ים כחול שלי4
New member
היי בוקר טוב
קראתי פה לפחות על עוד שניים חדשים שגילו שהילד שלהם על הספקטרום.
הם מבוהלים,עצובים,נחרדים.
גם אני הייתי שם לפני כמה חודשים.
הרגשתי העולם קרס עליי.
האשמתי את עצמי בכל מיני חטאים קטנים שאולי עשיתי ולכן קיבלתי את העונש הזה.
חיפשתי את הילד שהיה לי.
את היפה הזה,המלאך עם העיניים הירוקות שאבד לי אי שם בין כל האבחונים.
הייתה תקופה שאפילו העיניים הגדולות שלו איבדו את הקסם
הם הרגישו לי חלולות, בוהות..
ההחלטה להכניס אותו לגן תקשורת בתל השומר הייתה הקשה ביותר בחיי.
כבר הייתה לו משלבת בגן רגיל ובאותו היום שהיא הגיעה פשוט לא שלחתי אותו לגן.
הלכתי למשרד החינוך שהתנהגתי כמו מטורפת היסטרית שדופקת על שולחנות וצורחת רק כדי שיכניסו אותו לגן תקשורת ויזרזו את הועדה.
אני כותבת פה שוב כי אני רוצה לחזק כמה הורים בתחילת דרכם שאולי קוראים פה.
הגן תקשורת הזה כמו ברכה מאלוהים.
רק 3 חודשים עברו והוא רגוע יותר,הוא לומד דברים חדשים,חוזר עם מידע בראש.
הוא כבר לא גולם שהולך לאיבוד בגן של 31 ילדים ואנשי צוות חסרי סבלנות רק נוזפים בו או במקרה הטוב זורקים אותו לפינת בובות שישן בשקט.
הלב שלי כואב על הסבל שהוא נאלץ לעבור שם.
9 שעות שבהם הוא עושה 0 דברים.
ממתין למי שיקח אותו.
השפה שלו מ שתפרת.
הנשמה שלי,הילד הזה מתחיל להשתפר.
והיום הסטיגמה נראית לי כזאת מטופשת.
זו שפחדתי ממ ני.
אני סה"כ רוצה שהבן שלי יהיה מאושר.
שיהיה לו טוב.
שהוא יחייך.
ואם זה אומר שהוא יהיה שמח במסגרת קטנה אז גם ביסודי אני אמשיך עם זה ולא אדחוף אותו עם סייעת בכיתה רגילה.
התחלתי לכתוב בשביל שאלה קטנה ויצא לי נאום ארוך..
האמת שחוץ מהטיפולים בגן תקשורת רשמתי אותו גם לחוג שחיה ויש ו קלינאי.
שמתי לב שהוא מאוד אוהב צלילים.
קניתי לו אורגן קטן והוא לא עוז אותו.
אני מחפשת מורה נגינה שמתמחה בילדים על הספקטרום.
אם יש למישהו מס טלפון לתת לי אני אודה.
קראתי פה לפחות על עוד שניים חדשים שגילו שהילד שלהם על הספקטרום.
הם מבוהלים,עצובים,נחרדים.
גם אני הייתי שם לפני כמה חודשים.
הרגשתי העולם קרס עליי.
האשמתי את עצמי בכל מיני חטאים קטנים שאולי עשיתי ולכן קיבלתי את העונש הזה.
חיפשתי את הילד שהיה לי.
את היפה הזה,המלאך עם העיניים הירוקות שאבד לי אי שם בין כל האבחונים.
הייתה תקופה שאפילו העיניים הגדולות שלו איבדו את הקסם
הם הרגישו לי חלולות, בוהות..
ההחלטה להכניס אותו לגן תקשורת בתל השומר הייתה הקשה ביותר בחיי.
כבר הייתה לו משלבת בגן רגיל ובאותו היום שהיא הגיעה פשוט לא שלחתי אותו לגן.
הלכתי למשרד החינוך שהתנהגתי כמו מטורפת היסטרית שדופקת על שולחנות וצורחת רק כדי שיכניסו אותו לגן תקשורת ויזרזו את הועדה.
אני כותבת פה שוב כי אני רוצה לחזק כמה הורים בתחילת דרכם שאולי קוראים פה.
הגן תקשורת הזה כמו ברכה מאלוהים.
רק 3 חודשים עברו והוא רגוע יותר,הוא לומד דברים חדשים,חוזר עם מידע בראש.
הוא כבר לא גולם שהולך לאיבוד בגן של 31 ילדים ואנשי צוות חסרי סבלנות רק נוזפים בו או במקרה הטוב זורקים אותו לפינת בובות שישן בשקט.
הלב שלי כואב על הסבל שהוא נאלץ לעבור שם.
9 שעות שבהם הוא עושה 0 דברים.
ממתין למי שיקח אותו.
השפה שלו מ שתפרת.
הנשמה שלי,הילד הזה מתחיל להשתפר.
והיום הסטיגמה נראית לי כזאת מטופשת.
זו שפחדתי ממ ני.
אני סה"כ רוצה שהבן שלי יהיה מאושר.
שיהיה לו טוב.
שהוא יחייך.
ואם זה אומר שהוא יהיה שמח במסגרת קטנה אז גם ביסודי אני אמשיך עם זה ולא אדחוף אותו עם סייעת בכיתה רגילה.
התחלתי לכתוב בשביל שאלה קטנה ויצא לי נאום ארוך..
האמת שחוץ מהטיפולים בגן תקשורת רשמתי אותו גם לחוג שחיה ויש ו קלינאי.
שמתי לב שהוא מאוד אוהב צלילים.
קניתי לו אורגן קטן והוא לא עוז אותו.
אני מחפשת מורה נגינה שמתמחה בילדים על הספקטרום.
אם יש למישהו מס טלפון לתת לי אני אודה.
