשתי כל כך הרבה בכל מילה ומילה!
זה ממש לשנות את הדפוס מחשבה אני אחפש את הספר. מקווה שיצליח.
ונראה לי שאולי הייתי טיפה אגואיסטית בזה שציפיתי שהוא יחשוב או ירגיש כמוני.....
טוב גברים ונשים זה באמת חיה אחרת.....
תודה רבה כל מילה חקוקה בסלע!!!

 

[liats80]

זה לא אגואיסטיות

זה פשוט טבעי.
אותי איקס מעליב ולכן ברור לי שהוא מעליב גם את בן הזוג שלי. ואם בן הזוג שלי עושה איקס אז הוא מעליב אותי והוא אמור לדעת שזה יעליב אותי... משהו כזה בכל אופן

זה משהו שפשוט צריך להיות מודעים אליו.
אני יכולה להשאיל לך את הספר באנגלית אם תרצי.
ליאת.

 

[פז08]

הי מסק

יקירתי..... אני מאוד מבינה לליבך....
זה מאוד קשה כשסובלים ממצב כלשהוא והסביבה לא מבינה...
ובמיוחד כשמדובר בבן זוג, אחד האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליך, אם לא הקרוב ביותר......
אבל תזכרי, שתגובות של אדם, לאו דווקא מעידות על מה שהוא מרגיש או חושב. לפעמים מדובר במנגנון התמודדות של אדם.
אולי הוא מפחד, אולי הוא לא יודע איך להתמודד ולכן מגיב כמו שהוא מגיב.
אני לא אומרת שזה בסדר ושצריך לעודד תגובות כאלו....
אבל בהחלט מציעה לך ולבן זוגך, לפנות, כפי שכבר כתבו לך, לייעוץ זוגי.
להפרד תמיד אפשר...... אבל לפני כן בהחלט כדאי לנסות וללכת לטיפול.
אם יש סיכוי לקשר, אז טיפול בהחלט יסייע....
בנוסף בהחלט ממליצה, שתבקשי מהרופא שלך (ד"ר סוריאנו, אם אינני טועה), שישב עם בן זוגך ויסביר לו לעומק, בשפה שהוא מבין, מה משמעות המחלה והכאבים מהם את סובלת.
ממש כמו שרונה כתבה לך.....
תחשבי שיש נשים שקשה להן להבין במה מדובר...אז על אחת כמה וכמה גברים...
עולם הדימויים שלהם שונה משלנו. אז יש כאלו שמצליחים להבין יותר ויש כאלו שמצליחים פחות.
יש אנשים (גברים ונשים) שיכולים להתמודד טוב יותר מול קושי או סבל וכאב של אדם אחר ויש כאלו שמצליחים פחות....
אני לא חושבת שזה אומר שהוא לא אוהב אותך, או לא כואב את הסבל שלך. אני בהחלט מאמינה שיכול להיות שהוא פשוט לא יודע איך להתמודד.........
ואגב, אם הוא לא רוצה / מוכן ללכת לטיפול זוגי, את יכולה בתור התחלה ללכת לבד...טיפול / ייעוץ, בהחלט יכול לסייע לך, לראות את הדברים יותר בבהירות, לחשוב על מה את באמת רוצה ולתכנן את החיים שלך בהתאם....
אני מקווה שאת מצליחה להתעודד ולו במעט מהתגובות כאן.
את לא לבד
ואת תמיד יכולה לפנות אלי כדי לקבל גם בנושאים של ה-