היום שאחרי

[מצג שוא]

היום שאחרי

בוקר נפלא לכולכם. זהו, עבר היום הגדול, יום ההולדת שלי זה הזמן לסכם: שהיה נהדר לקבל מכם את הברכות והאיחולים, אני עדיין מחכה לשוקולדים. היה מפתיע ומרגש לקבל מהחברות ספר מדליק של מקומות רומנטיים ואיתו דרישה להציג בכל חודש דו"ח המסכם את הביקור במקומות השונים. חימם לי את הלב (שכבר רתך ממילא) למצא זר פרחים ענק שנשלח אלי מההורים של בעלי ולקינוח.....מסעדה עם הבעל והילדים. וואאאווו איך שאני התעייפתי אתמול!

 

[אפי היקרה]

ובוקר אפוף לכולנו ../images/Emo42.gif

מצגית, לא הגזמת מעט עם האידיליה? הכל היה נפלא? את לא מתביישת ??? ואני מצטטת "זר פרחים ענק מהורי בעלי..." - כל מה שנותר לי להגיד הוא "בושה" !!! ונעבור לחדשות הבוקר: 1. הנוירומטר יסביר לכם מדוע אין הלילה היה פיקציה עבורי. 2. סקר חדש ומרענן פורסם לפני כמה דקות. מטרתו היא לכמת את תחושות ילדי ישראל (התלמידים ואלה שכבר אינם זוכרים איך נראה לוח, כסאות, איך נשמע צלצול, ואיזה פרצוף אמא עושה כשהבאתם הביתה את המכתב מסגן המנהל על עבירות חוזרות ונישנות של ברוטאליות כיתתית). אנא הצביעו והשפיעו. ניתן לפרט את התשובה ולהעלות באוב זכרונות משכבר הימים. לכל התלמידים בינינו - מתנצלת שהפעם הסקר עבורכם הוא מציאות כואבה. 3. לכל אורחינו שואלי השאלות ועוני התשובות. שמחים אנו שאתם עמנו, והיינו שמחים אף יותר אם הייתם נרשמים בשם תפוזי אמיתי ומעודכן, על מנת שנחוש את אמונכם הטוטאלי בנו, בנסיון חיינו, ובתשובותינו המצויינות. ולסיום - הבה נשלוף בעיותינו, צפורנינו וחרבנו, כי רק עליהם נחיה.

 

[אושר מ]

אל תשאלי../images/Emo4.gif

אצלנו הסמינריסט החמוד לחינוך גופני הגיע רק בסוף שנה שעברה

... בזמן שאני כבר לא הייתי מסתובבת בבצפר. אני עייפה. מתה. אבל סיימתי את המכתב שלי (אתמול בחצות החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לכתוב, אחרי 8 עמודים ובהתאמה 8 שעות. שכן כתבתי משתיים בצהריים. כמובן עם הפסקות גדולות). המכתב עכשיו מיוכן עם בול מחכה לדואר היוצא.ולא קמתי הבוקר לעבודה. שוד ושבר. כאילו קמתי, אבל מאוחר. וראיתי שפספסתי אתמול דיונון מעניין בצ´אט. לא נורא יהיו אחרים.. דורצ´וק גם אני רוצה עדכונים, ז נא לקבו צ´אט במהרה. ועוד אם יורשה לי לציין, אני מתגעגעת לשרוניק! השמיעי קול!

 

[אושר מ]

אוי. משתיים בצהריים זה 10 שעות

המוח שלי הפסיק לעבוד. כנראה שלקום בשבע וחצי זה מוקדם מידי בשבילי.

 

[Dor K]

איחס

נפגשתי עם חברתה של אחותי. מה אני אגיד לכם, חמודה אמיתית. היתה פגישה נורא נחמדה, הסברתי לה שיש לי מישהי, ושזה לא יכול ללכת ביננו, היא אמרה שהיא יודעת את זה, ושמחה שנפגשנו. נראתה קצת מדוכאת, אבל זה עבר מהר מאוד. אז היה לי ממש כיף, וחזרתי כולי מחוייך הבייתה, היתה לי אחלה פגישה, יש לי חופש מהעבודה, יש לי אהבה חדשה, אני הולך לראות את שלמה ארצי היום, הכל מסתדר לי באמת. אני נכנס הביתה, ויש דואר מהצבא. חודש וחצי מילואים. בסיני. אין חברה, אין חיים, אין כלום. בא לי לבכות.

 

[אושר מ]

אוי ואבוי

חודש וחצי???? חודש וחצי???? מישהו השתגע שם למעלה...

.

 

[אפי היקרה]

אבוי יקירי

אבל האם לא היית הרבה יותר מדוכא אם היית יוצא למילואים בלי חברה, בלי אהבה ובלי חיים???

 

[אפי היקרה]

../images/Emo26.gif סליחה שניה

שעות עמלתי, לילות לא ישנתי, חברים התנתקו ממני, משפחתי בזה לי - והכל על מנת לערוך סקר חדש ומרענן. ואתם? נאדה מיט נאדה. איפה התגובות? איפה הזכרונות? איפה הדכאון? או שאתם עדיין מדחיקים את העובדה שהייתם אי פעם בבית ספר?

 

[אושר מ]

הלו?

עכשיו סיימתי ואת רוצה שאכתוב לך זכרונות?

 

[Dor K]

אני מעדיף לא לחשוב על בית ספר

היו לי סיוטים שם, המורות לא סבלו אותי, כי עשיתי בעיות, ובגיל 16 מצאתי את עצמי בחוץ. אחרי זה השלמתי לבד, אבל זאת היתה תקופה ממש מגעילה. מן הסתם, בחרתי בסקר 1.