היום קרסתי
עברה עליי תקופה נוראית בעיקר בתקופה האחרונה. היום פשוט קרסתי. הסיפור שלי נורא עצוב. אין לי בכלל חברות , תחביבים למינהם ואפילו חבר (ולא היה). לפני שנה עבדתי במקום עבודה שמאוד אהבתי,הכרתי שם בחור שהשלה אותי לגמרי. נתן לי להאמין שהוא רציני והכל. אני יודעת שאני תמימה במיוחד לאחרונה. איתו איבדתי את בתוליי שהיה בשבילי נכס . שמנרתי עצמי לבחור מיוחד ולא רציתי שזה יהייה סתם עם מישהו. אחרי ששכבנו הבנתי שהוא לא מעוניין בי כי לא התקשר ולא יזם כלוםץ. למרות הכל לא רציתי לאבד תקווה . אחרי תקופה של 9 חודשים פיטרו אותי בשל החוזה שמונע ממני לקבל פיצויים. זה נורא העציב אותי והמנהל דווקה היה בעד שאחזור עוד שלושה חודשים וככה קרה. בתקופה של שלושה החודשים בבית הלוואתי לו כסף , סכום של 2500 . הסיבה לכך הייתה היא שידע להעריך אותי. ביקש טובה וקיבל "טיסה לטורקיה" שנראה לי לא היה ולא נברא(בתקופה שחזרתי באותו התאריך הוא היה אמור להיות בחו"ל והוא בא לקבל שירות בעבודה. הוא גם לחץ עלי שאם לא אלווה לו את הכסף, מצידו שלא אתקשר אליו ולאחר קונפליקט עצמי בחרתי להלוות לו . לאחר מכן זה עוד יותר הרחיק בייננו , התקשרתי כדי שיחיזר והוא אמר עוד חודש שיהיה לו. ואח"כ עבר עוד חודש ולפני 3 שבועות אמר שיחיק עוד שבועיים. בזמן הזה שהיה ביננו חוב , שקעתי בדיכאון עמוק. איבדתי את משמעות החיים. איךגבר יכול לנצל ככה בחורה. לתת לה להרגיש לא מושכת , לא רצוייה ועוד לוקח ממנה כסף במקום להשקיע בקשר. הרי אני בחורה טובה לא שכבתי עם גברים אחרים, שיכול להגיד שאני שוכבת עם כולם. בזמן הזה שחזרתי את הפגשיה הראשונה שלנו שהייתה מושלמת בים שלא היה בה כלום מיני. איך שמצא חן בעיני מאוד . עכשיו בעבודה הכל אחרת. המנהל התחלף, העובדים התחלפו, האהוב שלי כבר לא בא לקבל שירות בגלל המחיר הגבוהה במקום ואולי בגלל החוב שהוא חייב לי. אני מגיעה לעבודה ללא חשק , לפעמים אני ו.פשוט נשברת אפילו בעבודה ומחכה שתסתיים. הכל השתנה. גם הגיל שלי 23 שבגיל הזה הייתי צריכה להיות כבר עם חבר .אני שואלת עצמי כל פעם אם משהוו בי חריג. אני לא מכוערת, יש גם כאלה שחושבים שיפה . אני מלאה וזה נורא פוגע לי בביטחון העצמי . אני מגיעה כל יום בעיקר אחרי שממרת בוקר ובסופי שבוע ועשוה גיהנום בבית, אני בוכה וליבי כואב , אין למחשב אפילו משמעות בשבילי , אני שואלת בשביל מה אני חיה. כל כך רציתי להיות נאהבת , ועכשיו האמון שלי בגברים ירד. גםן הוא צחק עליי בפעם האחרונה "נו,, לא מצאת לך עדיין חבר". כאילו זה פשוט. הלקחות בעבודה הם לרוב ערבים(זה שאני אוהבת לא) או שהם תפוסים או זקנים מתחילים איתי וזה נורא מדכא. אני נכנסת לצאטים, לארי היכרויות ומאבדת עניין מהר . לצערי הגבים מצטערים בעיניי כלא רציניים או כאלה שאני לא אצא איתם כי הם לא ימשכו אותי . היום אחרי שחזרתי מהעבודה עם דמעות אמא החליטה לנהל איתי שיחה. הסברתי לה שקשה לי עם זה שהוא חייב לי כסף, ושאני מפחדת להתקשר ושזה לא יוביל למקומות טובים(הוא יכול להתחמק שיחיזר לי אח"כ או לקבוע איתי לפגיה למין אבל לא אוכל לשכב איתו כל עוד אני יודעת שהוא חייב לי כסף ..אני מאוד פגועה ממנו). כמומן שלא פיטתי לה את הסיבות שאני לא רוצה והיא החליטה להתקשר בעצמה. היא התבלבלה בשמו מהלחץ והוא ענה לה בכל זאת "כן" שזה הוא. אחרי זה היא דיברה ישר ולעניין. שהוא חייב לי כסף ומתי הוא מתכוון להחזיר והוא מיד ניתק. לאחר מכן הרגשתי אשמה . כאילו שלפני שאני עושה צעד קיצוני שכזה הייתי צריכה לדבר איתו בטלפון ושלא יהיה בהלם . אז התקשתי מהטלפון שלי והוא לא ענה . אחרי שלחתי הודעה. פתאום שוב הפחד לאבד אותו היה בי. שלחתי לו הודעה שאני מצטעת שערבתי את אמי אבל אני בדיכאון ושאני דיין אוהבת אותו. שום דבר לא עזר . וזהו אני מרגישה פשוט אבודה. אמא שלי טוענת שאני ישכח מהכסף ושזה ילך לו לתרופות . אבל נראה לי שאני עם כל הסבל והדמעות יצטרך אותם. היא אמרה שיגיע הבחור הנכון בשבילי ואני לא רואה ולא מאמינה בזה . קשה לי לפתוח את ליבי מחדש לבחור שיגיע ואני לא פוגשת גם בחור עם פוטנציאל לקשר רציני. כ סוף שבוע דיכאון בשבילי . וגם בעבודה אין סיפוק. קשנ לי לחשוב על לחפש עבודה אחרת למרות שאני יודעת שזה יעזו לי לשכוח אותו. כי אני בחורה מפונקת ולא כל עבודה אני יסכים לעבוד בה ולימודים לא מענייים אותי כרגע. הייתי רוה לצאת לאנשהו עם חברות (שאין לי
) ואני נורא עצובה ........אני מאבדת את צלם האנוש.. חשבתי לחכת לטיפול פסיכולוגי אבל אני מפחדת שזה יתנגש עם הדעות שלי ושזה יהיה בזבוז כסף..ולא יעזור ליי
עברה עליי תקופה נוראית בעיקר בתקופה האחרונה. היום פשוט קרסתי. הסיפור שלי נורא עצוב. אין לי בכלל חברות , תחביבים למינהם ואפילו חבר (ולא היה). לפני שנה עבדתי במקום עבודה שמאוד אהבתי,הכרתי שם בחור שהשלה אותי לגמרי. נתן לי להאמין שהוא רציני והכל. אני יודעת שאני תמימה במיוחד לאחרונה. איתו איבדתי את בתוליי שהיה בשבילי נכס . שמנרתי עצמי לבחור מיוחד ולא רציתי שזה יהייה סתם עם מישהו. אחרי ששכבנו הבנתי שהוא לא מעוניין בי כי לא התקשר ולא יזם כלוםץ. למרות הכל לא רציתי לאבד תקווה . אחרי תקופה של 9 חודשים פיטרו אותי בשל החוזה שמונע ממני לקבל פיצויים. זה נורא העציב אותי והמנהל דווקה היה בעד שאחזור עוד שלושה חודשים וככה קרה. בתקופה של שלושה החודשים בבית הלוואתי לו כסף , סכום של 2500 . הסיבה לכך הייתה היא שידע להעריך אותי. ביקש טובה וקיבל "טיסה לטורקיה" שנראה לי לא היה ולא נברא(בתקופה שחזרתי באותו התאריך הוא היה אמור להיות בחו"ל והוא בא לקבל שירות בעבודה. הוא גם לחץ עלי שאם לא אלווה לו את הכסף, מצידו שלא אתקשר אליו ולאחר קונפליקט עצמי בחרתי להלוות לו . לאחר מכן זה עוד יותר הרחיק בייננו , התקשרתי כדי שיחיזר והוא אמר עוד חודש שיהיה לו. ואח"כ עבר עוד חודש ולפני 3 שבועות אמר שיחיק עוד שבועיים. בזמן הזה שהיה ביננו חוב , שקעתי בדיכאון עמוק. איבדתי את משמעות החיים. איךגבר יכול לנצל ככה בחורה. לתת לה להרגיש לא מושכת , לא רצוייה ועוד לוקח ממנה כסף במקום להשקיע בקשר. הרי אני בחורה טובה לא שכבתי עם גברים אחרים, שיכול להגיד שאני שוכבת עם כולם. בזמן הזה שחזרתי את הפגשיה הראשונה שלנו שהייתה מושלמת בים שלא היה בה כלום מיני. איך שמצא חן בעיני מאוד . עכשיו בעבודה הכל אחרת. המנהל התחלף, העובדים התחלפו, האהוב שלי כבר לא בא לקבל שירות בגלל המחיר הגבוהה במקום ואולי בגלל החוב שהוא חייב לי. אני מגיעה לעבודה ללא חשק , לפעמים אני ו.פשוט נשברת אפילו בעבודה ומחכה שתסתיים. הכל השתנה. גם הגיל שלי 23 שבגיל הזה הייתי צריכה להיות כבר עם חבר .אני שואלת עצמי כל פעם אם משהוו בי חריג. אני לא מכוערת, יש גם כאלה שחושבים שיפה . אני מלאה וזה נורא פוגע לי בביטחון העצמי . אני מגיעה כל יום בעיקר אחרי שממרת בוקר ובסופי שבוע ועשוה גיהנום בבית, אני בוכה וליבי כואב , אין למחשב אפילו משמעות בשבילי , אני שואלת בשביל מה אני חיה. כל כך רציתי להיות נאהבת , ועכשיו האמון שלי בגברים ירד. גםן הוא צחק עליי בפעם האחרונה "נו,, לא מצאת לך עדיין חבר". כאילו זה פשוט. הלקחות בעבודה הם לרוב ערבים(זה שאני אוהבת לא) או שהם תפוסים או זקנים מתחילים איתי וזה נורא מדכא. אני נכנסת לצאטים, לארי היכרויות ומאבדת עניין מהר . לצערי הגבים מצטערים בעיניי כלא רציניים או כאלה שאני לא אצא איתם כי הם לא ימשכו אותי . היום אחרי שחזרתי מהעבודה עם דמעות אמא החליטה לנהל איתי שיחה. הסברתי לה שקשה לי עם זה שהוא חייב לי כסף, ושאני מפחדת להתקשר ושזה לא יוביל למקומות טובים(הוא יכול להתחמק שיחיזר לי אח"כ או לקבוע איתי לפגיה למין אבל לא אוכל לשכב איתו כל עוד אני יודעת שהוא חייב לי כסף ..אני מאוד פגועה ממנו). כמומן שלא פיטתי לה את הסיבות שאני לא רוצה והיא החליטה להתקשר בעצמה. היא התבלבלה בשמו מהלחץ והוא ענה לה בכל זאת "כן" שזה הוא. אחרי זה היא דיברה ישר ולעניין. שהוא חייב לי כסף ומתי הוא מתכוון להחזיר והוא מיד ניתק. לאחר מכן הרגשתי אשמה . כאילו שלפני שאני עושה צעד קיצוני שכזה הייתי צריכה לדבר איתו בטלפון ושלא יהיה בהלם . אז התקשתי מהטלפון שלי והוא לא ענה . אחרי שלחתי הודעה. פתאום שוב הפחד לאבד אותו היה בי. שלחתי לו הודעה שאני מצטעת שערבתי את אמי אבל אני בדיכאון ושאני דיין אוהבת אותו. שום דבר לא עזר . וזהו אני מרגישה פשוט אבודה. אמא שלי טוענת שאני ישכח מהכסף ושזה ילך לו לתרופות . אבל נראה לי שאני עם כל הסבל והדמעות יצטרך אותם. היא אמרה שיגיע הבחור הנכון בשבילי ואני לא רואה ולא מאמינה בזה . קשה לי לפתוח את ליבי מחדש לבחור שיגיע ואני לא פוגשת גם בחור עם פוטנציאל לקשר רציני. כ סוף שבוע דיכאון בשבילי . וגם בעבודה אין סיפוק. קשנ לי לחשוב על לחפש עבודה אחרת למרות שאני יודעת שזה יעזו לי לשכוח אותו. כי אני בחורה מפונקת ולא כל עבודה אני יסכים לעבוד בה ולימודים לא מענייים אותי כרגע. הייתי רוה לצאת לאנשהו עם חברות (שאין לי