הייעוד בחיים

הייעוד בחיים

איך ניתן למצוא אותו? איך ניתן להבין מהו? מהו בכלל ייעוד? האם יש דבר כזה לדעתכם? דווקא כשאני ממש צריכה אותו הוא לא בא
 

sleeper22

New member
ייעוד

זוהי המטרה שלך. את קובעת אותו בסופו של דבר והוא יביא אותך לדרך שבה את אמורה לקבל סיפוק מהחיים. אז איך מוצאים אותו ? יש כאלה שאומרים שמגלים אותו... אבל זה לא משנה. השאלה היא איך ת'כלס מוצאים... אז את יכולה להקשיב לחברה ולשאוף לדברים שמציעים לך, כסף,כבוד, עבודה נחשקת...כל מיני שאיפות נחמדות את יכולה ללכת לדת, לשאוף לגן עדן או בקבלה לשאוף לאיזושהי צורת אושר שאת לא הולכת להרגיש בחיים אלה אלא בחיים כשתהי באדמה... את יכולה לעשות מדיטציה ולגלות מה מבפנים את באמת רוצה מהי הבחירה האמיתית שנובעת ממך ואת יכולה להיות ללא ייעוד וסתום לעצמך את החושים באמצעות, טלויזיה, אוכל, ועוד כל מיני INPUTS מהסביבה השאלה מה מתאים לך, הבחירה היא כולה שלך...
 

hilabarak

New member
אם מאמינים בייעוד שזה בעצם תפקיד

מסויים שהגענו לבצע, אז צריך להבין שהתפקיד מוצא אותנו ולא אנחנו אותו. הבחירה שלנו היא רגעית, היא לעשות את המעשים הנכונים לנו. להקשיב לאינטואיציות שלנו, לתת מעצמנו, לנסות לחשוב חיובי, לעשות את המיטב בעבודה שלנו וכהורים ובני זוג, לנסות לנתח מה ניכשל ומה אפשר לשפר ...... ואז הייעוד מוצא אותך. אותי זה תפס כי סתם הצעתי לאחי לעוד ידידה עזרה במצב קשה ולפתע אני מורה למודעות ורוח. יש מישהי שיומיים אחרי שבנה נולד גילו לו מום בעייתי בלב והוא נכנס לניתוח לב פתוח. והיא מצאה עצמה יו"ר עמותה לילדים חולי לב, כך שכלך אימא שתעבור טראומה כזו, יהיה לה לאן לפנות. גנדי (ההודי) היה עו"ד באפריקה ואז דרכו הובילה אותו להנהיג את הודו. ולא מעט מפקדים בכירים בצבא עזבו אותו כבר וחזרו במלחמת יום כיפור בשעת השבר של המדינה. בקיצור הסיסמא של הייעוד היא כמו זו של הצופים " הייה נכון". אתה תהיה מוכן, תתאמן, תשתפר, תהיה מודע, תיתן, תחמול, תאהב, תדאג גם לעצמך ... ברגע שתהיה מוכן כבר יקראו לך.
 

hilabarak

New member
סליחה, לא שמתי לב שהפנייה היא

בלשון נקבה. אז תהפכי את כל התשובה ללשון נקבה.
 

sleeper22

New member
וואלה נכון

מרוב כלים לפעמים שוכחים גם את הדרך ה"טבעית" למרות שאני הייתי מוסיף שאדם לא מגיע לשינוי ככה סתם. הוא מגיע לשינוי כי הוא רצה את זה במודע או לא במודע. ולכן חשוב שהבנאדם ימקד את עצמו על מה שהוא רוצה שזה למשל שאלה "מהו הייעוד שלי?" אפשר לבוא כמובן בגישה פילוסופית אחרת ששינוי מגיע במקרה... לא יודע. ולדעתי לא מזיק לנסות מה שאפשר
 

MoonMadness

New member
על פי תפיסתי בלבד:

טוב אז קודם צריך קצת סמנטיקה אחרת כל אחד ידבר על משהו אחר. (ומה כל כך רע בזה?) ייעוד של אדם זה יעד שמישהו ייעד עבור אותו אדם. זה יכול להיות הוא עצמו שייעד לעצמו (ואז זה יעד ולא ייעוד), או מישהו אחר שייעד לו. יעד זו מטרה, תכלית, שאיפה. ייעוד זה משהו יותר משימתי, מטלתי, משהו שצריך לעשות, שהרבה פעמים מתקשר עם דת או אמונות תפלות. אז ייעוד-בחיים זו משימת על כזו שעבורה אני חי, או שסביבה סובבים חיי. במובן הזה אני לא רואה לעצמי ייעוד. למי יש זכות לתת לי ייעוד? רק למישהו נעלה ממני, ואני לא מאמין בקיומו: כל בני האדם שווים ואין אלוהים. לי יש יעד בחיים, יש משמעות. אבל אין ייעוד, וכנראה שטוב שכך.
 

hilabarak

New member
קודם כל מאוד מעניין, אך יש לי

השגה קלה. הדיון שלך מתחיל מתפיסה של מופרדות בין האדם לבין האלוהות, שזו תפיסה דתית יהודית (כמובן גם איסלאם ונצרות ..). אבל אם נתחיל את הדיון מתפיסת אלוהות פנימית, שהאלוהות שוררת בנו, כמו שהיא שוררת בצמח ובפרח ובחיות. אז אין יישות אלוהית שמחליטה, אלא "שדה אלוהי" שאני ביטוי חלקי אליו. כמו אינטרנט, אין דבר כזה "יישות האינטרנט" כל מחשב הוא חלק מהאיטנרט והאינטרנט הוא סך כל המחשבים. הבחירה של המחשב הבודד להיכנס לאתר מין או לפורום היא הבחירה שלו ושל האינטרנט כולו. כי האינטרנט משקף את סך הבחירות. ואם מסתכלים בצורה כזו (תסלחו לי על האמירה הבוטה, שהיא הסתכלות קצת יותר בוגרת על היקום, כוללת הבנה של היותנו עצמאיים וחלק ממכלול בו זמנית). או אז הבחירה שלי והבחירה של האלוהות זהות, הייעוד שלי לעצמי והייעוד של האלוהות בשבילי הם זהים. אני בחרתי להיות מורה רוחני, אבל גם הכלל בחר אותי ככזה. הכלל בחר אותי כי הם מקשיבים, כי הידע שלי נחשב לרלוונטי ותורם ואני בחרתי לעצמי כי זה תואם את אמונותי ויכולותיי.
 

MoonMadness

New member
לוקוס האלוהות

ראשית אני חושש שאולי לא הבנת אותי כראוי, או שלא הסברתי את עצמי כראוי. הדיון שלי לא מתחיל מתפיסה של אלוהים נפרד. הדיון שלי עוסק בהגדרת ייעוד בשבילי, ובשאלה האם אני מאמין שקיימת ישות נעלה ממני. זה שאני לא מאמין שקיימת ישות כזו, לא אומר שאני לא מאמין באלוהות ה"פנימית" ה"בוגרת"
שאתה מציג, כי היות וזו אלוהות שהינה חלק ממני, ו/או אני חלק ממנה, היא אינה נעלה ממני בהכרח. אני לא רואה את התפיסה הזו כבוגרת יותר בהכרח: נכון שתפיסות של "גם וגם" הן לרוב בוגרות יותר מתפיסות של "או או" אבל: להתייחס לאלוהות כסך כל הדברים, כמו שמתייחסים לאינטרנט כסך כל המחשבים... האם זה לא הופך את האלוהות לסתם הגדרה ריקה, לסתם הגדרה של קבוצת דברים עם קשרים ביניהם? האין זה דומה להתייחסות לגוף האדם כסך כל התאים והקשרים ביניהם, או ליער כסך כל הצמחים והחיות והקשרים ביניהם? לפי הבנתי בלבד, מה שאתה עושה כאן, הוא לאסוף את כל הדברים הקיימים יחד, ולהגדיר אותם כ"אלוהות". אני יכול להגדיר אותם כ"דברים" (ואז זה יהיה הרבה יותר סתמי והרבה פחות רומנטי). למה דווקא אלוהות? גם אם תאמר, ובצדק, שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו, אוכל לטעון ש"יותר" הזה הוא הקשרים שבין הפרטים. זה לגמרי טבעי ו"הגיוני", ולא ברור עדיין למה צריך לקרוא לזה "אלוהות". האם היהדות, האיסלם והנצרות דיברו על מופרדות מוחלטת בין האדם לאל? האם הם לא דיברו על כך שאלוהים שוכן בכל מקום וגם באדם? את האיסלם איני מכיר, אבל היהדות והנצרות בהחלט דיברו על כך. כך שאני לא בטוח שיש כפי שאתה אומר הפרדה כזו מוחלטת. ואולם, בניגוד לתפיסה שלך כפי שהבנתי אותה (אולי הבנתי לא נכון) בדתות הגדולות (הנ"ל), לאלוהים יש ערך מוסף על סך הדברים והקשרים ביניהם. יש עוד תוספת. עבורם אלוהים הוא יותר מסכום חלקיו של השלם וגם יותר מהקשרים ביניהם. יש בו משהו שאין בפרטים, משהו זר, משהו "אישי", משהו מבדיל, שמבדיל בין הבחירה שלו לבחירה שלי. בעוד שאצלך, הבחירה האישית והבחירה האלוהית - חד הם. לדעתי אתה חי בהרמוניה עם סביבתך, כי הבחירה שעשית מתאימה לסביבה. אולי לכן קל לך יותר לתפוס את האלוהות כדבר הרמוני, שמכיל אותך ואת סביבתך. הדבר שונה עבור, למשל, קבצן, שקשה יותר לומר שבחר בדרך חיים זו, וקשה יותר להתייחס לבחירת הכלל עבורו: האם הם בוחרים לתת לו מטבעות, האם הם לא בוחרים לעזור לו לבחור במשהו "מתאים" יותר עבורו? ואני בכלל לא נכנס לשאלה של מהי בחירה... כי לא נצא מזה
 

sleeper22

New member
ייעוד

יש פה כמה דברים מעניינים... אתה עושה הפרדה בין ייעוד ליעד הייעוד נותן את היעד ויכול להיות שהיעד מגדיר ייעוד... ואולי ייעוד זה משהו שנוצר בעקבות צירוף של מקרים שגרם לייעוד מסוים ? לאו דווקא בהכרח מישהו נעלה יותר אין קשר הכרחי בין ייעוד לדת או משהו נעלה יותר. ייעוד לא חייב להיות רוחני. ייעוד הוא ייעוד ע"י מישהו. וזה יכול להיות אתה. האיסלאם דיברו על אותו הדבר כמו נצרות ויהדות. רק שהם טענו שהם הדת האמיתית כי מוחמד הוא הנביא האחרון ולכן האחרון מביא את הדבר הנכון ביותר האיסלאם מאמינים באותן אמונות כמו יהדות כמו האמונה באברהם וגם בישו כמשיח ובאלוהות האחת. אלוהות זו מטאפורה...זה ריק. כל עוד אתה לא יכול לדמיין את זה, זה לא קיים. האלוהות של הדתות היא אלוהות שופטת. כאילו נפרדת ונותנת לך חוקים ויעד מוגדר לעבודת ה"אלוהים". אפשר לומר שהיא פנימית למרות שמטאפורה בדימיון של איש דתי היא שאלוהים הוא למעלה. מסתכל עליו (ולא מתוכו) ובוחן אותו כל הזמן. רק בתפיסה הקבלית האלוהות השתנתה לאלוהות שברק הגדיר. הכל=אלוהים. אתה יכול להחליט שהחברה הכניסה את הקבצן למצבו ו"בחרה" לו ייעוד. ואתה יכול גם לומר שהקבצן הוא זה שבחר להיות קבצן בתוך תוכו. את האמת, ה"אמת" לא מעניינת. זה לא עוזר לך אם יש לך ייעוד מהכלל שאתה מקבל או ייעוד מעצמך. כי אתה לא יכול להוכיח את המקור לייעוד. אתה יכול לדעת רק מה טוב לך מבפנים. אז למי אכפת ? כל עוד אתה מוצא ייעוד שמתאים לך ואתה שלם איתו. ולכן השאלה הרלוונטית יותר היא (שהתחילה את השירשור) איך למצוא ייעוד?
 

MoonMadness

New member
ייעוד יכול להיות מיועד על ידי?

אוקי, מבחינה סמנטית אני מגדיר "ייעוד" כזה, שהגדרתי עבורי, כ"יעד". סתם לצורך הנוחיות. אם מישהו שאינו אני ושאינו נעלה עליי נותן לי משימה/ייעוד, איני רואה סיבה שאקבל אותה/אותו על עצמי... מוישה הפקיד בבנק אמר לי שהייעוד שלי בחיים זה למצוא את הגביע הקדוש. אז מה. למה שאקשיב לו? אני מבין שאלוהות היא מטאפורה, ריק, עבורך. זה לא נכון עבור הרבה אחרים. אני לא מתיימר להיכנס לדמיון של "איש דתי" ולדעת מה הולך שם, וממליץ לך גם לא להתיימר. אני יכול לדעת רק מה טוב/מתאים לי מבפנים? כיצד? אה! זאת השאלה! אז תשובתי היא לא לחפש ייעוד, אלא יעד. ולא לחפש בהכרח יעד אחד, אלא לשקול כמה יעדים. בסופו של דבר נמות כך שהיעד לא ממש משנה. יעד-העל שלי הוא להיות מסופק. זה יעד טוב כי אפשר להשיג אותו מצד אחד, מצד שני תמיד אפשר לשאוף אליו עוד, הוא גם כיפי ונעים, עושה הרגשה טובה, לרוב לא פוגע בזולת (כי פגיעה בזולת מפריעה לי להיות מסופק) ואפילו להיפך (כי תרומה ונתינה גורמים לי סיפוק).
 
למעלה