היום (שלישי) בחרמון
אבא גאה + 3 ילדים הבריזו מבי"ס והמעבודה ונסעו לגלוש בסוריה דרום.
הלכנו על הדיל של וואלה שופס כניסה סקי פס וציוד לילדים ובשבילי כנ"ל רק בלי ציוד.
יצאנו ב5:10 מהבית (איזור השרון) וב-7:40 אנו בחנות בנווה אט"יב שם הודיעו לנו שכבר נגמר להם הציוד ומי שרוצה יאסוף באתר! ממש התעצבנתי כי החנות בנווה אט"יב הרבה יותר ידידותית מהסיוט של האתר. לאחר קצת שכנועים מצאו ציוד לילדים ועלינו. פקק של 45 דקות מהכיכר במג'דל ועד לקופות. מהקופות הפנו אותנו לחניון התחתון השני ומשם באוטובוס למעלה . בתכל'ס תחילת גלישה בסביבות 10:00. היה כל כך צפוך שזה נורא. אחרי כחצי שעה הודיעו ברמקולים שאנשים לא יבואו לשכור ציוד כי כמעט כל המידות נגמרו. כמעט בכל מעלית חיכינו 20 דקות. המסלולים מלאים באנשים שאסור להם להיות שם. זה ממש פוגע במיוחד בקטעים הצרים כי צריך לתמרן בין הגופות...בקיצור אחרי חויה מאוד חיובית שהייתה לי שנה שעברה השנה מאוד התבאסתי. אם מחלקים את כמות הראנים שעשיתי בכמה ששילמתי נראה לי שאפילו בצרמאט שילמתי פחות פר ראן. למזלי הילדים שלי לא עשו מזה עניין ונהנו מאוד.
נקודות אור: השלג היה בשפע וממש מצוין. היו תורים ארוכים אך בסך הכל אנשים התנהגו ממש יפה ותרבותי וכמעט לא ראיתי צעקות ודחיפות. שונא את אלה שמעשנים בתור.
עוד נקודה: על כל סקייר היו איזה 4 סנובורדיסטים. מדהים! במיוחד שבאירופה אנחנו (הסקיירים או "השפוים") מהווים את הרוב.
בשעה שלוש ירדנו מהאתר כדי להקדים את השיטפון הגדול. עדיין היה פקק אבל לא נורא. אך כבישי ישראל יש להם נטיה זדונית לפתח אצלך ציפיות ואז לאכזב והערב זה היה פקק ארוך ומעיק מצומת עמיעד עד צומת גולני (כן אני יודע שהיום זה מחלף אך קשה להתרגל).
סוף טוב הכל טוב ילדים מרוצים וישנים באוטו, מרק עדשים מהביל שחיכה לי בבית ומאה מיילים שלא נקראו מחכים לי במחשב.
לילה טוב.
אבא גאה + 3 ילדים הבריזו מבי"ס והמעבודה ונסעו לגלוש בסוריה דרום.
הלכנו על הדיל של וואלה שופס כניסה סקי פס וציוד לילדים ובשבילי כנ"ל רק בלי ציוד.
יצאנו ב5:10 מהבית (איזור השרון) וב-7:40 אנו בחנות בנווה אט"יב שם הודיעו לנו שכבר נגמר להם הציוד ומי שרוצה יאסוף באתר! ממש התעצבנתי כי החנות בנווה אט"יב הרבה יותר ידידותית מהסיוט של האתר. לאחר קצת שכנועים מצאו ציוד לילדים ועלינו. פקק של 45 דקות מהכיכר במג'דל ועד לקופות. מהקופות הפנו אותנו לחניון התחתון השני ומשם באוטובוס למעלה . בתכל'ס תחילת גלישה בסביבות 10:00. היה כל כך צפוך שזה נורא. אחרי כחצי שעה הודיעו ברמקולים שאנשים לא יבואו לשכור ציוד כי כמעט כל המידות נגמרו. כמעט בכל מעלית חיכינו 20 דקות. המסלולים מלאים באנשים שאסור להם להיות שם. זה ממש פוגע במיוחד בקטעים הצרים כי צריך לתמרן בין הגופות...בקיצור אחרי חויה מאוד חיובית שהייתה לי שנה שעברה השנה מאוד התבאסתי. אם מחלקים את כמות הראנים שעשיתי בכמה ששילמתי נראה לי שאפילו בצרמאט שילמתי פחות פר ראן. למזלי הילדים שלי לא עשו מזה עניין ונהנו מאוד.
נקודות אור: השלג היה בשפע וממש מצוין. היו תורים ארוכים אך בסך הכל אנשים התנהגו ממש יפה ותרבותי וכמעט לא ראיתי צעקות ודחיפות. שונא את אלה שמעשנים בתור.
עוד נקודה: על כל סקייר היו איזה 4 סנובורדיסטים. מדהים! במיוחד שבאירופה אנחנו (הסקיירים או "השפוים") מהווים את הרוב.
בשעה שלוש ירדנו מהאתר כדי להקדים את השיטפון הגדול. עדיין היה פקק אבל לא נורא. אך כבישי ישראל יש להם נטיה זדונית לפתח אצלך ציפיות ואז לאכזב והערב זה היה פקק ארוך ומעיק מצומת עמיעד עד צומת גולני (כן אני יודע שהיום זה מחלף אך קשה להתרגל).
סוף טוב הכל טוב ילדים מרוצים וישנים באוטו, מרק עדשים מהביל שחיכה לי בבית ומאה מיילים שלא נקראו מחכים לי במחשב.
לילה טוב.
