כוכב שנופל
New member
היומשישי שלי...
אחרי די הרבה זמן שלא הייתי במתחם הבילויים (ע"ע קפקא, קרפדה, אאוט) יצאתי אתמול. האמת- שלא היה לי ממש מצב רוח לזה בהתחלה, אבל ידעתי שברגע שאצא ארגיש הרבה יותר טוב. אני חושב שעודד פעם אמר לי שזה עובד ככה: בהתחלה אין לך כ"כ כוח לצאת, אבל ברגע שאתה נפגש עם החברים שלך שם, אתה מרגיש כל כך יותר טוב... ישבתי עם שני חברים בקפקא- ולא האמנתי שאני אצליח לשבת שם שלוש שעות...! (האו דה הל אפשר לשבת בקפקא 3 שעות??). אח"כ הלכנו לקרפדה ובאמת שנהנתי שם! שתיתי קצת, ובעיקר שמחתי לפגוש שם את עודד, שלומקה וקסאנאדו..(שלא קלטתי שזה היה הוא עד שלירוי אמר לי הבוקר שזה היה הוא- כי רק קלטתי את השם הפרטי שלך, קסאנדו!) הבעיה היתה שלא הצלחתי לצאת מהמעצורים שלי!! אמנם אני כל הזמן אומר לעצמי "רן, כבר אין לך מעצורים!", אבל בפועל?: לא התחלתי עם אף אחד, ואולי בגלל ששידרתי משהו חוסם, אף אחד לא התחיל איתי. למה אני לא יכול להיות קליל?? למה אני לא יכול "לזרום" (סליחה על הביטוי, לירוי)? ובאמת שהיו כמה שרציתי להתחיל איתם, ובתוך תוכי לא פחדתי, אבל עדיין נעצרתי!! אולי עוד בקבוק דליל של סמירנוף (עודד, גמני רוצה פותחן כזה!) היה עוזר לי? אולי עוד שניים?? אוףףףף! איזה תסכול זה אחרי שיוצאים ממקום כזה כשרוצים להתחיל עם מישהו ולא עושים את זה בפועל! נכתב כאן בפורום לא מעט על הפחד מלהתחיל, והמסקנה שלי היא שאין מה לעשות. זה עניין של זמן, עניין של ביטחון. גם אם אחליט "היום אני לא מפחד! היום אני מתחיל עם מישהו"- לא בטוח שזה יקרה. גם אם תענו לי "מה יכול לקרות?! לך עם הרצון שלך", וגם אם אסכים איתכם, לא בטוח שזה יעזור. זה כנראה עניין של זמן, וקילוף של הרבה מאוד שכבות של פחד שהצטברו במשך השנים. אבל אתם תראו. יהיה לי מישהו בסוף, וכולכם תוזמנו לחתונה, שתשודר בשידור חי בתפוז. שיהיה לך המשך סוף שבוע נהדר. רק טוב, רן.
אחרי די הרבה זמן שלא הייתי במתחם הבילויים (ע"ע קפקא, קרפדה, אאוט) יצאתי אתמול. האמת- שלא היה לי ממש מצב רוח לזה בהתחלה, אבל ידעתי שברגע שאצא ארגיש הרבה יותר טוב. אני חושב שעודד פעם אמר לי שזה עובד ככה: בהתחלה אין לך כ"כ כוח לצאת, אבל ברגע שאתה נפגש עם החברים שלך שם, אתה מרגיש כל כך יותר טוב... ישבתי עם שני חברים בקפקא- ולא האמנתי שאני אצליח לשבת שם שלוש שעות...! (האו דה הל אפשר לשבת בקפקא 3 שעות??). אח"כ הלכנו לקרפדה ובאמת שנהנתי שם! שתיתי קצת, ובעיקר שמחתי לפגוש שם את עודד, שלומקה וקסאנאדו..(שלא קלטתי שזה היה הוא עד שלירוי אמר לי הבוקר שזה היה הוא- כי רק קלטתי את השם הפרטי שלך, קסאנדו!) הבעיה היתה שלא הצלחתי לצאת מהמעצורים שלי!! אמנם אני כל הזמן אומר לעצמי "רן, כבר אין לך מעצורים!", אבל בפועל?: לא התחלתי עם אף אחד, ואולי בגלל ששידרתי משהו חוסם, אף אחד לא התחיל איתי. למה אני לא יכול להיות קליל?? למה אני לא יכול "לזרום" (סליחה על הביטוי, לירוי)? ובאמת שהיו כמה שרציתי להתחיל איתם, ובתוך תוכי לא פחדתי, אבל עדיין נעצרתי!! אולי עוד בקבוק דליל של סמירנוף (עודד, גמני רוצה פותחן כזה!) היה עוזר לי? אולי עוד שניים?? אוףףףף! איזה תסכול זה אחרי שיוצאים ממקום כזה כשרוצים להתחיל עם מישהו ולא עושים את זה בפועל! נכתב כאן בפורום לא מעט על הפחד מלהתחיל, והמסקנה שלי היא שאין מה לעשות. זה עניין של זמן, עניין של ביטחון. גם אם אחליט "היום אני לא מפחד! היום אני מתחיל עם מישהו"- לא בטוח שזה יקרה. גם אם תענו לי "מה יכול לקרות?! לך עם הרצון שלך", וגם אם אסכים איתכם, לא בטוח שזה יעזור. זה כנראה עניין של זמן, וקילוף של הרבה מאוד שכבות של פחד שהצטברו במשך השנים. אבל אתם תראו. יהיה לי מישהו בסוף, וכולכם תוזמנו לחתונה, שתשודר בשידור חי בתפוז. שיהיה לך המשך סוף שבוע נהדר. רק טוב, רן.
