היינו שם
שלום חברים וחברות, מה דעתכם על המאמר הזה ? לאורך כל שנות הלימוד במערכת החינוך, עת היינו תלמידי בית ספר יסודי (וגם מאוחר יותר), שיטת לימודי התנ"ך הייתה עקבית באופן הבא: יש אמת אחת, יש סיפור אחד ואותם עלינו לשנן, ללמוד ולהפנים בזריקה ישירה אל ורידי תת ההכרה הלאומנית שלנו: אנחנו עם סגולה, עם נרדף, יש חוטאים, יש טובים, יש שיטה של חטא ועונש, ויש מיתוסים וגיבורי תרבות שאין לערער עליהם. נסו להגדיר לעצמכם את היהדות שלכם בצורה אלטרנטיבית, מאתגרת, עם סימני שאלה על גדולי הדור – ותראו איך הציון שלכם יורד פלאים בבחינת הבגרות … (גם של החיים). כשזה מגיע לציבור ההומו-לסבי, הבעיה הופכת להיות קיצונית יותר. מבחינתנו, הכי קל, כביכול, לתעב את היהדות והאמונה הדתית, אם היא מוגדרת ראשית כל על התנ"ך, שהרי התנ"ך אומר את דברו במפורש: הומוסקסואליות היא יצר מיני ותו לא, ביצר חובה להילחם, כל מה שאינו תואם את המודל הסטרייטי והתא המשפחתי הפורה אינו מקובל ועלול להביא להתפוררות הממלכה. הומוסקסואליות היא בטח לא המצאה של בני ישראל. מדובר בייבוא אישי מהאדומי, הפלשתי או היבוסי. ובינינו, את החילוניים (סטרייטים והומואים) ,מה מעניין אותם בחיים ? תנו להם בירה, כמה כוסיות וכוסונים חשופים, שמש בשבת ושילכו לים לתפוס גלים את התנ"ך שישאירו לנו, התלמידים הנאמנים של אלוהים. הבלעדיות הזו של חובשי הכיפה (השחורה בעיקר) על התנ"ך מאפשרת להם לצייר את הסיפור המלא על ההיסטוריה שלנו במכחולים שהם בוחרים להחזיק. את הסיפור הזה מכרו לנו במשך שנים – ועדיין ממשיכים למכור ולדוגמא : רחב הזונה מכרה מזון ולא את גופה, דוד ויהונתן היו חברים טובים אבל לא יותר מזה וכו'. כשמגיעים חילוניים כמו קופטש, מפגינים בעלות על הטקסט התנ"כי ועושים בו כבשלהם, זה מפחיד את מי שהיה מעדיף שלא ייגעו לו בפנטזיה הרומנטית של ספר בראשית, שלא לדבר על השליטה שפנטזיה כזו נותנת במועצות הדתיות וברבנות. כששולמית אלוני, שרת החינוך לדקה ורבע בממשלת רבין השנייה, העזה לומר משהו בעניין דוד ויהונתן מעל דוכן הכנסת, זה כבר היה יותר מדי. ועם אלוני קשה להתווכח. היא הרי תלמיד חכם אפילו יותר מכמה רבנים שישבו מולה בכנסת. עכשיו נסו להיזכר, מתי לאחרונה החזקתם את ספר התנ"ך וקראתם בו מתוך עניין ולא הכריחו אתכם ? לאורך השנים, ויתרו החילוניים על חלקם והותירו את המלאכה לממסד ולציבור הדתי-חרדי, שלקח אותו וחיזק בו את שליטתו. ח ב ל . חבל, כי התנ"ך מלא בסיפורים עתירי יצרים ודילמות מוסריות ומאבקים וחוכמה ויופי. אפשר להחליט שלוקחים ממנו את כל מה שטוב לנו, גם אם לא מתחשק להפנים את כל תרי"ג המצוות קומפלט. הבעיה של נער או נערה דתיים (ואפילו מסורתיים פלוס) המגלים את נטייתם המינית היא שהם מוקפים בקהילה שאינה תומכת ושאינה מסוגלת לתפוס מציאות שאינה שחור ולבן, זה הכול או לא כלום. התוצאה היא (מעבר לסבל של הדחייה) שהם נאלצים לקבל החלטה כואבת: לוותר על הכיפה או להישאר בארון. רבים נפלטים, בדרך זו או אחרת, והופכים לחילוניים. הם מעדיפים את "היצר" (כפי שוודאי סבורים הוריהם ומוריהם) על פני האלוהים. אחרים מופיעים כאנשי צלליות, בלילה, עם חרדה קיומית על פניהם החיוורות, בין השיחים (תרתי משמע ?) וימשיכו לשאת את תחושת הגועל והאשמה לנצח. אין סיכוי שיקום איזשהו גדול דור וייקבע פסק הלכה שאומר: "תשמעו, הפסוקים האלה בספר ויקרא – אנחנו חייבים לראות אותם כבטלים ומבוטלים. הם אינם רלוונטיים יותר לחיינו. היהדות חזקה מספיק להכניס גם את ההומואים והלסביות לסוכתה". אבל איסור תורני הוא איסור תורני, ולהומואים ולסביות אין מקום בסוכה הזו, גם אם באופן ציני, הסוכה מציינת ליהודי המאמין את אחדות ישראל. התפיסה בקרב רוב הרבנים האורתודוקסיים היא שאם תינתן לגיטימציה להומוסקסואליות, מיד נבקש מהם אישור גם למשכב בהמה ולפדופיליה. שהרי, לחילוניים יש אמות מוסר משלהם, עצמאיות ושאינן תלויות בספר התורה. בינתיים, אפשר לנסות ולמצוא את האפשרויות המגוונות שהתנ"ך מותיר פתוחות ולא חד משמעיות בכל הנוגע לפצצה המתקתקת הזו של המיניות האנושית. וגם אם כמה דתיים-חרדיים ירימו גבה של חוסר סיפוק מהשימוש שעושה השפה החילונית ביחס לטקסט המקראי ואף יגידו שזה "מגמתי ושטחי" - נו, אז מה ? יכול להיות. גם אני חשבתי ככה לפעמים כשלמדתי לבגרות את רש"י. אבל זה לא אומר שאין לחילוניים תפיסות (מגמתיות, זו אינה מילה גסה בעיניי. התנ"ך כולו מגמתי בעניינים לא מעטים). אפשר לראות בזה פרשנות חילונית לא מחייבת למה שאולי קרה אז, בימים קדומים. כשקוראים את התנ"ך, פתאום קולטים שמסופר בו על נטיות מיניות שאינן מסתדרות עם העולם הסטרייטי. אנחנו היינו בכל המקומות ובכל התקופות, גם במעמד הר סיני וגם ביציאת מצרים, גם כשכבשו בני ישראל את ארץ כנען וגם בחורבן הבית. לא קראו לזה "הומו" או "לסבית", מקסימום "משכב זכר". או שלא קראו לזה, כי זה היה הכי אסור שבעולם. קשה לי לדמיין איך הרגיש הומו בלב המדבר, עת ירד משה רבנו עם התורה ובה האיסורים (ועונש מוות בסקילה) למי שמקיים משכב זכר. סביר להניח שלא היה זה יום של חג עבורו, כפי שהיה ליתר בני ישראל. יעברו עוד אלפי שנים עד שממשיכיו עלי אדמות יתבעו את זכויותיהם הלגיטימיות מהעולם הסובב אותם. בינתיים, לסביות והומואים המבקשים לשמור מצוות ממשיכים לסבול מדילמות מוסריות ממדרגה ראשונה ומארון חונק שמגביל ומצמצם את נוכחותם. התוצאה היא שקשה למצוא הומואים ולסביות ששומרים מצוות. מדובר בזן קיים, אבל נדיר. הלחצים רבים מדי, ורבנים המסוגלים לייעץ בחום ובאמפתיה למתלבטים – כמעט שאינם. בחישוב מתמטי פשוט, אפשר לומר שהיהדות האורתודוקסית בשנת 2005 מעדיפה שאותם אנשים יהיו חילוניים ולא יקיימו מצוות בכלל מאשר שיישארו בקהילות המוצא שלהם ויקיימו מצוות באופן חלקי. אז מה אם יש להם לב יהודי חם . . . חבל ששכחו בממסד האורתודוקסי (אבל לא רק שם) מצווה חשובה אחרת (שאגב נמצאת באותה הפרשה על איסור משכב זכר) שבקיומה החיים יהיו יפים יותר: " ואהבת לרעך כמוך "
שלום חברים וחברות, מה דעתכם על המאמר הזה ? לאורך כל שנות הלימוד במערכת החינוך, עת היינו תלמידי בית ספר יסודי (וגם מאוחר יותר), שיטת לימודי התנ"ך הייתה עקבית באופן הבא: יש אמת אחת, יש סיפור אחד ואותם עלינו לשנן, ללמוד ולהפנים בזריקה ישירה אל ורידי תת ההכרה הלאומנית שלנו: אנחנו עם סגולה, עם נרדף, יש חוטאים, יש טובים, יש שיטה של חטא ועונש, ויש מיתוסים וגיבורי תרבות שאין לערער עליהם. נסו להגדיר לעצמכם את היהדות שלכם בצורה אלטרנטיבית, מאתגרת, עם סימני שאלה על גדולי הדור – ותראו איך הציון שלכם יורד פלאים בבחינת הבגרות … (גם של החיים). כשזה מגיע לציבור ההומו-לסבי, הבעיה הופכת להיות קיצונית יותר. מבחינתנו, הכי קל, כביכול, לתעב את היהדות והאמונה הדתית, אם היא מוגדרת ראשית כל על התנ"ך, שהרי התנ"ך אומר את דברו במפורש: הומוסקסואליות היא יצר מיני ותו לא, ביצר חובה להילחם, כל מה שאינו תואם את המודל הסטרייטי והתא המשפחתי הפורה אינו מקובל ועלול להביא להתפוררות הממלכה. הומוסקסואליות היא בטח לא המצאה של בני ישראל. מדובר בייבוא אישי מהאדומי, הפלשתי או היבוסי. ובינינו, את החילוניים (סטרייטים והומואים) ,מה מעניין אותם בחיים ? תנו להם בירה, כמה כוסיות וכוסונים חשופים, שמש בשבת ושילכו לים לתפוס גלים את התנ"ך שישאירו לנו, התלמידים הנאמנים של אלוהים. הבלעדיות הזו של חובשי הכיפה (השחורה בעיקר) על התנ"ך מאפשרת להם לצייר את הסיפור המלא על ההיסטוריה שלנו במכחולים שהם בוחרים להחזיק. את הסיפור הזה מכרו לנו במשך שנים – ועדיין ממשיכים למכור ולדוגמא : רחב הזונה מכרה מזון ולא את גופה, דוד ויהונתן היו חברים טובים אבל לא יותר מזה וכו'. כשמגיעים חילוניים כמו קופטש, מפגינים בעלות על הטקסט התנ"כי ועושים בו כבשלהם, זה מפחיד את מי שהיה מעדיף שלא ייגעו לו בפנטזיה הרומנטית של ספר בראשית, שלא לדבר על השליטה שפנטזיה כזו נותנת במועצות הדתיות וברבנות. כששולמית אלוני, שרת החינוך לדקה ורבע בממשלת רבין השנייה, העזה לומר משהו בעניין דוד ויהונתן מעל דוכן הכנסת, זה כבר היה יותר מדי. ועם אלוני קשה להתווכח. היא הרי תלמיד חכם אפילו יותר מכמה רבנים שישבו מולה בכנסת. עכשיו נסו להיזכר, מתי לאחרונה החזקתם את ספר התנ"ך וקראתם בו מתוך עניין ולא הכריחו אתכם ? לאורך השנים, ויתרו החילוניים על חלקם והותירו את המלאכה לממסד ולציבור הדתי-חרדי, שלקח אותו וחיזק בו את שליטתו. ח ב ל . חבל, כי התנ"ך מלא בסיפורים עתירי יצרים ודילמות מוסריות ומאבקים וחוכמה ויופי. אפשר להחליט שלוקחים ממנו את כל מה שטוב לנו, גם אם לא מתחשק להפנים את כל תרי"ג המצוות קומפלט. הבעיה של נער או נערה דתיים (ואפילו מסורתיים פלוס) המגלים את נטייתם המינית היא שהם מוקפים בקהילה שאינה תומכת ושאינה מסוגלת לתפוס מציאות שאינה שחור ולבן, זה הכול או לא כלום. התוצאה היא (מעבר לסבל של הדחייה) שהם נאלצים לקבל החלטה כואבת: לוותר על הכיפה או להישאר בארון. רבים נפלטים, בדרך זו או אחרת, והופכים לחילוניים. הם מעדיפים את "היצר" (כפי שוודאי סבורים הוריהם ומוריהם) על פני האלוהים. אחרים מופיעים כאנשי צלליות, בלילה, עם חרדה קיומית על פניהם החיוורות, בין השיחים (תרתי משמע ?) וימשיכו לשאת את תחושת הגועל והאשמה לנצח. אין סיכוי שיקום איזשהו גדול דור וייקבע פסק הלכה שאומר: "תשמעו, הפסוקים האלה בספר ויקרא – אנחנו חייבים לראות אותם כבטלים ומבוטלים. הם אינם רלוונטיים יותר לחיינו. היהדות חזקה מספיק להכניס גם את ההומואים והלסביות לסוכתה". אבל איסור תורני הוא איסור תורני, ולהומואים ולסביות אין מקום בסוכה הזו, גם אם באופן ציני, הסוכה מציינת ליהודי המאמין את אחדות ישראל. התפיסה בקרב רוב הרבנים האורתודוקסיים היא שאם תינתן לגיטימציה להומוסקסואליות, מיד נבקש מהם אישור גם למשכב בהמה ולפדופיליה. שהרי, לחילוניים יש אמות מוסר משלהם, עצמאיות ושאינן תלויות בספר התורה. בינתיים, אפשר לנסות ולמצוא את האפשרויות המגוונות שהתנ"ך מותיר פתוחות ולא חד משמעיות בכל הנוגע לפצצה המתקתקת הזו של המיניות האנושית. וגם אם כמה דתיים-חרדיים ירימו גבה של חוסר סיפוק מהשימוש שעושה השפה החילונית ביחס לטקסט המקראי ואף יגידו שזה "מגמתי ושטחי" - נו, אז מה ? יכול להיות. גם אני חשבתי ככה לפעמים כשלמדתי לבגרות את רש"י. אבל זה לא אומר שאין לחילוניים תפיסות (מגמתיות, זו אינה מילה גסה בעיניי. התנ"ך כולו מגמתי בעניינים לא מעטים). אפשר לראות בזה פרשנות חילונית לא מחייבת למה שאולי קרה אז, בימים קדומים. כשקוראים את התנ"ך, פתאום קולטים שמסופר בו על נטיות מיניות שאינן מסתדרות עם העולם הסטרייטי. אנחנו היינו בכל המקומות ובכל התקופות, גם במעמד הר סיני וגם ביציאת מצרים, גם כשכבשו בני ישראל את ארץ כנען וגם בחורבן הבית. לא קראו לזה "הומו" או "לסבית", מקסימום "משכב זכר". או שלא קראו לזה, כי זה היה הכי אסור שבעולם. קשה לי לדמיין איך הרגיש הומו בלב המדבר, עת ירד משה רבנו עם התורה ובה האיסורים (ועונש מוות בסקילה) למי שמקיים משכב זכר. סביר להניח שלא היה זה יום של חג עבורו, כפי שהיה ליתר בני ישראל. יעברו עוד אלפי שנים עד שממשיכיו עלי אדמות יתבעו את זכויותיהם הלגיטימיות מהעולם הסובב אותם. בינתיים, לסביות והומואים המבקשים לשמור מצוות ממשיכים לסבול מדילמות מוסריות ממדרגה ראשונה ומארון חונק שמגביל ומצמצם את נוכחותם. התוצאה היא שקשה למצוא הומואים ולסביות ששומרים מצוות. מדובר בזן קיים, אבל נדיר. הלחצים רבים מדי, ורבנים המסוגלים לייעץ בחום ובאמפתיה למתלבטים – כמעט שאינם. בחישוב מתמטי פשוט, אפשר לומר שהיהדות האורתודוקסית בשנת 2005 מעדיפה שאותם אנשים יהיו חילוניים ולא יקיימו מצוות בכלל מאשר שיישארו בקהילות המוצא שלהם ויקיימו מצוות באופן חלקי. אז מה אם יש להם לב יהודי חם . . . חבל ששכחו בממסד האורתודוקסי (אבל לא רק שם) מצווה חשובה אחרת (שאגב נמצאת באותה הפרשה על איסור משכב זכר) שבקיומה החיים יהיו יפים יותר: " ואהבת לרעך כמוך "