היי בנות .... ((((...

[מסק28]

היי בנות .... ((((...

לא הייתי כאן מאז הבשורה על ההריון.... להזכירכן- הריון שני אחרי הריון כימי ראשון שלא הצליח..... אני ובעלי הלכנו לרופאה לשמוע דופק- היה דופק היה עובר אבל הריון לא תקין, חיכיתי עוד שבוע בחרדה - עוד 2 רופאים אומרים שק עם ממצאים אקוגניים - יש לבצע גרידה ופתולוגיה - והיה דופק.... בכיתי בבדיקה שנמצאו גם 2 ציסטות שחלתיות בצד ימין...... ההריון הזה היה הפתעה ובא לפני הלפרוסקופיה הראשונה שהייתי צריכה לעבור... אני ובעלי ניסינו שוב אחרי ההריון הראשון ולא הצלחנו ופתאום "הפתעה" שיצאה אכזבה... בעלי לקח את זה קשה יותר ממני - לא דיבר וחי בהכחשה רב עם הרופאה שאל "את בטוחה"? בטוחה? לא הפסיק להציק לה בשאלות.... בכיתי יום שלם כמעט התעלפתי מהבכי. יום אחרי זה ישר חזרתי לעצמי מחכה בקוצר רוח לגרידה שיוציאו אותו ממני.... תוך כדי חדל הדופק והתחילו כאבים מוכרים של אנדו.... גרידה עשיתי יום ראשון אחרי הגרידה "שמחתי" שזה נגמר והתמלאתי מוטיבציה לנסיון הבא.... חגגתי יום הולדת יום אחרי וביליתי והצלחתי לשכוח. פתאום יום שלישי בערב בווווםםם של כאב אנדו מוכר בישבן ופחד מילא אותי ולא עזב... לקחתי 2 משכחים וכדור הרגעה והפחד לא עוזב, הלכתי לשירותים ולא האמנתי שכאב לי גם שם ממש כאב לי הגב ביציאה - עצם הזנב וימין לישבן... אח"כ הלכתי לשכב במיטה- ( סליחה על התיאור) והיו לי גזים כלואים ופתאום כאב חד פתאומי כמו סכין לתוך עצם הזנב צרחתי ל5 שניות ובעלי ואמא שלו רצו לחדר וזה עבר אחרי הגז בבטן.... התמלאתי תסכול ופחד-- הפחד והחרדה נוראיים מהמחשבה של איפה זה ובגלל שאני רק בת 29 ועדיין לא עשיתי לפרוסקופיה. הפחדים משתלטים עלי ובעלי כועס עלי ולא תומך בי מספיק אני כולי מרגישה אשמה והבטחתי לעצמי שאם תוך שנתיים לא אצליח להביא לו ילד אני אאזוב אותו- כי אני אוהבת אותו ככ שקשה לי ורע לי ממנו. ובגלל שאני רואה שהוא לא יודע איך לקבל את זה - אני לא עובדת יותר לא יכולה אנסה להוציא קצבת נכות מביטוח לאומי או אנסה כל דבר . אני נתמכת עי בעלי שנה שלמה וקשה לו ואני מרגישה שזה שוחק אותו ואני מרגישה חוסר אונים כי אני ממש רוצה לעבוד - ניסיתי והיו לי גם כאבים בעבודה..... לא יודעת איך זה עובד במדינה הזאת או בעולם בכלל כשהמחלה לא מוכרת - האם יש לנו זכויות לקבל משהו כשהמצב נוראי?????? קיבלתי כל יום שלישי עובדת סוציאלית לשיחות במרכז בריאות האישה והיא הזדעזעה כשאמרתי לה שבעלי צועק עלי כשכואב לי ושאני שוקלת לעזוב אותו כי אני אוהבת אותו אנשים אחרים חושבים שאני ממש אוהבת אותו ושאני לא "אגואיסטית"... אני אגיד לכן את האמת - אני לא בטוחה גם באהבה שלו אליי יותר- אחרי ההפלה הוא לא שאל אותי 3 ימים אחרי זה "איך את" וכשאמרתי לו את זה הוא אמר "אבל אני רואה איך את אז למה אני צריך לשאול?! בנות בבקשה אם יש לכן מושג חוץ מרופאים ומהניתוח אם יש דרך לקבל נכות/ פסיכולוג חינם/ כדורי הרגעה יויומיים עד לניתוח שממש טובים - זאת הודעה היסטרית אני יודעת אבל זה ממש מפחיד אותי המצב.... תודה בנות

 

[פז08]

מסק יקרה

קודם כל, שולחת לך הרבה

בנוסף, שלחתי לך מסר, את מוזמנת ליצור עמי קשר. אני זמינה כל השבת ומחר בערב אחרי 20:00.

 

[זואילי]

אוי מסק

איזה אובדן. כ"כ מצטערת

אוף, יותר מדי כאבים כאלה יש כאן לאחרונה. עד שנוגעים באושר - הוא נלקח. לא פייר. אני לא זוכרת מה היו התיכנונים שלך מבחינת ניתוח לפני מה שקרה, אבל אני חושבת שזו גם סיבה לחזור לביקורת ולקבל ייעוץ נוסף. (לפעמים יש לבדוק גם היסטרו' אחרי גרידה - צריך לראות מה הרופא אומר על זה). תראי, הרית פעמיים, וההריונות נפסקו - יש מקום לעשות בירור מדוע זה קורה, החל מהאם האשמה באנדו ועד לבירור הפלות חוזרות (ולא! לא צריך לחכות ל3 הפלות ע"פ ה"ספר", וכן, גם כימי זה הריון ש"נספר" *לנו* ). העניין הנוסף, עם בעלך - ברור שאי אפשר לסחוב את זה לבד בבטן. לא כשאת בזוג. ואתם חייבים לדבר על הכל. ואם קשה לכם לבד, אז בטח, להציף את הדברים שניכם ביחד עם איש מקצוע. תראי - עובדת סוציאלית בהחלט יכולה לעזור. (גם אני התחלתי דרך של טיפול נפשי משיחות עם עו"סית) והיא עצמה - יכולה להפנות אותך למרפאת חווה בתה"ש - שם ללא טופס 17 וללא תשלום, אפשר לקבל טיפולים בתחום הנפש, ובמיוחד לנשים בטיפולי פוריות, לנשים שחוו אובדנים ומשברים וכו'. תעשי גוגל על מרפאת חווה. כמו כן, במרפאת האנדו יש פסיכ' (זו בעצם מנהלת מרפאת חווה...) ואולי, לא יודעת אם נפתחו שם - קבוצות תמיכה. שהן לאנדואיות. יש ביח' פוריות (לא בכולן) גם קבוצות - בעלות סמלית. כדורי הרגעה עד לניתוח - מקובל מאוד. אפשר לקבל מרשם או מרופא משפחה (מנסיון) או מרופא המרפאה בה תנותחי. (מנסיון) אני גם קיבלתי כדורי הרגעה לפני ניתוחים מהפסיכ' (כי היא פסיכיאטרית אז זו היתה הדרך היחידה "להוציא" ממנה סוכריות חח). לגבי נכות - אני מקבלת נכות מבט"ל אבל זה בגלל שבנוסף לאנדו ולעקרות (סורי על המילה, אבל כך הם קוראים לזה..) יש לי עוד אי אלו מתנות - אז נמצאתי זכאית לקיצבת נכות. אבל עם קיצבה כזו - זה לא תחליף למשכורת... לחיות מזה - אי אפשר. ואני גם עובדת במקביל. בבט"ל הם דווקא מעודדים יציאה לעבודה והם מאוד באים לקראת מי שעובד. כן אפשר לקבל זכאות לשיקום מקצועי (קורסים) כדי שזה יעזור לך בהמשך למצוא עבודה בהתאם למגבלות שלך. ובכל מקרה, אני אישית עובדת בעבודה בת 6 שעות בלבד (פעם היה 5..) אז לא ויתרתי על לעבוד לצד המחלה. משככים - יש לי תמיד בתיק, אז אם נופל עלי יום שפתאום צץ לו כאב - אני מייד מחסלת את זה באיבו. יש לך המון חזיתות להתמודד איתן עכשיו, והכל הצטבר לך והתנקז למקום אחד, בעקבות ה"חוויה" שעברת עכשיו. צריך להפריד כל דבר, וצריך לטפל בכל דבר בנפרד. כדי שבסוף הכל שוב יתחבר, אבל ממקום טוב.

 

[פיצ 50]

היי יקירה, ככ שונה אבל ככ דומה.....ליבי יוצא אליך.. כמו שזואילי כתבה לך: מרפאות חווה, זה עזרה ללא עלות לנשים שחוו כל מיני דברים בחיים. מקווה שלפחות בפן הזה תוכלי לקבל כלים להתמודד, לפרוק תסכול וכאב ולהמשיך קדימה....כי אי שם מעבר לקשת....השמים כחולים בהצלחה ענקית

 

[liats80]

קודם כל קבלי חיבוק חזק. האובדן שעברת הוא נוראי. אני גם מאוד מבינה את התסכול כמישהי צעירה שמרגישה שהיא כבת 80. אני לא כ"כ יודעת לייעץ בנושא של תמיכה נפשית או ביטוח לאומי בארץ. אני חושבת שנכות מביטוח לאומי ניתן לקבל רק אם האנדו גרם לפגיעה נוספת. כלומר, למיטב ידיעתי לא ניתן לקבל נכות על כאבי האנדו עצמם. בכל מקרה אני מניחה שאת מקבלת דמי אבטלה. לא?! אני מקווה שהבנות האחרות ידעו לענות לך יותר. בקשר לבעלך, תראי זה מאוד אינדבידואלי ותלוי ביחסים בינכם. באופן אישי אני לא יכולה לתאר לי לעזוב את בעלי גם אם ידעתי שהוא מאוד רוצה ילדים. כי ברור לי שאם נפרד שנינו נהיה אומללים. אני חושבת שמאוד חשוב להיות כנים אחד עם השני ולדבר על הדברים וכמו שכתבו לך בנות אחרות לפעמים קל יותר לעשות את זה בליווי של איש מקצוע. ישנם הרבה גברים שמתקשים להתמודד עם האנדו וההשלכות שלו. יכול להיות ששיחה עם רופא מומחה תעזור לו לקבל את המגבלות שלך. כאבי האנדו קשים כלעצמם, עצוב שאת צריכה להתמודד גם עם צעקות מאדם שיקר לך כ"כ. מאחלת לך הרבה בריאות ומקווה שתמצאי את התמיכה שאת זקוקה לה. ליאת.