טוב... מאד התלבטנו.
מדובר באמת באופרה מהסוג היותר כבד. למחרת לימודים. אכן, בחינם, וקיבלנו המלצה לשבת ליד הדלת. אכן, הגענו מוקדם ותפסנו מקום ליד הדלת, למרות שיש בזה אי נעימות, כי המזמינה היא הסולנית. (והיא גם זו שהזהירה ויעצה להביא כרית לשינה עריבה ולברוח באמצע. התייעצנו עם כל מיני. כולם אמרו שטרוף ללכת, כולל מוסיקאים שאמרו שלהם אין סבלנות לדבר כזה.
הלכתי עם שיר, כי זלוטו' לא מסוגל לשבת בלי הגבהה ובלי לקום הרבה, כל כך הרבה זמן. אכן, המקום ליד הדלת הרגיע, כי האופציה לברוח קיימת. אני חושבת, שעצם הידיעה שאפשר לברוח, גרמה לנו לקחת את העסק בקלות, על שלוש שעותיו ו 45 קטעיו. (פסוקים מהתנ"ך והברית החדשה).
להפתעתנו, מלבד באמת החלק השני, שעסק בייסורים, מוות ועינויים (עם פרס גדול בסוף), היה אחלה! האולם היה מלא. מזג האויר היה נעים (אין מיזוג). הכיסאות (עץ) היו בסדר. כבר ישבנו על גרועים מאלה! (ללא ריפוד). האופרה היתה בעברית, מה שבהחלט עזר. לא ניצלנו את זכות הבריחה. למען האמת, אף אחד לא ניצל אותה, אפילו לא בהפסקה בת 15 הדקות בין החלק הראשון לשניים הנותרים. הקהל עמד על רגליו לא נתן לאמנים ללכת, כולל שריקות וצרחות ודרישה החלטית של הדרן, (שניתן לבסוף. אחרת האמנים היו חוטפים מכות).
אני לא אומר שלא היו כמה חלקים מאתגרים, ואף משמימים. זו חויה ל"מתקדמים", וההכרות עם האמנים, בהחלט משמעותית להעצמת ההנאה. אבל הנה, למרות תנאי הפתיחה הלא מבטיחים- בהחלט נהנינו. הייתי עושה זאת שוב גם היום!