הייי אני חדשה בפורום ויש לי בעיות..

[reutsu]

הייי אני חדשה בפורום ויש לי בעיות..

טוב אני אתחיל מההתחלה...אני בת 14 ונולדתי בשנת 90 כשאימא שליז"ל והולידה את אחי ואותי (הרי יש לי אח תאום בגיל שלי) התחיל לה מחלת הסרטן וכשהייתי בת 6 לאחר 6 שנים שהיא ניסתה לחיות ולנצח את המחלה היא ניפטרה ואחרי שהיא ניפטרה תמיד הייתי ניכנסת לתראומות ולדיכאונות ותמיד האשמתי את כל העולם שדהיא מתה...ותמיד הייתי רואה את הילדים עם האימהות שלהם כשעלו לכיתה א ותמיד קינאתי שבמסיבות ובטיולים אין לי אימא!!! ואת האוכל שלה החיבוקים הנשיקות והערצחה שיש לכם אם!!! תמיד ראיתי בחוץ או בכל מיני מקומות ילדים שמשחקים עם האימהות שלהם!!! ומאז שאימא שלי ניפטרה שהייתי בת 6 עד עכשיו שאני בת 14 וחצי יש לי תראומות ודיכאונות של שעות שאני לא מצליחה לצאת מהם!!! כשהייתי בת 8 לאחר שנתים שאימא שלי ניפטרה. עברתי תאונה עם חברה שלי ועם אימא שלה,ומאז נהייתי מכוערת בגלל התאונה הפה שלי היתנפח וכולם צחקו עלי אפילו עכשיו צוחקים עלי ואבא שלי תמיד עובד וחוזר מאוחר ואחותי הגדולה בצבא והשניה לומדת באוניברסיטה עד מאוחר. ואני לבד בחים כמעט!!! תמיד יורדים עליי וניסית פעם אחת להיתאבד. ואני רוצה את אימא דלי שתקשיב לי ושתבין אותי!!!!! אף אחד בבית לא עוזר לי!!!! יש לי מלאה דברים להגיד ומה אני מרגישה במצבים קשים אבל אין לי מי שיקשיב לי!!!! בבקשה תעזרו לי......רעות

 

[reutsu]

המשך.....

ומאז שאימא שלי ניפטרה אני ניכשלת בכל המבחנים אני רוצה למות, והידרדרתי בכל המקצועות ואני כבר לא משקיעה לא בכלוםםםםם, אין לי חיים!!!!!!! ותמיד אני רבה עם אבא שלי ואחיות שלי למרות שהם לא הרבה בבית ותמיד אני הולכת לחדר ובוכה וניכנסת לדיכאונות ותראומות!!!\ בבקשה......תעזרו לי!!!!

 

[איחוד האחת]

רעות יקרה

שלחתי לך מסר בתיבת המסרים שלך.

 

[מיכל של הכוכבים]

רעות יקרה

אין מבוגר במשפחה שלך שאיתו את יכולה לדבר? מישהו שיכול להקל עליך קצת? אם לא במשפחה אז אולי כדאי שתיפני ליועצת בבית הספר? שולחת לך חיבוק ומקווה שהכל יסתדר.

 

[tdr1]

הי רעות...

גם אמא שלי היתה חולה חצי מהחיים שלי. היא נפטרה כשהייתי בכיתה ד' וכל החיים התהפכו לי. היתה לי ילדות לא קלה, הרגשתי שונה ועצובה הרבה פעמים והתמודדתי עם דברים קשים שילדות בגילי לא אמורות להתמודד איתם. גם אני קינאתי בחברות שבילו עם אמא שלהן וחגגו את יום האם. ולמרות כל זאת ניסיתי לחיות חיים רגילים, ללמוד, לבלות עם חברות. אני יכולה לומר לך שכל הדברים שנראים עכשיו גדולים ונוראיים, כמו המראה החיצוני, מבחנים וכו' - הכל עובר בסוף. בעוד תקופה זה ייראה ממש לא ביג דיל, ויהיו דברים אחרים שיעסיקו אותך. את מתמודדת עכשיו עם המון קשיים אבל אל תתייאשי ואל תאבדי תקווה! תדברי עם אדם שקרוב אלייך, כמו חברה של המשפחה, קרוב משפחה או המורה בבי"ס, תכתבי לעצמך יומן ותוציאי את כל התיסכולים (זה עזר לי מאד), ותעברי יום אחר יום כאשר תתמודדי לאט לאט עם הקשיים. למשל, תחליטי שהיום את לומדת למבחן כמו שצריך ומצליחה! אני יכולה לומר לך מנסיון שאת יכולה להתגבר, למרות שזה יקח זמן, ולחיות חיים מלאים! אני סיימתי לימודים בהצלחה, עשיתי צבא, למדתי תואר, התחתנתי, ותמיד מלווה אותך התחושה שאמא שלך לא איתך אבל לומדים להיעזר באנשים אחרים ובעיקר בעצמך. אני מקווה שזה עזר קצת, תכתבי לי, טוב? את יכולה לרשום לי כאן או בתיבת המסרים הפרטית.

 

[Storm131]

לרעות

נורא מצטערת לשמוע על מה שעובר עלייך.אני כל כך מבינה אותך.אני עברתי מצבים נוראיים כשהייתי נערה.מה קורה בבית הספר?יועצת,פסיכולוגית?את יכולה לפנות או לכתוב למחנכת שלך מה עובר עלייך?את חייבת לשתף מישהו כדי לקבל עזרה.תשתפי אותי,אפשר לנסח משהו ביחד,ספרי לי למי ניתן לפנות ,מישהו אכפתי.

 

[Storm131]

רעות היקרה

תשמעי חמודה,את בגיל של הבת שלי ועוברת דברים כל כך קשים.אני מבינה את הקנאה שלך ,עברתי את זה גם.אני לא מבינה בקשר לתאונה,זה משהו בטיפול?ניתן לטפל בזה? את בדיכאון וזה מובן למה.את חייבת לקבל עזרה נפשית מאיזה גורם.שתפי אותי בבקשה למי את יכולה לפנות בבית הספר.מה עם דודות,סבתא,חברות?המשיכי לשתף אותנו,הלואי שתרגישי אחרת.

 

[חידון בחרוזים]

היי רעות

אכן חייך לא קלים ועברת בגילך הצעיר מה שאחרים לא עוברים בחיים שלמים, זה מאוד מאוד קשה לגדול בלי אמא, אפילו אמא "רעה" שכועסת וצועקת עדיף על בכלל בלי, לא פלא שאת במצב כל כך גרוע, זה טבעי, אני מציעה לך, לקחת מחברת ולהתחיל לכתוב את כל הרגשות שלך לתוכה, תעשי ממנה יומן, ופשוט כל פעם שרע לך כל פעם שאת רוצה לדבר עם מישהו, תכתבי את הדברים ביומן הזה. ככה תפרקי מעלייך ותרגישי יותר טוב, מה עם עובדת סוציאלית באיזור מגורייך,- בדרך כלל במועצת העיר או בעיריה יש מחלקת רווחה- ושם יש עובדת סוציאלית, אני מציעה לך שתפני אליה ותשוחחי איתה, או עם יועצת בית הספר או עם פסיכולוגית של בית הספר, ממש חבל שתמשיכי לסבול בצורה כזו, למרות הכל החיים יפים ואת יכולה בעוד כמה שנים כאשר תגדלי קצת, להקים משפחה משלך ולהעניק להם את כל החום והאהבה שאת לא קיבלת, ובקשר לאביך ולאחים שלך.. אני מתארת לעצמי שגם להם קשה מאוד בלי אמא - כי אומרים שאמא מחזיקה את הבית - מה עם אחיותייך האם את לא יכולה לשתף אותן במה שאת עוברת?. אני בטוחה שאם תספרי לאחיותייך על רגשותייך הן יעזרו לך.

 

[reutsu]

תודה לכם שעזרתם לי קצת אבל.........

אני ממש מיתביישת ומפחדת לדבר עם מישו...עם מורים ופסיכולוגים בבציפר לפעמים אני בוכה אז הם קוראים לי אבל זה לא על זה על הסיפורים שסיפרתי לכם. והמשפחה שלי בכלל עסוקה ואני מעדיפה שלא לדבר איתם. ועם חברות אני ממש מיתביישת האמתי,שאין לי ממש חברה טובה טובה,יש לי כמה אבל אני מתביישת להגיד להם את זה. עם החברה שאני הייתי רוצה לדבר איתה על זה, אז אני לא מדברת איתם כבר כמה חודשים,והיא הייתה החברה הכי טובה שלי למרות שלא סיפרתי לה כלום על זה. ואם אני אספר את זה למישו אז אני ממש מיתביישת שאחרי זה יחשבו שאני משוגעת וילדה שצכה טיפול פסיכיאטרי ושיפיצו את זה. תמיד אני רבה עם המשפחה שלי...!!!

 

[מיכל של הכוכבים]

רעות אין בושה

במה שאת מרגישה ולדעתי את חייבת לדבר עם מישהו כדי שיוכלו לעזור לך. את ממש לא ילדה משוגעת. את ילדה נורמלית בהחלט שצריכה עזרה

 

[libi4]

אוזן קשבת

איך אני אוכל לעזור לך?

 

[Storm131]

הי רעות

הנה כבר סיפרת וזה טוב.תמשיכי בקו הזה ורק יהיה יותר טוב.בגלל זה יעצתי לך לכתוב את כל מב שאת מרגישה ולהעביר לדמות שאת מרגישה בנוחות איתה:מחנכת,יועצת.להמון ילדים ומבוגרים יש בעיות,החיים קשים לפעמים וזה לא קשור בכלל לשגעון.

 

[חולפת2]

רעות,פה בדיוק נמדדים החברים.אז

פעם השיחה היא על ביונסה,ופעם היא על דברים יותר עמוקים ויותר נוגעים.ממש בשביל זה יש חברים.אולי הקושי נובע ממך ואני בטוחה שאת תנסי-כן תמצאי אוזן קשבת.אולי החברות כן רוצות לפתוח איתך שיחה בנושא(ואני בטוחה שהן רוצות)אך לא ממש יודעות איך לגשת לנושא.זה נושא טעון,וזה כואב,ולא פעם קיים החשש מ"פלישה",ולכן לא נוגעים בזה.וחבל! תעשי את הצעד הראשון-ותראי איך הדברים מתגלגלים. ותדעדכני אותנו. ו......בהצלחה!

 

[חולפת2]

אוףףףף,כמה טעויות.

 

[gitta]

../images/Emo23.gifשלום לך רעות, ילדה אהובה../images/Emo23.gif

למצבך יש כמה דרכים לשיפור. ואתחיל כהרגלי מהסוף... הכי דחוף לתקן את הפגם שנוצר בפה שלך בעקבות התאונה. במקרים כאלה יש אפשרות לעשות ניתוח לתיקון הפגם (ניתוח פלסטי קוראים לזה), וחברת הביטוח של אמא של חברתך צריכה לממן את זה לפי החוק. תסבירי את זה לאבא, ותבקשי ממנו שיקח אותך לרופאת קופת חולים, שתייעץ לכם איך להגיע למנתח הפלסטי הכי טוב בשבילך. חוץ מזה את צריכה עורכת דין, לייצוג משפטי, בין אם חברת הביטוח תסכים לשלם ובין אם לא, כי תמיד ינסו לפצות אותך בסכום הכי נמוך. יש עורכי דין רבים העובדים על תיקים מיוחדים כמו שלך ללא תשלום, בהתנדבות. אני מוכנה לברר בשבילך איך מגיעים לעורכת דין כזאת. יש כתובת אחת, בכל יישוב, שיכולה לרכז את הטיפול בכל הבעיות שהעלית כאן. כוונתי לשירות הסוציאלי במקום מגורייך. הם גם יוכלו לעזור לך לקבל טיפול פסיכולוגי סודי, שאף אחד לא ידע. תפתחי את ספר הטלפון ותחפשי את שירותי הרווחה ביישוב שבו את גרה. תגידי שאת בת ארבע-עשרה, שאימך נפטרה ושאת זקוקה בדחיפות לעזרה, וכל הלבבות ייפתחו לקראתך. אם תדחי את הטיפול בכל הבעיות, הגופניות והנפשיות, עלול לעבור הזמן הכי טוב לטפל בהן. ועל תביעות משפטיות יש כידוע התיישנות! אז תתחילי לטפל בכך עכשיו, ואם את רוצה לשאול משהו, אני בשבילך כאן, כתבי לי מסר או אימייל. מחבקת אותך חיבוק חזק, ושבת שלום, מגיטה.

 

[חידון בחרוזים]

רעות או יעל איך שקוראים לך תתקשרי

לאחד מהמרכזים של הקו החם, שם יש מי שיאזין לך ויקשיב לך ויוכל לתת לך עצה, אל תחכי יותר מידי,את ממש לא משוגעת, את עוברת תקופה מאוד מאוד קשה , כל אחד שישמע את הסיפור שלך - יבין את הרגשות שלך - קשה מאוד להתמודד לבד עם דברים כל כך קשים ועוד בגיל צעיר כמו שלך, אל תהססי לפנות לקו החם.

 

[סְקָאלִי]

היי רעות.

ברוכה הבאה לפורום, מתנצלת על תגבותי המעט מאוחרת [בעיות בנגישות למחשב]. כפי שכתבו כאן כבר רבות לפני, גם אני חושבת שכדאי למעבר לבקשת העזרה בפורום הוירטואלי, לעשות את אותו הדבר גם ב'חיים האמיתיים'. תראי איך הלבבות נפתחו כלפיך כאן, בפורום. אבל כל מי שנמצא פה הוא גם אדם אמיתי בחיים האמיתיים ... אז כמו שנפתחו כלפיך פה ורצו לסייע לך, אני מניחה שיהיה אותו דבר גם בחיי המציאות. כל מה שאת צריכה לעשות, זה לבקש את העזרה. אני למדתי שלפני שסומכים על אנשים אחרים, בנאדם צריך לסמוך על עצמו. כדאי לא לצפות לכך שאחרים יהיו טלפתיים ויבינו מה קורה במוחך ובליבך. את צריכה לספר להם את זה. בייחוד ליועצת בבית הספר, שיכולה לסייע או להפנות אותך הלאה. אבל רעות, יש כאן אחריות שלך ללכת ולספר לה. אני מבנה את חוסר הנעימות. גם אני בגילך לא הרגשתי נוח ללכת ליועצת. מה שאני יכולה לומר לך היום, ממרחק של שנים, זה שיכול מאוד להיות שזה היה עוזר לי. אינך אשמה במצב, ובודאי שאין לך כל סיבה להתבייש. מעל לכל, חשוב לי שתהיי 'אגואיסטית' לעצמך, כלומר - תדאגי באופן פעיל לשיפור המצב שלך. מגיע לך וזו זכותך להרגיש טוב יותר. אני אשמח אם תחזרי ותספרי לנו איך את מתקדמת.

סקאלי