היי אנשים טובים

[ננהלה]

היי אנשים טובים

אז הנה אני פה שוב,אחרי חודשים רבים...אני נכנסת מדי פעם...כשקשה מאוד..ועכשיו ,זאת אומרת כבר די הרבה זמן קשה מאוד. אבאלה משותק רגליים ויד,הוא מאוד רזה הלחיים שקועות,והעיניים...אוייי העיניים...כל כך עצובות! מעבירים אותו כמו שק מכסא לכורסא למיטה... הוא מואכל באוכל מרוסק,ואני מרוסקת מביפנים...קשה לי מאוד מאוד! אני סוכרתית,ויש לי בעיות עמוד שידרה קשות ופיברומאליגה...אני מרגישה שאני מתמוטטת...ואין לי שום פיתרונות. אתמול,בכיתי לפני שנרדמתי,זה כל כך קשה לראות אותו ככה,בהתדרדרות כבר 5 שנים,ומיום ליום יותר ויותר קשה. חשבתי מחשבה מבהילה- אולי לקחת אותו לבית אבות סיעודי-ככה אולי לא יראה לא יכאב...ואז באה האמת,שהיא חדה כחוט השערה....אבא בבית אבות סיעודי זה מוות ברור תוך זמן קצר...וגם אני לא שם להשגיח...ואני יודעת שהמקומות הטובים עולים כסף ,ולנו אין! אוייי זה כל כך קשה,אני כל כך אוהבת אותו שזה שורף כואב קורע טוחן מתסכל משגע....אני כל כך כואבת!אני מתפללת לבורא עולם שיפסיק את הסיוט הזה...שיציל וישחרר את אבאלה שלי מהייסורים האלה,אתם קולטים???אני מתפללת שהוא יסתלק ! שינוח בשקט,בלי כאבים ! הוא לא מדבר,רק העיניים!!! הוא לא ממצמץ ל"כן ולא"...הכל ניחושים!!! ואני יודעת שכואב,ואולי אפילו הוא חולה בסרטן???אבל אני לא יודעת! הוא רק נגמר לי מול העיניים...עיניים ...אוי ואבוי לי....העיניים האלה!!!!

 

[ליאורלילי]

../images/Emo24.gifננהלה יקרה , רק חיבוק ענק

מבינה אותך כל כך כי בנוסף לכך שבעלי בן 60 חולה אלצהיימר , יש לי זוג הורים קשישים, 88 ו 91 ושניהם רק מייחלים ללא בושה ואומרים לי שרוצים ללכת לישון לתמיד ואני שותקת, כואבת ומבינה לליבם. הם פוחדים ממה שעלול לקרות להם שמא יהיו סיעודיים או יזדקקו לעזרה ואני יודעת שאם יגיע מצב כזה, אני לא אוכל לראות את הכאב בעיניים שלהם ואת האומללות. אז אני רק מחבקת אותך חזק ומצטרפת להרגשתך שהיית רוצה שלא יסבול כבר יותר והלואי שהקב"ה ישמע את תחינותיו של אבא למנוחה שלמה. מאחלת לך שתהיי בריאה יותר וחזקה יותר ושתהיה לך נחת ושמחה מכל המשפחה שלך בשורות טובות ושבוע טוב, טובה

 

[תמר 45]

אני כל כך מבינה אותך....

אמי נפטרה לפני 4 חודשיים בדיוק. והיתה צלולה וחדה עד שעצמה את עיניה. ואבי , האדם האינלגנטי, החכם, יודע לתת עצות... הולך ודועך. ביום ו' שוחרר מבית חולים, לאחר ששכב שם שבוע ימים. הוא היה כל כך הזוי , וכל כך לא מחובר למציאות, שהחליטו לתת לו תרופה פסיכיאטרית. התרופה הפכה אותו לזומבי מוחלט... אחותי ואני החלטנט פה אחד להפסיק כדורים אלו. עדיף אבא מדמיין, לא מחובר למציאות מאשר אבא רדום, אינו מגיב, אינו מדבר. קשה לנו לראות את הורינו במצב זה. מיום ו' אני כל כך מדוכאת שלא הצלחתי היום ללכת לעבודה... אבל אין מה לעשות. כל הביקר אני מנסה לעבוד על עצמי שהחיים חייבים להמשיך, ולו לדור הבא. אני כל כך מבינה אותך...

 

[אגסיל]

../images/Emo201.gifננהלה, כל כך מבינה אותך

אמא שלי בת 92 נמצאת בבית אבות לתשושי נפש, לא מכירה אותי ולא מזהה אותי בכלל. אני חליתי ומקבלת טיפולים כימותרפיים וקשה לי מאד לבקר אותה למרות שכ-4 שנים ביקרתי אותה יום יום. כל כך מבינה את הקושי שלך, גם לראות את הסבל של אבא וגם להתמודד עם הבעיות שלך. אני זוכרת את אמא לפני שנים מבקשת כל ערב לשכב לישון ולא להתעורר, זה לא קרה והיום היא כמו שהיא, עצובה וממש לא האמא שאני מכירה. אני באמת מאחלת לך שהכל יעבור בקלות ולך יהיה הרבה יותר קל להשלים עם המצב, כי הרבה לא תוכלי לשנות. מחבקת אותך חיבוק חם ומבין לילי

 

[hregev10]

אני חייבת להצטרף לדו-שיח עם ננהלה

רק לפני שבועיים איבדתי את מיכאל שלי ז"ל, לאחר שנים של סבל, האדם החכם הזה שעף מהכנה לקורס טייס בגלל בעיות בגב , שהיה יהלומן מצליח מאד ואהוב על כולם , שעשה קורס קצינים במילואים וכל זה בגלל רצון חזק מאד, נפל בגלל מחלת אלצהיימר ארורה ובערוב יומו לא ידע כלום ואפילו לא יכול לדבר אלא מלמולים בלבד, הוא נראה אדם סובל ורזה מאד, הלחיים שקועות והעינים בולטות, מראה לא נעים אבל זהו זה, הגיע למשקל של 66 ק"ג , נראה שסבל מאד אבל לא יכול להביע את עצמו, ככל שהתכוננתי למה שעלול לבוא (המוות) כך הופתעתי מאד וקיבלתי את זה קשה וכך כל המשפחה אבל הנחמה היחידה היתה שעכשיו הוא נח מסבלו כך יותר קל לכולנו - פשוט להשלים עם המנוחה שלו. ננהלה - כל הקדימון הזה היה על מנת שתתחילי לעכל את המחלה האיומה הזו כי אין דרך אחרת, הכוון של המחלה חד הוא וכדאי לקבל שאין דרך חזרה, עלי להוסיף שגם אמי ז"ל היתה חולת אלצהיימר וכבר ידעתי מה צופן לי העתיד בקשר למיכאל שלי. הוא נפטר בהיותו בן 68 בלבד ועוד מספר ימים היינו אמורים לציין 43 שנות נישואין, אז הגורל רצה אחרת. מה שרציתי לציין שמוסד סיעודי זה לא דבר נורא כל כך, מיכאל היה מאושפז במוסד סיעודי ב-9 החודשים האחרונים לחייו זאת לאחר שלקה בארוע מוחי שסתם את הגולל על היותו בבית בטיפול מטפל, אני הייתי מאכילה אותו בארוחת ערב מידי יום ובחצי השנה הראשונה גם בארוחת צהרים והייתי קשורה אליו מאד אבל נאלצתי להיפרד ממנו ובהיותי לידו כששכב במיטה הוא הקיא ובלע את מה שהוציא ונכנס לו לריאות, הבנתי שזו הדרך הכמעט תמידית לחולי אלצהיימר לגמור את תפקידם ביקום. סליחה על ההסברים המרובים חני

 

[יענקלה מגבעתיים]

ננהלה, לא מהרתי להגיב כי חיכיתי שחברים

במצב יותר דומה לשלך מאשר אני, יביעו את דעתם. את ננהלה, חברה מיוחדת בפורום. לקראת התשובה רפרפתי בהודעות קודמות שלך ונוכחתי שאת אחת מותיקות הפורום, משנת 2006 ושה"הופעות" שלך היו נדירות אבל תמיד נשקפה מהם אהבה מיוחדת ומופלאה לאביך. אומרים שהאהבה מעוורת. הכוונה אמנם לבני זוג, אבל היא יכולה להיות נכונה גם במקרה שלך עם אביך. למרות כל כך הרבה שנות נסיון בטיפול איתו, אינך ממש מעכלת את מצבו. קחי את דברי חני מילה במילה. לדעתי היית צריכה לפחות לפני שנה לאשפז את אבא. לפי מה שאת מתארת יתכן שסיבלו ממילא לא יארך. כבר קרה כאן בפורום שאשפזו אב או אם שנפטרו תוך זמן קצרצר לאחר האישפוז. לכן, אם תהיה לך נחישות מספקת ותזדרזי לאשפז את אבא, ואם הוא יגיע למנוחה הסופית זמן קצר לאחר מכן, שלא יתפתח בך רגש אשמה שקצרת בהחלטה את חייו. זה כלל לא אומר שבמקרים כאלו האישפוז זרז. את כחסידת ברסלב צריכה לזכור את הגשר הצר ושהעיקר לא לפחד כלל. עשי את המעשה, אשפזי את אבא והצילי את עצמך ובעקיפין את משפחתך. האם אבא לא היה רוצה שתעשי זאת אם היה מבין? אני בוכה יחד אתך על החלטה קשה כזאת.

 

[יענקלה מגבעתיים]

ננהלה לתשומת לבך:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1074&MessageId=139544897

 

[zs1957]

נלה ליבי אתך

מבינה את כאבך ואת בסלך עברתי את זה לפני שנתיים עם אמי ז"ל. התאור שלך מזכיר לי את אמי בימיה האחרונים. חודשיים גססה למות בבית החולים. זו תקופה קשה לחולה ולבני המשפחה הסועדים אותו.. גם אמי לא דברה רקהעיינים והמבט דבר. זו היתה תקשורת של שפת גוף. אני מקווה שאביך לא יסבול הרבה. היי חזקה והמשיכי בשגרה. בשורות טובות, זהבה

 

[zs1957]

ננהלה ליבי אתך

מבינה את כאבך ואת בסלך עברתי את זה לפני שנתיים עם אמי ז"ל. התאור שלך מזכיר לי את אמי בימיה האחרונים. חודשיים גססה למות בבית החולים. זו תקופה קשה לחולה ולבני המשפחה הסועדים אותו.. גם אמי לא דברה רקהעיינים והמבט דבר. זו היתה תקשורת של שפת גוף. אני מקווה שאביך לא יסבול הרבה. היי חזקה והמשיכי בשגרה. בשורות טובות, זהבה

 

[ענתי44]

על סבתא שלי אמרו שאם תכנס

לבית אבות, תמות תוך חודש, והיא חיה שם למעלה משש שנים ומצבה היה מעולה עד שנפטרה בשיבה טובה מזקנה. היא אומנם היתה צלולה ובריאה למעט נפילה שהושיבה אותה בכסא גלגלים ואצלה היו נסיבות אחרות שחייבו בית אבות. מה שאני רוצה לומר לך יקירה שרק בורא עולם קובע חיים ומוות.אביך במצב קשה וגם השארות בבית זו לא ערובה לשיפור או מניעת הדרדרות. אני סומכת עליך שתדעי להחליט מה הכי טוב, או כפי שדרורה אומרת, הכי פחות רע, בשביל אבא שלך. אני יודעת שתחליטי נכון ושאת מופת ודוגמה כבת מסורה ואוהבת. אני דואגת לך. שתינו, פחות או יותר, חתמנו באפסנאות בקו"ם האלצהיימר על המחלה בערך באותו זמן. שתינו מטפלות בהורה שלנו באהבה ומסירות. ואני כל כך מבינה לרחשי ליבך, כל כך שותפה במחשבותיך. אבל, בעזרת הפורום היקר למדתי לא להשקיע את נשמתי בביצת האלצהיימר האכזרית. את חייבת להפנים מה מצבו של אבא ושמה שלא תעשי המחלה תמיד תנצח. אנחנו יכולים לנצח בקרב זה או אחר מול אלצהיימר אבל במלחמה הכוללת.... נחרץ גורלנו. אני יודעת שלא קל לקבל ולהשלים עם הדעיכה של אבא. בהחלט לא פשוט אבל למענו את חייבת. את חולת סכרת ואת יודעת שאת חייבת לשמור על עצמך. ואני לא מתכוונת לתזונה בריאה או תרופות אלא להרגע. ננהלה יקירה, קל לכתוב קשה לעשות. ואני בעצמי נאבקת בכך. אם תרגישי צורך אני אשמח לדבר איתך בכל דרך שתחליטי. שולחת לך חיבוק של אחות לצרה, של אהבה לחיזוק הנשמה שלך.

 

[ננהלה]

לכולכם../images/Emo23.gif

קראתי וקראתי...תמיד זה מפליא אותי היכולת של אנשים להתחבר דרך התנסות דומה...ולגעת במקומות כל כך רגישים. אתמול היתה לי פגישה עם אדם נפלא,ובכיתי מולו (כניראה השם מכין אותי למשהו...כי חוץ מהפעם הראשונה שהרופאה גילתה לי את דבר מחלתו של אבא,ואחרי שקראתי באינטרנט על המחלה..ואז בכיתי לילה שלם) ואולי עוד פעמיים ,מאז לא בכיתי בכלל,זה כאילו נמצא ולא נמצא...אבל משהו קרא השבת...ובמוצאי שבת זה התפוצץ ,ניראה שאלו הרחמים האמיתיים...השם מכין אותי למצב של פרידה...בכל אופן כשדיברתי עם האדם הזה,פתאום האיר לי משהו ואמרתי "אם הכאב הוא שלי ורק שלי,אז השם אל תקשיב לי,אל תיקח את אבא טרם זמנו אבל אם אבא סובל מאוד,וכואב לו והוא בייסורים,בבקשה תגאל אותו" מאמא שלי נפרדתי בנסיבות לא פחות טראגיות כשהייתי ילדה קטנה מצאו לה גידולים בראש היא נותחה ולא הכירה אותי כל חייה...אבא טיפל בה,העיניים שלה גם רודפות אותי לפעמים...כשהיא נפטרה אחרי הרבה שנים של ישיבה על כורסא,הרגשתי הקלה וגם כאב...ככה זה. כשכורתים חלק חולה בגוף ומרפאים אותו...הגוף מפסיק לכאוב אבל החיסרון נשאר. העובד זר שלנו אמור לנסוע בעוד כחודש וחצי לחופש בפיליפינים...בינתיים החלטתי לא להחליט ,אתמול ישבתי עם אבאלה וראינו סרטונים,נתתי לו לאכול החזקתי לו את היד,תמיד אני שואלת אומרת לו "אבאלה,אתה יודע כמה אני אוהבת אותך נכון?"והוא מסתכל עלי,ואני בנפש לי שומעת את ה"כן" זה משהו מיוחד...מעניין באמת שכשקרובים מאוד לאדם אהוב אז ממש אפשר לשמוע אותו גם בלי מילים...אבל אלו פעמים מעטות ונדירות. אני חברה בפורום של פיברומאלגיה...כבר כמה שנים,יותר צופה ממגיבה...ויש שם מפגשים שאני לא מגיעה אליהם...לפעמים אני רוצה אבל זה פשוט סוחט כוחות. אבל אתם??? הייתי רוצה לשבת איתכם,לראות אתכם...לברך אתכם בכל הברכות האפשריות...הנתינה הנפשית שלכם מחזקת מאוד ומה ש NREGEV10 כתבה,עם כל הפרטים והקושי...עזר ביותר וגם יענקלה וענתי...וואי,אני אוהבת אותכם ומחזקת אתכם שהשם ישלח לכם רק בשורות טובות,ושיבלע המוות לעד ושתמיד יהיה ניצול אמיתי של כל רגע בחיים לצורך התכלית האמיתי. "ואהבת לרעך כמוך,זה כלל גדול בתורה" רעך- גם כשרע לאהוב לבך וקשה לו,אל תברח...תתמודד עד כמה שאפשר.(בדיוק כמו שאתה לא יכול לברוח מהרע שלך)... תודה תודה תודה ננהלה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

וואו ננהלה, ההערכה שלך עשתה לי את היום../images/Emo140.gif

 

[zs1957]

ננהלה את אשת חייל

עברת המון בחיים ועת ההתמודדות עם אביך לא מקלה על נפשך.אני חושבת שאם תעשי מה שאחותך עושה התיפוף זה יוציא ממך את כל העצב ויעניק לך אנרגיות של שמחה. כתבתי לך מסר אישי. שולחת לך חיבוק גדול זהבה