היום ראיתי את Hungry
מהעונה השביעית. משום מה כמעט דילגתי עליו כי חשבתי שלא אהבתי אותו. אבל אחרי סצנה וחצי נזכרתי שכדאי לשבת עד הסוף. למי שלא זוכר, מדובר בפרק שבו בחור צעיר שעובד בחברת המבורגרים כלשהי, הוא בעל פיזיולוגיה שגורמת לו לאכול מוחות של אנשים. למרות שהוא מרגיש כל הזמן אשם בגלל ההרג שהוא מבצע (והוא מתאמץ לכבוש את הרצון להרוג), הוא מדי פעם תופס איזה מישהו, בד"כ לא נחמד, ופותח לו את הראש עם חדק פנימי שיוצא מתוך הפה סטייל הנוסע השמיני. יש לי הרגשה שהרבה מהרעיון של הכותבים של הפרק היה ביקורת על היחס של החברה לשמנים (אכלני-יתר, לצורך העניין). בלי לגלות הרבה מהסוף, אחרי התלבטויות עם עצמו, הוא בסוף מבין שהוא לא יכול להתעלם ממה שהוא באמת. אולי גם השמנים צריכים להפסיק לפחד לאכול? מה שעוד יפה בפרק מבחינת הסגנון, הוא שכל הפרק מצולם מנקודת המבט של הבחור הטורף, ולא מזו של מאלדר וסקאלי. אנחנו לא מקבלים התפתחויות בחקירה מהצד שלהם, ואנחנו גם לא יודעים אם הם בכלל בכיוון של פתרון החקירה או במי הם באמת חושדים. לא היה עוד פרק מהזוית הזו למיטב זכרוני. אהבתי.
מהעונה השביעית. משום מה כמעט דילגתי עליו כי חשבתי שלא אהבתי אותו. אבל אחרי סצנה וחצי נזכרתי שכדאי לשבת עד הסוף. למי שלא זוכר, מדובר בפרק שבו בחור צעיר שעובד בחברת המבורגרים כלשהי, הוא בעל פיזיולוגיה שגורמת לו לאכול מוחות של אנשים. למרות שהוא מרגיש כל הזמן אשם בגלל ההרג שהוא מבצע (והוא מתאמץ לכבוש את הרצון להרוג), הוא מדי פעם תופס איזה מישהו, בד"כ לא נחמד, ופותח לו את הראש עם חדק פנימי שיוצא מתוך הפה סטייל הנוסע השמיני. יש לי הרגשה שהרבה מהרעיון של הכותבים של הפרק היה ביקורת על היחס של החברה לשמנים (אכלני-יתר, לצורך העניין). בלי לגלות הרבה מהסוף, אחרי התלבטויות עם עצמו, הוא בסוף מבין שהוא לא יכול להתעלם ממה שהוא באמת. אולי גם השמנים צריכים להפסיק לפחד לאכול? מה שעוד יפה בפרק מבחינת הסגנון, הוא שכל הפרק מצולם מנקודת המבט של הבחור הטורף, ולא מזו של מאלדר וסקאלי. אנחנו לא מקבלים התפתחויות בחקירה מהצד שלהם, ואנחנו גם לא יודעים אם הם בכלל בכיוון של פתרון החקירה או במי הם באמת חושדים. לא היה עוד פרק מהזוית הזו למיטב זכרוני. אהבתי.
