היחס לאדם המגמגם

[רועי ח 123]

היחס לאדם המגמגם

ברצוני להעלות לדיון למה יש כל כך הרבה בורות בנושא הגימגום הן מצד הרפואה שרוב המטפלים רק מסתובבים סביב הבעיה ולא מתמקדים בה והן בשל הסביבה, לדוגמא מאדם נכה לא יבקשו לרוץ מרתון אז למה מאדם מגמגם מבקשים שידבר מול קהל, כשאנשים עושים פרצופים כשהם שומעים אדם מגמגם מאיפה זה בא? על אדם חירש, עיוור, פיסח וכל המחלות והבעיות למינהם לא צוחקים או דורשים שיתגברו על כך אז למה מאיתנו כן? שאלה שנייה זה איך עם אדם פלוני או במצב מסויים אני יכול לדבר מצויין ואילו עם אדם אחר באותו מקום באותם תנאים אני לא מצליח להוציא מילה? תודה, אתם מוזמנים לספר איך אתם מגיבים במצב של חוסר תקשורת.

 

[בודי בילדר]

תשובות.

"מאדם נכה לא יבקשו לרוץ מרתון אז למה מאדם מגמגם מבקשים שידבר מול קהל?". התשובה היא ברורה. אדם נכה לא מסוגל לרוץ מרתון, הוא מוגבל פיזית. מגמגם כן יכול לדבר מול קהל, הוא לא מוגבל פיזית. הבעיה היא פסיכולוגית ועם הבעיה הזאת אפשר להתמודד. 2. "כשאנשים עושים פרצופים כשהם שומעים אדם מגמגם מאיפה זה בא?". הפרצופים הם בד"כ בגלל חוסר הבנה. קשה להם להבין אותך, קשה להם להבין מה אתה אומר ויותר קשה להם להבין למה אתה כל כך נלחץ בגללם... תאמין לי שאם יבוא אליך אדם ויתחיל לדבר איתך בשפה שאתה לא מכיר אתה גם תעשה פרצופים, גם אם זה לא במודע. 3. "על אדם חירש, עיוור, פיסח וכל המחלות והבעיות למינהם לא צוחקים או דורשים שיתגברו על כך אז למה מאיתנו כן?" כמו שאמרתי ב 1, כאן זה גורם פיזיולוגי. אי אפשר להחזיר לאדם עיוור את הראיה... אי אפשר לרפא את זה... לעומת זאת גימגום אפשר לרפא, מכיון שזאת בעיה פסיכולוגית ולא פיזיולוגית. 4. "איך עם אדם פלוני או במצב מסויים אני יכול לדבר מצויין ואילו עם אדם אחר באותו מקום באותם תנאים אני לא מצליח להוציא מילה?". הסיבה לכך היא שאתה חושש יותר מדי מה האחר יחשוב עליך, איך הוא יקבל אותך, איזה ציון הוא יתן לך... זאת הסיבה שעם ההורים לדוגמא אתה יכול לדבר חופשי הרבה יותר מאשר עם בחורה יפה ברחוב שאתה לא מכיר. מקווה שעזרתי

לב.

 

[עדו בן צבי]

פשוט לא נכון.

1. לא כל גימגום הוא בעיה פסיכולוגית. בחלק נכבד מהמיקרים זו בעיה נוירולוגית. פיסית לחלוטין. כנראה בעיית קואורדינציה שמקורה בצרבלום. בכל מקרה, ספק אם למישהו יש מודל פתולוגי מפורט ומוכח לגבי הגורמים לגימגום - פיזיים או פסיכולוגיים. עד שיהיה מודל כזה, עדיף לומר שלא יודעים מה מקור הבעיה. שלא נחזור על ההטפה הפסיכולוגית שעברו חולי האולכוס במשך שנים עד שהסתבר שאולכוס נגרם מחיידקים. 2. לא כל בעיה היא או גופנית או פסיכולוגית. הרבה מאוד בעיות הן שילוב של השניים. 3. חלק מהפרצופים שאנשים עושים הם ברמת ממאמץ להבין וחלק מחינוך רע של חוסר סובלנות לבעלי מוגבלויות. תביט איזה פרצופים עושים אנשים כשנכנס לחדר אדם עם כוויה על הפנים או אדם בכיסא גלגלים. 4. אפילו אם בעיה היא בעיה פסיכולוגית גרידא, זה לא אומר שניתן להתגבר עליה בנקל וזה גם לא אומר שכל אחד חייב לדרוש מבעל הבעיה להתגבר עליה ומיד. נומר שמישהו באמת מגמגם אך ורק בגלל תראומה פסיכולוגית. נומר זאת רק בשביל התרגיל המחשבתי. האם יש לכל אחד זכות לדרוש ממנו לנאום בפני קהל בלי לגמגם? בעיות פסיכולוגיות אינן בעיות מדומות ואינן בהכרח בעיה שקל להתמודד איתה.

 

[borbardak]

לרועי..

עושה רושם מהשרשורים פה בפורום, שאתה קודם כל נורא כועס... כועס על העולם, על החיים, שדפקו אותך והצמידו לך את הגמגום הזה, קללה מהגיהנום... אני מבינה אותך, התסכול התמידי שאנחנו חיים בו יכול לייאש. אני מאמינה גדולה בכוחו של התת מודע, ולכן גם חושבת שגמגום הוא בראש ובראשונה בעייה פסיכוסומטית, ולכן אין הרבה יכולת לעזור עם "תרופה" כוללת, כי כשהבעייה היא נפשית, לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו. אנשים עושים פרצופים, כי להקשיב לאדם מגמגם מצריך סבלנות, שלא קיימת כל כך בעולמנו על המסלול המהיר. כשאתה פותח את הפה האדם השני יצפה לשמוע אדם כמוהו עם דיבור נורמלי, וישנה הפתעה כשמבינים שמדובר באדם מגמגם - אפשר לומר שזוהי תגובה נורמלית לחלוטין, תהיה לא נעימה לנו ככל שתהיה... בקשר לשאלה השנייה - שוב, בעייה פסיכוסומטית מגיעה מעומקו של התת-מודע, שמזהה דברים ומגיב אליהם בצורה שונה באופן בלתי פוסק, רק שאנחנו לא מודעים לכך... לכן תמצא שאתה נינוח יותר עם אנשים מסויימים, ולחוץ יותר עם אנשים אחרים, דבר שמשפיע על הגמגום באאופן ישיר. עצה אחת לי אליך - תשחרר את הכעס. הוא מרעיל אותך מבפנים, ותראה שככל שתכעס פחות, כך גם תגמגם פחות - יש יחס ישיר. וגם אם הגמגום לא ישתפר, לפחות לא תכעס, וזה שווה לאין ערוך. להסתובב בחיים האלה עם כעס בלתי פוסק, זה יותר עינוי מהגמגום הכי כבד, בעיני לפחות. מקווה שעזרתי. מקווה שלא פגעתי, כי זאת ממש לא הייתה הכוונה.

 

[עדו בן צבי]

לועגים להרבה אנשים עם שונויות.

וכשאני אומר לועגים אני מתכוון לא לבדיחות המעטות והשנונות שיש בתיקשורת על דיסלקטים (ואני כדיסלקט מאוד נהנה מהן) אני מדבר על הנאה מהשפלה צרופה. אם נביט איך תוכנית כמו ארץ נהדרת שיש בה בדיחות נהדרות על דיסלקטים יורדת לתת רמה כשהיא דנה בהומואים נבין שבתרבות שלנו יש איפה ואיפה. השפה הקולנועית ההוליוודית אפילו יותר מעליבה. מגמגם בסרט הולוודי הוא כמעט תמיד גם מפגר וצולע הוא כמעט תמיד גם רשע. אתה טועה לגבי הדרישות של החברה מבעלי לקויות שונות משלך. אותי במשך שנים אילצו לקרוא בקול רם מול הכיתה ועשו מזה צחוק. האבחון שלי לא עניין אותם. מעיוורים ומנכי תנועה יש גם דרישות לא סבירות. יש גם התחייחסות לא סבירה לדרישות שלהם. עד לפני 20 שנים בערך החירשות בכלל לא הוכרה כנכות בישראל ועד לפני 5 שנים בערך נהגים חירשים חוייבו לשלם אגרת רדיו ברכב. מאנשים עם נכות תנועה נשללות לא פעם זכויות בסיסיות. אם אתה תשבור רגל ותגובס לתקופה ממושכת, אתה תקבל פיזאותראפיה בלי שום בעיה. לעומתך, אם אדם עם פוסט-פוליו יצטרך להחזיר לעצמו את יכולת התנועה העמטה שלו בפיזאותראפיה אחרי גבס, יומרו לו שאם הוא ממילא לא הולך, הוא לא צריך פיזאותראפיה. לא יעזור לו שהוא יומר שלפני הגבס הוא יכל להתלבש לבד והוא רוצה פיזאותראפיה כדי לחזור ולהתלבש לבד. יומרו לו שאין שום טעם בעזרה לנכה. יש עוד דוגמאות. מממש לא חסר.

 

[Oktava]

כמה דברים אליך, עדו,

דבר ראשון, כיף לקרוא ולהרגיש את הביטחון העצמי בין השורות. עושה רושם שאתה פעיל באיזשהו אירגון למען מוגבלים או משהו. כתבת שאתה דיסלקט, יש דיסלקטים שיש להם רק קושי בקריאה ולא בכתיבה? כי אתה כותב מעולה: כתיב וגם שפה. וסתם הערה לגבי החתימה שלך: עקבתי אחרי הפרשה של שטראוס ואתה לא מדייק. הבד"ץ לא הכריחו את שטראוס לא לתמוך בקהילת ההומו, הם איימו להסיר את ההשגחה שלהם ושטראוס התקפלה. היא יכלה גם לא להכנע... !

 

[עדו בן צבי]

פעחל באיזה ארגון...בערך.

זאת אומרת, הייתי פעיל בתא סטודנטים מוגבלים והיום אני סטודנט לטכנולוגיה מסייעת לעקיםת מוגבלויות.

 

[עדו בן צבי]

פעחל=פעיל