הייתם לוקחים את עצמכם וילדים להופעה בת 3 שעות

חני ב

New member
אין סיכוי שאני הייתי הולכת לאופרה

תלכי עם מישהו שאת רוצה להעניש אותו
 

3תיתי

New member
הלכתי עם שיר.

ובאמת אין לי סיבה להעניש אותה. גם אני לא אוהבת אופרה, או לפחות חשבתי שמלבד כמה אריות מפורסמות מ"כרמן" (הרבה אריות- כרמן הוציאה שלאגר אחרי שלאגר)), "נבוקו", קצת "הספר מסביליה", אני לא אעמוד בזה. קודם כל, פתאום נפתח לי עולם שלא הכרתי עם להיטים מקסימים ביותר, וכאמור, כשאת אוהבת את הזמר, את נהנית ממה שיוצא מפיו. לא אומר שכל הזמן הייתי בהיי. להפך! היו קטעים משמימים ביותר, והחזקתי את עצמי לא להוציא את הטלפון, לגלוש קצת... (האולם היה מואר, לא היתה בעיה). אבל לא חינוכי!

היו קטעים מרוממי נפש. היו קטעים, שההאזנה להם היתה מעניינת, כי גילינו כל מיני "פטנטים" שאנחנו לומדות, מבוצעים הלכה למעשה. נהנינו מהתזמורת וריחמנו על נגן הקונטרבאס שעמד כל כך הרבה זמן.

כבר היינו באופרטה, שרוב הזמן התגלגלנו מצחוק. (תרגום סימולטאני לעברית). הייתי כבר בהופעות של זמרים פופולאריים, שהלכתי למות משעמום. הייתי בהופעות שפוטנציאל העילפון משעמום היה מובטח, והתגלו כפיצוץ. מסקנה? אי אפשר לדעת. מנסים! ואצלינו לא פוסלים אופרה, כי זה מה ששרים בבית!
 

חני ב

New member
נכון, אי אפשר לדעת


 

שקדייה

New member
חני- אפשר שאלה של סקרנות?

מה מעניין אותך? מה גורם לך להנאה?
חוץ ממסעדות יש עוד משהו?
 

חני ב

New member
אתמול הייתי בהופעה של באלדי אולייר

אוהבת מאד מאד מאד הופעות. גם הצגות אבל אליהן אני כבר לא הולכת.
עוד שאלות?
 
יש דבר אחד שאני לא אוהבת בהצגות.

בכל פעם שמתחילה ההצגה, אני נזכרת שבעצם אני לא רואה טוב והייתי צריכה להביא את המשקפיים (אני לא משתמשת בהן לשום צורך אחר - הצגות זה המקום האחד שבו זה ממש חסר - אני פשוט מתקשה לראות את הבעות הפנים של השחקנים
).
 

AYELET1

New member
אולי תשמרי אותם קבוע בתיק

לי לגמרי אין בעיה כזו- הן מורדות מהאף רק כשהולכת לישון
 

r i n i

New member
נזכרתי מיד באופרה שהלכתי אליה...


הייתי קצת יותר גדולה (15), בטיול עם ההורים באירופה והם קנו כרטיסים לאופרה בארנה בורונה - כוחו של גורל.
זו היתהחוויה מיוחדת במינה.
ההמתנה בכניסה (יותר משעה) הכניסה ותפיסת המקומות וההמתנה...
כניסת ה"מכובדים" שלא יושבים עם "ההמון" על מדרגות האבן אלא בכיסאות המרופדים למרגלות הבמה ושריקות הבוז הקנטרניות של הקהל.
תחילת הערב עם הדלקת נרות בכל רחבי הארנה.
והאופרה, הוי, האופרה.... אחרי ההפסקה ישנתי נ-ה-ד-ר



* האמת היא שהקונצרט הראשון שהייתי בו היה קונצרט של התזמורת הקאמרית חיפה בניצוחו של סטנלי ספרבר בקולנוע ארמון בחיפה (זה עם הגג הנפתח), הייתי בת 10 וגם אז ישנתי לקראת הסוף ורציתי להרוג את כל אלו שמחאו כפיים בשביל הדרן (והם נתנו אפילו שניים).
מאחר וזה היה קונצרט רגיל זה לא היה שלוש שעות!

שמחה שהלכתן ונהנתן.
 

3תיתי

New member
אנחנו לא כאלה תרבותיות, אבל מתורגלות.

קודם כל, הולכים לקונצרטים כבדים ביותר. זה כבר קטן עלינו! מקשיבים הרבה מאד לאריות מגוונות ביו-טיוב, כי י' נותנת שיעורי בית לשתינו וב' לא מרחם על שיר. וגם לימודי התאוריה מחייבים האזנה קפדנית לקטעים, לא תמיד קלים. (אופרות שלואגנר, אופרות של וובר).
אם היית מכירה אישית את האמנים, אני משערת שזה היה אחרת. הם שולחים מבט אלייך מידי פעם, ואת בהחלט גם מספרת להם אחר כך על חווית ההאזנה. ככה זה אצלינו. אני יודעת שאנחנו מתרגשים מאד לראות את האמנים שאנחנו מכירים. הם נראים הרבה יותר יפים כשהם על הבמה. זה ממש מוזר! קשה לי להעביר את התחושה, אבל זה קצת כמו לראות את הילדים שלך מופיעים, אבל לא מתוך תחושה אימהית. אלא איכפתיות, גאוה. אני חשה צורך עז להודות להם על החויה.

עם י' זה נגמר בדרך כלל בחיבוקים ונשיקות, כי היא מדהימה. לא הייתי הולכת לכזה קונצרט בלי הכרות מוקדמת עם האמנים.
 

אגוזים1

New member
לקחתי

עלובי החיים (לונדון)
מלך האריות (לונדון)
נבוקו (מצדה)
אאידה (מצדה)
חליל הקסם (היכל התרבות תל-אביב)

אגב, גם אותי (כשהייתי ילדה) לקחו להופעות (קונצרטים/אופרות/בלט).
 
למעלה