כן...........
בהתחלה הוא שלח לי מסר משו בעניין הפורום.. מישם זה גלש לכל מיני נושאים אחרים. התכתבנו שעות! על מה לא דיברנו.. ידעתי עליו כל פרט, בכל שניה איפה הוא ומה הוא עושה. הייתי שותפה מלאה לחייו וגם הוא לחיי.. החלפנו תמונות וחוויות. אחרי 3 חודשים של התכתבות הבנו שזלא לעניין כל השעות הארוכות האלה מול המחשב והחלטנו להחליף מספרים. היינו מדברים לפחות פעם ביום אם לא פעמיים ושלוש, ובכל פעם שעות ארוכות. לא הייתי נרדמת בלי שהוא ישיר לי שיר ערס. הייתי מדמיינת אותנו יחד כל לילה. ככה עברו להם עוד חודשיים, ואז הוא הציע להיפגש, הסכמתי. נפגשו בלובי של מלון נחמד בירושלים, לא היינו צריכים הרבה כדי לזהות אחד את השניה. אני חושבת שבלתי אפשרי היה לא לשים לב לניצוצות האהבה ושיכרון החושים שהיו שם. 9 פגישות נוספות לקחו לבחור לקלוט שהוא לא יכול בלעדיי. בפגישה 10 שברו צלחת. ואחרי 4 וחצי חודשים היינו נשואים. תקופה יפה ומאושרת. נקלטתי להיריון, בחודש שמיני זה התחיל, הוא היה שוקע שעות במחשב, כבר לא התעניין בי, בקושי דיבר, היה נעלם לשעות, הפון שלו היה תפוס. לילה אחד הוא שכח למחוק את ההיסטוריה. כן, הוא חזר לתפוז. = היום אני גרושה + ילדה יפהפיה שלא הייתי מוותרת עליה לעולם. הדבר היחידי שאפשר ללמוד מהסיפור שלי זה, מי שהיה בתפוז, לעולם יחזור לכאן. איפשר לזנוח את ההתנהגויות התפוזיות שמלוות אותנו...