הייי

[מודאגת23]

הייי

אני בחורה מאוד צעירה סה"כ בת 20 באמצע התואר שלי.. יש לי חבר חייל בן 21 שנינו דתיים לכן תקופת הזמן עד לחתונה לא יכולה להיות יותר משנה, הוא לבד אמר לי שהוא אוהב ורוצה להתחתן איתי, שהוא רואה אותי איתו כל החיים וכמובן שאחרי ששמעתי ממנו את זה מאוד מהר נתתי לעצמי להרגיש ככה.(אחרי שנפגעתי פעם אחת) יום אחד הוא מספר לי שהוא מפחד ועכשיו הוא רק מבין מה המשמעות של זה... אבל הוא עדיין אוהב אותי ורוצה אותי.אבל הוא חושב שהוא לא יהיה מוכן לזה בזמן הקרוב משום שיש לו פחד... אני יודעת שזה לגיטימי לפחד זה דבר גדול לכל החיים בעיקר שאנחנו צעירים ואני החברה הראשונה שלו..(הוא החבר השני שלי ככה שיש לי יותר ניסיון ממנו) אני מאוד רוצה אותו ובטוחה שיש בננו הרבה אהבה הבנה וחיבור מדהים.. אין לנו וויכחים על כלום! הכל מוסכם ביננו. מה שאני רוצה בעצם זה לעזור לו להתגבר על הפחד , הגיוני שזה זמני ובאמת יעבור אבל אני לא רוצה שזה ידפוק לנו הכל.. איך אני עושה את זה? יש איזה מקום שאפשר ללכת לשם? יש לכם רעיון כלשהו.. אשמח מאוד.. אני לא רוצה להיפרד ממנו בגלל כזה דבר.

 

[גרא.]

מודאגת23,מהו הפחד ממנו סובל חברך? שמא לא יהיה

מוכן להתחתן בזמן הנקוב? פוחד מעצם החתונה?פוחד ממחוייבות? פוחד מהצורך לקיים איתך יחסים אינטימיים? ממה הוא פוחד כל כך?

 

[מודאגת23]

אני חושבת

שזה הפחד מחויבות בגיל כ"כ צעיר... הוא אומר שהוא פתאום מרגיש לא מוכן.. כדי להרגיע אותו אמרתי לו שגם אם זה יקח שנתיים אני יחכה , אבל אני מפחדת שזה יתן לו לגיטימציה למשוך את הזמן. אני חייבת להרגיע אותו באיזה דרך., אשמח מאוד עם תוכלי לכוון אותי.

 

[ראליסט מושבע]

מודאגת - הבעיה נראית לי בשל תיחום הזמן לגבי

העתיד המשותף.שניכם מאוד צעירים,ללא התנסות ממשית בזוגיות לאורך זמן.העובדה שהיה לך קשר קודם עוד לא נותנת ממש ניסיו עשיר.זוגיות זה דבר מורכב,כי מדובר בשני אנשים זרים שבונים יחד קשר,וכל אחד בא עם המטענים האישיים שלו לקשר.לכן לזמן,יש משקל מאוד מרכזי לגבי מהות וחוזק הקשר.איני מתיחס לעניין הרקע הדתי שלכם ולמחויבויות הדתיות..,אלא לעצם קשר זוגי בין צעירים.לדעתי בכך שאתם מגדירים טווח להשגת יעד החתונה - שגוי,וגם מרתיע אותו מלהתחייב אלייך.הוא "תפס" את עצמו בכך שהיה פזיז בהצהרותיו,ולכן לאחר מחשבה שניה הוא הבין שהוא לא יוכל לעמוד בהתיחבות כזו,ולכן נרתע. באם את אכן רוצה קשר עימו,עלייך להוריד את המתח שיצרת בקביעת טווח בכלל.עליכם לשוחח בניחותא על החברות ביניכם.עליכם לתת לזמן ולתכנים של הקשר להבשיל ולהתפתח באופן טבעי ולא עם סטופר.אני מאמין שבמידה ושניכם תבינו ותסכימו שעליכם ממש לבנות את הקשר ביניכם,להכיר אחד את השני לעומק,להכיר את החיובי והפחות שיש לכל אחד מיכם,להבין ולהתמודד עם הזוגיות והשיתוף ועוד ועוד,דברים הלוקחים זמן וזמן נפשי לכל אחד ע"פ אישיותו ותכניו.גם לך בצורה כזו יתבהרו הרבה דברים שכעת את לא מודעת אליהם בתחום הזוגיות. במידה ותבנו את הקשר יחד,יבואו מעצמם הרצונות של שניכם למסד את הקשר.תתרכזו בבנייה ולא בחתונה

.בהצלחה.

 

[מודאגת23]

אתה צודק

בזה שכל אחד בא עם מטענים שלו, בייחוד אני . כי הגעתי אחרי קשר מאוד לא בריא ששבר אותי לגמרי ומפה בעצם מגיעים הפחדים שלי. תודה

 

[גרא.]

מודאגת3,בכדי להקים משפחה,יש צורך בבגרות

נפשית של שני בני הזוג.במקרה שלך,התחושה היא ששניכם לפי שעה אינכם בשלים לכך.במיוחד חברך שנתקף בפיק ברכיים.דומה שהשאלה היא בעיקר שאלה של זמן.כמה זמן ידרש לשניכם ל"התבשל"לקראת מיסוד הקשר ביניכם.כאשר,לא לחץ,וודאי לא טיפול כלשהוא יקדם את העניין.אלא סבלנות,ואורך רוח.וב"ה המועד המתאים יגיע בבוא זמנו.

 

[מודאגת23]

תודה..

אני מאוד רוצה להיות סבלנית ולתת לדברים לזרום, אך בגלל שכבר התנסתי בזה בעבר ורק נפגעתי מזה והיה לי מאוד קשה להתאושש.. (עזבתי את העבודה והייתי בדיכאון) אני לא רוצה שזה יקרה שוב..אני מודעת לזה שיש לי פחד ואני צריכה להתגבר עליו, ועכשיו הפחד גדול יותר כי אם יקרה משהו אני מפחדת שאני ישבר ואז לא יצליח להמשיך ללמוד.