היום...

[קורלי 176]

היום...

היום בגשם הנוראי היתה אזכרה לבעלי. 3 שנים. תמיד חשבתי שהזמן "עושה" את שלו. מתברר שככל שהזמן עובר, נופל האסימון לגבי נצחיות המצב. הבן אמר קדיש. היינו 7 אנשים. עמדנו ליד הקבר פחות מרבע שעה וברחנו למכוניות.
ישנו שיר ששר יהורם גאון לחיילי צה"ל ובו פזמון "רק לא להישבר, רק לא להישבר". את זה אני משננת הרבה כמסר אישי.
עצוב. אבל אתאושש. אסור לי להישבר. יש התלויים בי.
לדעתי ולדעת הבת שלי, שריפת הגופות אצל ההודים, אינה דבר שלילי. זה גורם לאנשים לא לסגוד לסלעים(למציבות), אלא לתקשר עם הנפטר במחשבה.

 

[ענבר לבקוביץ]

קורלי יקרה

איתך ביום הכואב הזה, בו הגשם מדמם והלב לא מפסיק לבכות.
את צודקת שעם הזמן מפנימים את הנצחיות ואת הסופיות שבאובדן, זה לא באמת מקל על הגעגוע הצורב.
אני לא יודעת מה זה עבורך "להישבר", למה זה כל כך חשוב לא להישבר, אני באופן אישי לא גוזרת על עצמי מסרים שיש בהם מילים כל כך מוחלטות (תמיד/צריך/אסור/מוכרח..) אם את מבינה את כוונתי. לפעמים אנחנו כל כך מפחדים להישבר, להתפרק, לא להיות הכי חזקים בעולם, לא להראות חולשה, ודווקא המקום הזה, עוזר לנו ומצליח לקדם אותנו.
זה כמובן אישי ואני כל הזמן רואה את תגובותיך לגבי קבוצות התמיכה ויודעת עד כמה את מאמינה בתמיכה. זה מצוין. כי לפעמים "לתת לעצמנו להישבר" ולאסוף את עצמנו אפשר לעשות במקום שהוא מוכל ומוגן.
שולחת לך הרבה חיבוקים,
ענבר

 

[קורלי 176]

תודה על התשובה

רואה חברות שנכנסו למיטה ופשוט לא יצאו ממנה. כלומר פסקו לתפקד. וזה החלטתי לי לא יקרה. זה פיתרון מאוד קל ולצוף בחזרה קשה שבעתיים. מוצא חן בעיני לא להרבות להשתמש במילים: תמיד/ צריך/ אסור/ מוכרח.

 

[ענבר לבקוביץ]

בוקר טוב קורלי

לעיתים זה אכן מפחיד שאם נישבר לא נצליח לאסוף את עצמינו.
ומה שאת מתארת בקרב חברתך הוא דוגמא לדיכאון או כפי שקרוי בעגה המקצועית "אבל מורכב". אלו לרוב מקרי הקיצון, כי רוב האנשים באופן טבעי ונורמטיבי מצליחים להסתגל לחיים מחדש.
מה שאני מציעה זה התבוננות אנושית וסלחנית כלפי עצמנו, שמותר לעיתים "להישבר", "להיות חלש", לבכות, יש בנו גם את הכוחות ותעצומות הנפש לאסוף את עצמינו ליום חדש..
מאחלת לך שבוע נפלא.
שלך

,
ענבר

 

[em0854]

 

[קורלי 176]

תודה

 

[תמרי70]

לא להשבר

קורלי יקרה,
בכל תגובותיך, אלי ואל אחרים, תמיד נתת עצות נבונות, ומעודדות. אני חושבת כמו ביתך, וקבר לא מדבר אלי,אלא הדברים שבלב.גם כמובן שאני חושבת כמוך, שחשוב להיות פעילה. את גם צודקת,שחשוב להיות חזקים.ויש לעבוד על כך. בלי קשר לנושא, האלמנות, רציתי להחמיא לך, על כנותך וכושר ביטוייך. אמשיך להקשיב לך,את עבורי ידידה שלי אנונימית ואהובה.

 

[קורלי 176]

תודה מכל הלב