היום עם אמא שלי...

[m i t a l y]

היום עם אמא שלי...

היום בבוקר, אמא שלי באה לקחת אותי (מרחק חצי שעה בנסיעה ברכב) כדי שאהיה קצת אצלה בבוקר עם שתי הנסיכות (הרי בעלי חולה ואני לבד עם שתיהן, אז ביקשתי קצת עזרה...) עד הצהריים. במהלך הנסיעה היא סיפרה לי שהיא קנתה רכב חדש מסוג טויוטה. מבעלי שקנה גם כן רכב חדש לפני כמה חודשים, שמעתי שהמכוניות האלה הן מאוד-מאוד יקרות ועניתי לה "לא יכולת לקנות רכב קצת יותר זול?"... לא יודעת מאיפה הגיעה לי ה"יציאה" הזו... היא לא ענתה. המשכנו בנסיעה... ואז היא אומרת לי "למה את לא יכולה לפרגן לי?", מיד ביקשתי סליחה ואמרתי לה שאני מפרגנת לה אבל זה באמת רכב יקר מדי לדעתי... לאחר עוד כמה חילופי דברים בנדון, אמרתי לה שאני מפרגנת לה ושיהיה לה בכיף, אבל ההרגשה? חרא... באמת שלא הייתי בסדר (ויש לי מיליון תירוצים למה עניתי לה ככה אבל ההרגשה באמת מחורבנת...). האם גם אתם נתקלים/נתקלתם באמירות שכאלה שעניתם להוריכם והצטערתם על כך אחר-כך? ואיפה אתם היום בכלל?

 

[alona 9]

שבוע טוב ../images/Emo141.gif

מיטלי,ברור שהכוונה לא היתה להשמיע דברי תוכחה,או לגרום לה להרגיש רע,רכב יקר מידי לדעתך, השאלה..האם היא יכולה להרשות לעצמה? וגם אז, ההערה היתה מיותרת אלא אם כן סיפרה לך על בעיות כספיות ומצוקה כלכלית,... אני נתקלת בחיי היום יום באמירות שכאלה,שבאות,לאו דווקא מתוך "דאגה" לאדם, (ואני בטוחה שממך היא הגיעה ממקום אחר לגמרי.) אישית,אני בעד לפרגן,את ההערות אפשר לשמור,תמיד יש את הזמן והרגע המתאים להעיר, וגם זה לא בהכרח נחוץ. ורק מי שכמוך, עם כזו נפש רגישה יכולה להבין....

 

[גלבועא]

קורה לי שאני מעיר, אבל

למזלי אבי לא מהסס להגיב בחזרה, כך שאני לא מרגיש לא טוב עם זה.

 

[דיא]

שבוע טוב לכולם../images/Emo20.gif

אני למדתי לא לבקר את הורי, במיוחד בנושאים כספיים (והם לא ממש מומחים פיננסיים, אבל גם אני לא). בילדות, כשרק באנו הנה (עכשיו אני מבינה, אז לא הצלחתי), אמי פיצתה על המון דברים והתמודדה עם הקשיים על ידי קניית נעליים, אמנם זולות, זוג ב-20-30 שקלים, אבל די הרבה זוגות. אנחנו מאידך לבשנו עוד את הבגדים שהבאנו איתנו מ"שם", ובגיל ההתבגרות זה לא פשוט. גם יצאנו לעבוד מהר מאוד, גם כדי לספק לעצמנו דברים אבל גם שיהיה מאיפה לקנות לחם וגבינה לבנה כשאין מה לאכול בבית. ככה חונכנו לא לטעון טענות כספיות כלפי הורינו, ורק לפני כמה שנים בודדות, כשהמצב היה נוראי ממש (שכר לימוד, חשבונות, שכר דירה - מינוס שלא יכולתי לדמיין איך לכסות אותו) העזתי לבוא בדרישה. זה התקבל, זה עבר, זה נשכח. הבנתי שהכספים שיש או אין להם הם שלהם, ואני בענייני שלי. אני לא בטוחה שזה נכון, אבל את האנרגיות אני שומרת לעימותים רגשיים יותר.

 

[ה ר מ י נ ה]

קורה גם קורה ../images/Emo130.gif

אני לא מתערבת בעניניה הכספיים של אמי, אבל בזמן האחרון כבר סיפרתי על בזבוזים מיותרים. אני גם לא שומעת דיבורים כאלה מהילדים שלי. אני מניחה שבחלק מן המקרים הכוונה האמיתית היא "יכולת לקנות רכב זול יותר ואת ההפרש לתת לי. אני צעיר/צעירה בתחילת הדרך וזקוק/זקוקה לכסף לצרכים בסיסיים יותר". בנושאים אחרים אני מוצאת את עצמי עונה בקוצר רוח ומבטאת חוסר סבלנות, ביחוד לגבי נושאים שכבר שמעתי עשרות פעמים. אני מצטערת על כך אבל חוזרת שוב ושוב .

 

[pf26]

פליטות פה

עד היום אני נושאת איתי כמה פליטות פה מיותרות שאמרתי כנערה (ועברו ה-מ-ו-ן שנים מאז). לכולנו יש לפעמים אמירות מיותרות, שאח"כ מצטערים עליהן. טוב שישרת את ההדורים עם אימך ואני מקווה שאת תדעי לסלוח לעצמך על האמירה הזו.