היום לפני

[קנגה ורו]

היום לפני

מלחמת ששת הימים - 5.6.67 האם היא הנצחון האולטימטיבי או תחילת קו השבר? לגבי היא תחילת הכאב ותחושת האובדן המלחמה הראשונה שאני זוכרת כילדה, נערה ב73 , חיילת ב"שלום הגליל" ואמא לשני חיילים במלחמה הלא נגמרת היום. והלוואי ויתגשם במהרה בימנו - "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה".

 

[מאקי]

זהו שבגלל שאני זקנה.. אני זוכרת את

ששת הימים כאילו היה אתמול... ואבא שלי שלא בבית.. והלינה במקלט משותף כי היינו אמא עם 3 ילדים לבד והיא פחדה להשאר איתנו בבית.. ששת הימים שכל הדלתות בבית היו מוסרות.. כי בדיוק עשתה רמונט.. פנסים כחולים מצבע.. אבא בגיפ באמצע הלילה.. שקי חול... אזעקה.. ירושלים של זהב לפני כן בשחור לבן... הסיעה לעיר האבות לחברון.. לירושלים של אחרי.. לשכם.. לשארם.. עם כל שירי התקופה. בתור נוסטלגיה וחלק מנוף ילדותי .. זה לא היה שפיט... כאדם מבוגר... ואולי בוגר... שנה אחר כך היינו צריכים לפתור.. ולא לטאטא.. שלום הגליל?? זה גם השבוע... כבר לא חיילת.. תיכף ..ענין של ימים אשת איש שריון.. שהוא הטנק הראשון שנכנס לבקר כמה ימים.. ונשאר כמה שנים... ומשום מה יש לי הרגשה... שהילד שלי.. יגיע לפגוש את ילדי אלא שפגשו את אביו ב 1982 ואילך.... ולא רק מהצד הזה של הגדר... את יודעת כשיוד ים.. נולדו... והיגיעו קציני האוגדה וכו לבקרני.. אמרתי שאני מקווה שהיודים שלי.. יטילו במקומות שהם נמצאים כטיול ולא כצבא.. אז אמרתי.. אני חוששת שגם הביבי סיטר שלכם ושלנו יגיעו לכך.. ואולי בנבואה לא נעימה גם הילדים שלהם... "עם על חרבו.." יום קרררררררררררר לכולכם. מאקי

 

[פנה קוטה]

בחמישי ביוני גדוד השריון פרץ.....

אני זוכרת בתור ילדה קטנה את המלחמה. לינה במקלט נורות כחולות, פסים של נייר דבק על החלונות, אבא בצבא, וכו'.. תקופת האופוריה של אחרי המלחמה , הנצחון הגדול. בתור ילדה לא הבנתי את ה"פוליטיקה" שהגדולים דיברו אבל היום כשאני כבר גדולה אני מבינה את המחיר שאנחנו משלמים עד היום על האופוריה הזו. אבל השירים השירים אין יותר יפים משירי מלחמת ששת הימים. זה מה שטוב אצלנו, ששמחים שרים כשעצובים שרים כשחיים שרים כשמתים שרים אנחנו נעבור בחושך ובאור בדגל כחול לבן..... לה לה לה לה.... שיהיה יום נפלא.

 

[סמדר בנ]

ואני לא הייתי בארץ ../images/Emo10.gif

ולכן לא זוכרת כלום כי חדשות בגיל הצעיר ההוא לא אמרו לי כלום. רק זוכרת שבקיץ כשבאנו לחופשת מולדת, בגינה של הבית שלנו היתה שוחה וזה נראה לי כל כך משונה.

 

[mikca]

הלוואי, אשרי המאמין

 

[האילתית 2]

מעניין מהירושלמים לשמוע

שאצלם הגבול עבר בתוך העיר. לי יש הבזק כילדה. "הר הבית בידינו" והרב גורן בכותל תוקע בשופר. ואפרופו,העברתי היום שיעורים בנושא בהיבט ג"ג שכלל מפות. חברה,לילדים לא ברור עד לא יתכן מבחינתם שכפר סבא גבול, שירושלים חצויה שאים חלק מהכנרת ועוד.

 

[האילתית 2]

לקרא,לראות תמונות ולשמוע

קישור

 

[mikca]

, אני זוכרת את המלחמה הזו

כאילו היתה אתמול.

זוכרת את המבטים המודאגים על פני ההורים בתקופה של לפני המלחמה,

איך היו יושבים ליד הרדיו ומקשיבים בדריכות.

זוכרת את יום פתיחת המלחמה, איך הורידו אותנו למקלטים בבית הספר (הייתי בכיתה ג'),

איך בהפוגה הראשונה המורות רצו איתנו ברחוב ופיזרו אותנו לבתים.

זוכרת את רעש הפגזים שנפלו ברחוב שלנו

זוכרת את אחי ששכב במקלט נפוח מ"חזרת"

זוכרת את אמא דואגת לאבא עד שהצליח להגיע הביתה מהעבודה ברגל שלם ובריא.

זוכרת את ההווי במקלט עם כל השכנים

זוכרת חיילים שקיבלו כבוד וכיבוד מהשכנים בכל פתח בניין

זוכרת את זעקות השמחה של המבוגרים כשהודיע "הר הבית בידינו"

זוכרת את הטיול הראשון שעשינו אחרי המלחמה לכל ערי הגדה המערבית והעיר העתיקה בירושלים

זוכרת כמה הייתי צעירה אז וכמה היום

 

[oshiko]

כתבתי על זה בהרחבה ביום ירושלים

לא רוצה לשעמם שוב ... זוכר שלושה ימים במקלט. פגזים מתפוצצים סביבנו. רסיסים חדרו לחדרי, ונשמרו למזכרת. אבי שנלחם באבו-טור כחובש קפץ הביתה לנשיקה עטורת זיפי זקן בלתי נשכחת, עם "מזכרות" מהפצועים על מדיו.