אממ הסיפור שלי עם ההפרעה
אני סובל מאוסידי מגיל 10 ,ונהייתי מודע לכך בגיל 14 במקרה !. כתוצאה מכך שדיברתי עם ידיד סתם שיחת חולין, שבסופה סיפרתי לו על מחשבות לא הגיוניות שיש לי ולא ידעתי אז מה זה. הוא אמר לי שהוא מכיר את זה וזאת הפרעה נפשית.... הייתי בשוק טוטאלי, כשרצתי לאינטרנט וכתבתי טורדנות כפייתית הדבר הראשון שראיתי היה הערך בויקיפדיה, וקראתי מילה במילה והזדהתי, והייתי בהלם מוחלט כי חשבתי שזה רק מוזרות שלי . ואין את זה לאף אחד אחר. בימים שלאחר מכן הייתי יושב שעות וקורא את כול המידע על ההפרעה באינטרנט. לאחר מכן גיליתי שאימי ואחי הגדול גם סובלים ממנה אך בסימפטומים שונים. והם לא מטופלים בכלל עד עכשיו. והמצב שלהם מבחינה נפשית כדי להיתמודד עם העולם בחוץ הוא גרוע מאוד. ואני בכלל לא מדבר איתם על זה אני מרגיש חשש גדול ופחד והרתעה לדבר, כי לא דיברנו אף פעם דברים אישיים. והמצב איתם לא טוב, הם חיים בשקר, הם חיים עם ההפרעה ולא מטפלים בה בכלל. ולא מודעים לה בכלל שהיא ידועה והיא מקשה מאוד על חייהם. באותו תקופה שגיליתי את ההפרעה סיפרתי על זה לאחי, אבל הוא היה אדיש ולא עשה עם זה כלום. הוא אמר בסדר, זאת הפרעה. ולא רצה טיפול ולא כלום. אותו דבר אימי כלומר אני סיפרתי להם, אבל הם אמרו בסדר ולא עשו עם זה כלום. והמצב איתם כתוצאה מכך בכלל לא טוב בחזרה אליי: ההפרעה הייתה גורמת לי לא ללכת לבה"ס, ולהיות לא מקובל ולא חברותי כנראה מחרדה חברתית שנוספה לאוסידי. לאחר הרבה זמן שבכיתה ח' לא הלכתי מספר חודשים לבה"ס. העובדת סוציאלית שלחה אותי לאישפוז יום בבית חולים בארץ לאחר שסיפרתי לה על ההפרעה. הייתי בבה"ח שנה וקיבלתי טיפול מצויין למרות שהיו פה ושם מעידות. ולאחר השיחרור לפני שנה. אני כותב כאן בפורום, בזמן שאני עושה בגרויות, ועובד כדי לממן את לימודי וצרכיי לצערי הרב הורי הם קשיי יום ופריטיביים (אבי לא יודע קרוא וכתוב) לא קיבלתי אהבה וחום כול חיי קיבלתי אוכל בגדיםאבל לא מענה ויחס חם כי הם לא היו יודעים איך לעשות את זה הם לא אשמים וכתוצאה מכך שנים רבות ההייתי עם ההפרעה לבד וסבלתי מאוד אבל עכשיו המצב טוב מאוד כשאני יודע איך להתמודד אני יכתוב פה לעיתים קרובות כדי לספר ולשתף