מה שעולה לי בתשעה באב , זה הכעס שלי על ה"אימפוטנציה" של היהדות הדתית.
במשך שנים ארוכות , אלפיים שנה , יהודים ישבו ובכו על חורבן בית המקדש וחורבן הארץ.
אך ארץ ישראל לא הוקמה בסופו של דבר על ידי בכי , אלא על ידי אנשים שקמו ועשו -
(כמובן בזכות חזונו הגדול של הרצל).
השאלה שאני שואל את עצמי :
למה הדתיים לא עשו זאת (למרות שהם בכו על כך אלפיים שנה) ? למה הם היו צריכים לחכות להרצל ?
אז התשובה שלי :
באיזשהו מקום , היהדות הדתית של היום איננה מסוגלת "לעשות" - היא מסוגלת בעיקר להתנגד למה שאחרים עושים.
לדוגמה : גם אם היום , תיאורטית , יתנו ליהודים הדתיים את בית המקדש על מגש של כסף , הוא יחרב תוך יומיים.
כי הליטאים יריבו עם החסידים , החסידים עם הספרדים , והספרדים עם הדתיים לאומיים.....
כל אחד יגיד : "רק אני צודק , האחר טועה , ההלכה היא כך וכך וזהו".....
ממילא מהר מאוד יתחילו לשחוט אחד את השני.
וזה בדיוק מה שקרה בבית המקדש השני.
המלחמות הפנימיות בתוך הכתות השונות בעם , החריבו אותו.
והכל נעשה בשם האמת , ובשם רצון ה'.
(רק שהמצב אז כנראה היה יותר טוב , כי הבית בכל זאת החזיק 420 שנה .... היום הוא לא יחזיק יומיים)
הפילוג הזה גורם בסופו של דבר לסוג של אימפוטנציה , חוסר יכולת לעשות משהו.
כי גם אם יקום מישהו וירצה לעשות משהו חיובי , הוא יחטוף מהפנאט לידו.
במצב כזה אין יכולת עשיה וחידוש , אפשר בעיקר להתנגד למה שאחרים עושים.
ומי שמכיר את החברה החרדית , זה המצב שם.
לכן מדינת ישראל נבנתה דווקא על ידי אנשים חילוניים.
איכשהו , כאשר לאנשים לא היה אכפת מרצון ה' , ממילא נלחמו פחות " מה ה' רוצה" , ועשו יותר .....
אומרים שירושליים חרבה בגלל "שינאת חינם" , אני חושב שזה לא נכון.
לדעתי ירושלים חרבה בגלל "שינאה" אך בלי "חינם" - לכל אחד היו סיבות נהדרות ומוצדקות לשנוא
כל אחד היה פנאט ששלל את כל השיטות האחרות - חוץ מהשיטה שלו.
וכאשר כולם כאלו , כל האנרגיה מתבזבזת על מלחמות פנימיות.
אני מאמין שהפנאטיות הזאת , שיצרה את המלחמות הפנימית , ואת ה"להתנגד ולא לעשות" , היא השטן של בית שני.
היא יוצרת "אנחנו" מול "הם" , פלגנות , ושיתוק.
כשאני רואה חלקים מהחברה החרדית , אני רואה מולי את בית שני - כי כל זה עדיין קיים שם.
(כמובן יש שם גם חלקים פתוחים יותר).
בכל אופן :
אינני מכיר שטן יותר גרוע מפנאטיות , אני פנאט נגד הפנאטיות.
אני מאמין שהתיקון לחורבן הוא ללמוד להיות סובלני.
סובלני בעיקר כלפי דרכים ושיטות אחרות.
לקבל את כל מי שרוצה לעשות את רצונו של אלהים - גם אם הוא עושה ההיפך הגמור ממך.
לקבל גם גישות שונות , שיטות שונות , לא להתעקש שהאמת כולה אצלך.
להיות פנאט נגד פנאטים ופנאטיות ,
וסובלני ומקבל לאנשים סובלנים.