היום שאחרי...
היום שאחרי שאתה מגלה שאחרי(!) הכל אתה בעצם לא קובע כלום, זה היום הקשה ביותר. אחר כך אתה מסתדר. לומד להתפלל טוב יותר או לבקש שזה באמת יסתדר. אבל את היום הנורא ההוא, שהיית צריך לצאת בשבע מהבית ועד תשע לא יכולת לצאת (כי לא היה מפתח. כי הייתה שביתה באגד. כי השכן דפק לך את הבגז`...) ובגלל זה הכל לא הלך. שכחת את המסמכים, העט שלך נזל על החולצה והכסף הקטן שלך נגמר. רק בסוף היום אתה נזכר, שזה אולי כי סמכת יותר מדי על עצמך. מישהו מהנהן עכשיו בראשו בהסכמה?
היום שאחרי שאתה מגלה שאחרי(!) הכל אתה בעצם לא קובע כלום, זה היום הקשה ביותר. אחר כך אתה מסתדר. לומד להתפלל טוב יותר או לבקש שזה באמת יסתדר. אבל את היום הנורא ההוא, שהיית צריך לצאת בשבע מהבית ועד תשע לא יכולת לצאת (כי לא היה מפתח. כי הייתה שביתה באגד. כי השכן דפק לך את הבגז`...) ובגלל זה הכל לא הלך. שכחת את המסמכים, העט שלך נזל על החולצה והכסף הקטן שלך נגמר. רק בסוף היום אתה נזכר, שזה אולי כי סמכת יותר מדי על עצמך. מישהו מהנהן עכשיו בראשו בהסכמה?