הייתי חייב

[time to fly]

הייתי חייב

הייתי חייב לכתוב את ההודעה הזאת אחרי ששנים לא כתבתי כאן כלום שהמון זמן אניע מסתכל ומתבונן בפורום, רואה את הודעותיכם, רוצה להגיב, רוצה לשתפכם אך לא מסוגל למה? כמו שלצלול אמרה- מתבייש. כאילו מה שעובר עלי שונה כלכך מכולכם, כאילו זה חריג כלכך אבל הכי מרכזי- ההתמודדות עם הבעיה שלי

אני תקוע כבר המון זמן, לפני שנה וקצת עזבתי הכל, קריירה בהייטק, מכונית ספורטיבית ומסעדות למען תהליך ההתפתחות וההתבגרות שלי עברתי מסע לא קטן, אבל כרגע אני במקום כואב מצד אחר ומדהים מצד שני אני כרגע צריך לבחור את המשך חיי, ואיני יודע מה לעשות כל שבוע שבועיים אני משנה את דעתי, עובר מצבי רוח כלכך משתנים ולא מממש 10 מהפוטנציאל שהייתי רוצה לממש

לא יודע מה לעשות, לא יודע לאן ללכת חשבתי ששנטיפי תעזור לי להגיע למקום אחר, אבל לא. לא היתה שם עבודה חזקה. ובעצם אולי כן- הייתי המון בבית התפילה – כנסת. המון דברים התפתחו בזמן האחרון, שיניתי דברים בי לטובה שאני כלכך שמח עליהם, אך עדיין- היכן אני? שום עבודה בעיתון לא עושה לי את זה, ואולי אני צריך לומר שבפינה מסוימת בתוכי אני כועס/מאשים את עצמי שאני לא הולך ופשוט עובד כמלצר, למה מה יקרה לי כבר? אני כאילו מחכה לנס שיבוא משמיים או לעבודה הנכונה לי וכל אחת שגרתית לא אעשה לי את זה. יש חוק בחיים – לא חוזרים לאותו מקום פעמיים. נכון שאפשר לומר שאנו אף פעם לא חוזרים לאותו מקום אותו דבר, כל רגע אנו משתנים, אך עדיין...

קשה לי להשתתף בפינות השונות ב"הרמוניה" וב"דרך", מרגיש שעשייה כה גדולה תחייב אותי לעשייה ועבודה קשה- דבר שאין לי כלכך הרבה אנרגיה בשבילו ואולי כן ואני סתם מפחד, בגלל זה ההודעה הזאת, אני רוצה לצאת מכאן

אני לא יכול לחזור על אותו דפוס התנהגות ישן ולהסתכל רק על הצדדים החלשים/שליליים המופיעים במציאות שלי כעת. אני יכול לטפוח על השכם לגבי המון דברים.

זה כאילו שאני נמצא במקום של בן 16- כל העולם לפני, אני יכול לבחור כל מה שבא לי להיות- וזה מקום מרהיב ביופיו

אני יכול להיות אם בא לי – תופיסט

,מוזיקאי-מלחין ג´ז ל-כינור, סקסופון, פסנתר, תופים וגיטרה חשמלית, מטפס הרים, נווד, סופר סת"ם, מאמין גדול ותלמיד ישיבה, נזיר ויפאסנה בבורמה או כל מקום אחר בעולם, תסריטאי, בונה מודלים מקצועי, פילוסוף, סופר, פסיכולוג ומטפל.

אני רק צריך לבחור, רק שאיני יודע איך להתחיל ומה לשרטט לי בציר הזמן העומד לפני יש לי ריק Void גדול בפנים, משהו שדורש מילוי החלל במשהו מספק כלכך שייך רק לי מתאר לעצמי שתגידו לי- אתה יכול להיות מה שבא לך, רק תבחר. נכון, רק שהצעד הראשון כרגע נראה לי צריך להיות כלכך מושכל וברור כבטוח ונכון ושייך רק לי. שבעתי כבר מכל ניסיונותיי- אני רוצה לחיות!!! השהות בבית הורי מתסכלת אותי כלכך- מקום כה שלילי בשבילי. יודע שברגע שאעזוב אותו יהיה לי רק טוב, אבל לא יודע לאן... יש בי את הרצון ללכת לירושלים- ישיבה – לבדוק את הצד הזה שבי. מאז המילואים האחרונים וכל המצב הביטחוני הפכתי לציוני לאומי והתחלתי להתקרב לשורשים של העם שלנו ולבחון מהו יהודי ומהי מסורותינו, כנראה שזה ממלא חלל הקיים בי, אך עדיין, נכון יהיה להשכיל גם בתחום זה כמו בכל תחום בו השכלתי.

קסם- מה שאמרת לנטשה אוהבת על תיעול האנרגיות הרבות שבה לעבודת אומנות לחימה כלכך נכון, זה הזכיר לי מה שעלי גם לעשות

תודה

תודה לכל מי שהחזיק מעמד וקרא עד פה, באמת תודה

מעריך זאת מאוד, כל השורדים למיניהם

אוהב שלומי

 

[deep ocean]

אני שרדתי... ../images/Emo6.gif

אבל אין לי מה לכתוב כרגע

 

[time to fly]

תודה מיכל על התשומת לב ../images/Emo25.gif

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif כל השבילים מובילים לשום מקום

כל כל הכבוד על החשיפה, שלומי

הברסלבר אמר "אין דבר יותר שלם מלב שבור". המשמעות היא פשוטה: הסיכוי שלנו להגיע אל האמת היא רק כשנכזבנו באמת מכל הזהויות הכוזבות שאימצנו. מאחר ואימוץ זהויות הוא משחק מועדף על ההכרה, מצב זה של "עולם ביניים" מתבטא בתחושת לחץ לנקוט פעולה - לאמץ זהות: זהות מקצועית, זהות דתית, זהות לאומית... אבל האמת שלנו אינה נמצאת בזהויות אלא בזה שמאמץ אותן - וכאן יש עוד דרך "ללכת" - להתייאש גם מן הזהויות הברורות לנו מאליהן, כדי לשנות כליל את תפיסת העולם הכוזבת. מנסיון - כל נסיון לבחור זהות סופו להכשל. לדעתי עדיף לבחור "מקצוע" שאיתו נוח לך כאדם להמשיך להתפתח אישית ומקצועית, ולהבין כי עניין הזהות אין לו כל קשר עם פעולותינו בעולם זה. בחירת כיוון "ללא רבב" - שלא מתוך נסיון לבחור זהות אלא מתוך בחירת הדבר הנכון לרגע זה - היא לדעתי הנכונה. כל בחירה שמטרתה אימוץ זהות - יש סיכוי די גדול שהיא שגוייה. מצד שני לא נכון שלא לבחור כלל. גם הפחד מפני "זהות" בא מאותו המקום של צורך. עמדתי במצבך לא פעם אחת ולא שנה אחת. עד היום אני משלם מחיר אישי, משפחתי ומקצועי על כך. לא שלא שיכולתי לבחור כיוון על פי צרכי - אבל שאלת הזהות תמיד עמדה בדרך, וחוסר הבחירה יצר זהות משל עצמו. היום אני מבין שאימוץ זהות היא תחליף למודעות עצמית. העצמי הוא עדין מאוד ואינו ניתן להבחנה אלא לידיעה בלבד. מאחר ואיני מודע עדיין לעצמי אני זקוק ל"מסכה" חיצונית יותר אשר אליה אוכל להיות מודע. המסכה הזו מגינה עלי מפני חוסר הודאות העצמית - אבל היא שרירותית ומטעה אפילו אותי. לאורה אני מוביל את עצמי להחלטות והתייחסויות שגויות אשר מחוסר הרמוניה גורמות לי צער. רק כשאני מסיר את כל המסכות - העצמי נתפס בבירור. כפי שאני ראיתי זאת, בצמתים שלי היו שתי ברירות: לאבד כל זהות כליל ואולי לבזבז בכך "זמן" בחיים ללא בחירה - או לבצע בחירות מתוך הבנה שאין הן הדבר העיקרי אלא פעולות הכרחיות המסייעות בדרך ובסוף יהיה צורך לזנוח גם אותן. על זה אמר דון חואן "כל השבילים מובילים לשום מקום, אך קל יותר ללכת בנתיב שיש לו לב"

בהצלחה בבחירת הנתיב שלך,

אינקה

 

[קסם אמיתי]

שלומי החמוד

לא רק ש"שרדתי" את ההודעה שלך, אלא שמזמן לא קראתי הודעה כה כנה, נוגעת ללב ומעניינת כמו ההודעה שלך. ומילת המפתח היא כנות: אין לי ספק שאם תמשיך לחשוף את עצמך בכנות שכזאתי ולהסתכן בכל, אתה עוד תתוגמל ובגדול. מה שאני יכול להגיד לך זה שאני מכיר כ"כ טוב את המקום שבו אתה נמצא!.... שנים רבות, צעדתי בדרך לא דרך, ללא שום מיקוד והייתי אבוד כעלה נידף ברוח (וסליחה על הקלישאה!)............. היום אני נמצא במקום קצת אחר, אני רואה את הדרך שלי בבהירות שכמוה לו ראיתיה מעולם, ויחד עם זאת, עדיין ה*סקפטי הקטן והמזויין* שבי מזכיר לי מדי פעם כמה שאני קטן, וכמה שאני עדיין לא נמצא במקום שבו אני רוצה להיות ושאולי בכל זאת כדאי לי לבחור בדרך אחרת (ויש לבן-זונה הקטן המון סיבות רציונליות מדוע הדרך שאני הולך בה היא בכלל לא בשבילי ומדוע ממילא אין לי שום סיכוי להצליח בה.) זה מה שאני יכול לשתף אותך ברגע זה. ואוכל גם לשתף מעט בחזון ובדרך שלי: אני כרגע מתמקד במציאת פתרונות למצב הכלכלי ולמצב החברתי שהעיקו עליי שנים כה רבות. אני הולך ליצור שפע עצום עבור עצמי (ואפילו ברגע זה אני חושש לומר זאת, פן תיפגע בי "עין הרע"), שפע של חברים, שפע של אהבה, שפע של כסף, שפע של עוצמה ואני הולך לשתף בכך כמה שיותר אנשים, כי הבנתי שככל שהאנשים מסביבי יהיו יותר חזקים ומאושרים כך גם אני אהיה יותר חזק................ וזה מה שיש לי לומר ברגע זה. באהבה

, קסם!!!

 

[IC4]

i HATE the lil skeptic fucker !!!!!

 

[קסם אמיתי]

חחח איתי אני רואה את זה

כהצהרת תמיכה. קח

ידידי.... שלך, קסם אמיתי!!!

 

[IC4]

right back at ya ../images/Emo140.gif

 

[אורלי_ל]

היי שלומי ../images/Emo24.gif

אתה כנראה בתהליך של שינוי לא מודע, אז תזדיין בסבלנות.

בתור אחד שעזב קריירה בהייטק, ובכלל בחברה המערבית אנחנו רגילים ורוצים לראות תוצאות מהירות, אבל לפעמים נחוץ שקט ומנוחה. אז אם אתה לא יודע במה לבחור, אל תתאמץ לדעת, תמשיך את חייך בכיף ותהיה סבלני.

 

[הרדוף]

ואוווו ../images/Emo24.gif

ואווו... אני כל כך מבינה אותך... לפני קצת פחות משנה הייתי ב-ד-י-ו-ק באותו המקום... (עכשיו אני 2 ס"מ ימינה

) גם אני עזבתי בבת אחת מספר עבודות שעבדתי בהן, וממש הרגשתי שאני "שוברת את הכלים" ויוצאת "למצא את עצמי" (הודעתי לכל חברי שאם משהו מוצא אותי שיתקשר

)... הרגשתי תחושה של בילבול, חוסר סיפוק, רצון לשינוי והיה לי ברור שאני לא מתכוונת להסחף למערבולת השגרה (הנוחה, יש לציין) המנוונת הזו. אבל אני הייתי קצת יותר פחדנית... וגם ... יכול להיות שהרגשתי שבעבודה מסויימת בה עבדתי יש פוטנציאל... ואותה החלטתי להשאיר במשרה ממש ממש ממש ממש מצומצמת (יש לי מקצוע טיפולי שבדר"כ דורש קומבינציה של מספר משרות חלקיות). בקיצור, התחלתי לחפש... ובכל פעם צץ לי בראש רעיון חדש

עבודה חדשה, המשך לימודים... ולאחר זמן מסויים התחילו לצוץ החסרונות...

ואז מהר להגיע... נכון...

חדש... וחוזר חלילה... ואז מתחיל לנצנץ לו הספק: "אולי לא הייתי צריכה להיות כ"כ אימפולסיבית..." והיאוש: "תראי, את כבר בת 27 ושוב נמצאת בנקודה שהיית בה אחרי הצבא, כשהיית צריכה לבחור כיוון... אז מה הישגת עד עכשיו

" היו רגעי משבר

והיו רגעים נפלאים

בהם הרגשתי שאני לא מוותרת ולא נותנת לחיי לחלוף על פני בעודי מתבוננת בהם מהצד

אמנם רוב ההודעה נכתבה בלשון עבר, כי כיום מצאתי את מקומי (נכון לרגע זה) ובמסגרת העבודה שהשארתי לעצמי (מי שכבר הספיק לשכוח, שיחזור לשורה 9

, מבחן יערך בסוף ההודעה

) אני הצלחתי ליצור שינויים כך שאני מאוד נהנית ומסופקת בה (תודה לאל), אבל עדיין לא תמו חיפושי... אני מחפשת משהו נוסף לעשות במקביל בכדי להרגיש שלמה מבפנים...

לאחר הסיפור הארוך שלי, שלומי, אני רק רוצה להזכיר לך (וגם לי) שתקופת התלבטויות והתחבטויות שאתה חווה כרגע היא לאו דווקא מצב של עמידה במקום ו"תקיעות" (בשורוק)(קיימת כזו מילה? או ששוב העשרתי את אבן שושן?

). אתה כרגע מתבשל לך... אתה בשלב הגולם, ובקרוב (או שלא כ"כ בקרוב

) תפרוץ ותהפוך לפרפר מרהיב ונפלא

(אין אייקון של פרפר אז שמתי חיפושית... סתם...כי אני אוהבת חיפושיות (רק בציור))... בהצלחה! אתה לא לבד במצב הזה...

הרדוף.

 

[נטשה אוהבת]

הירידה היא תכלית העלייה...

עוד אימרה מבית היוצר של רבי נחמן מברסלב.... מה אני יכולה לומר לך שלומי שלא אמרתי לך אתמול בשיחתנו? סבלנות. סבלנות, סבלנות, סבלנות. זה יגיע. התהליך שאתה עובר הוא תהליך עמוק. זה מעין ניקוי פנימי יסודי של כל מה שצברת בכל שנות חייך- כל האמונות שלך משתנות. אם אינך מוצא את עצמך עדיין מבחינה מקצועית (כמוני) זה סימן שיש עדיין דברים לא פתורים שאינם קשורים לקריירה. מעבר לכך, הזדמנויות חדשות נכרות בפנינו כל יום...אם רק תאמין שלומי- זה שלך. הבלבול בו אתה נמצא לא יתבהר ביום אחד. מנסיון אני אומרת לך דת היא בריחה. לברוח אל הדת זה לברוח ממציאות חיינו הקיומית. זהה לאו דווקא הפתרון. התשובות נמצאות בתוכך והן יגיעו- אני מאמינה שבכל יום אתה לומד דבר חדש על עצמך. אם יש משהו שיכול לעכב את כל התהליך הזה הוא לחץ. לחץ יגרום לדברים להתקע במקום במקום לזרום בטבעיות. החלפת מקום המגורים יכול להיות פתרון, אולם גם זו בריחה ואתה עלול להתקל באותן בעיות גם בחוץ. לכל אחד יש את השק שלו שלומי. את הדבר שאליו הוא הכי שואף- כסף, בריאות, אהבה, מעמד...מה בראש הרשימה שלך?

 

[רובין היחיד והמיוחד]

אהבתי.....

"מי שמעז מנצח." אני חושב שההיתי הולך על נווד. מה אתה אומר? שלומי ,אני יהכל לך כל טוב למרות שלדעתי אתה לא צריך איחולים. אתה בדרך הנכונה (דרך הלוחמים,, חחח) אמרתה שאתה מהנדס. אז יש לך זיכרון טוב, ויכולת הסקת מסקנות מספקת (תגידו אני נשמה כמו איזה סנוב?) אז בקיצור אתה תדע את רצונך ותלך בעכבותיו. שלך בארי.