היי אני חדשה כאן

נופר30

New member
היי אני חדשה כאן

אצלנו אוטוטו עוברות להן שש שנים שש שנים ארוכות ומיגעות אחותי מצליחה לתפקד כי יש לה ילדים ובעל וגם אני יש לי את חיי ואני נהנת מהם רוב הזמן ( רק בהחלטות חשובות חושבת מה הוא היה אומר או עושה ) וחושבת עלו הרבה אבל לא נותת לזה להשפיע כי הוא לא היה רוצה הוא היה איש של חיים טוביםושמחים לא רצה שנשקע ביגון לאחר לכתו הבעיה שלי היא עם אימי היא לא מוכנה להודות שהיא בדיכאון מאז שהוא ואחותה הלכו ( לא רוצה להגיד מתו כי אני מאמינה שהם הלכו למקום אחר ) אנימבינה את הכאב שלה לאבד שניים אהובים תוך 4 חודשים היא לא מוכנה שיקראו לה אלמנה היא לא מוכנה שיכתבו על יד שמו ז"ל היא לא מוכנה שכל סממן של מוות ידבוק בשמו היא לחוצה והיסטרית וקשה לי קשה לי להיות לה לאם תמיד הרופא המליץ לה ללכת לפסיכולוג אז היא החליפה רופא כי הוא לא ידוע כלום בקיצור אנשים אך אני יכולה לעזור לה ? הורדתי את מינוני הביקור שלי אצלה כי שמתי לב שזה ממש עוזר לה כי היא יודעת שהיא חייבת להסתדר לבד ואני מוכנה לעשות הכל על מנת לעזור לה אבל אני לא יודעת ממש מה לעשות יש עצה ?
 

מיכל בר

New member
כבר הבנתי שאף אחד לא יכול לעשות את

"המלאכה" בשביל השני. גם אם היא אמא. אפשר לתמוך, לתת כתף, להקשיב, לדבר, להיות. אבל לא לחיות במקומה.. טוב שאת חיה את חייך ונהנית מהם ברוב הזמן. ואולי הפטנט הזה שנקטת בו, לבקר פחות או להוריד מינונים, אכן יהיו לטובתה של אמך. מקווה בשבילה ובשבילך..
 
למעלה