היום זה קרה לי !!!!
בדיוק היום לפני ארבע שנים, בדיוק בשעה הזו ישבתי וראיתי ``תיקים באפלה``... ואז הרגשתי את הציר הראשון, לא ידעתי שזה ציר, (בכל זאת הריון ראשון) חיכיתי שעתיים - ערה. מדדתי זמנים, לבדוק אם אכן צירים... ועוד שעתיים והשעה כבר 5 לפנות בוקר, עדיין לא בטוחה, אמנם יש כאב כל רבע שעה, אבל למה להלחיץ את כולם? אז המשכתי עוד שעה והערתי את בעלי.. הוא כאילו בכוננות ספיגה התעורר בשניה, נעמד ליד הדלת... רגע לאן אתה רץ, תתרחץ, תאכל, עוד לא ירדו המים. היה לחוץ ..... אז היינו בדרך לבית חולים. שבע בבוקר מתייצבים, אני ילדה טובה, לא לחוצה, מתאזרת בסבלנות, נותנת לכולן לעקוף אותי... יושבת בחדר בדיקות, שומעת צרחות של אחרות, קללות... שיעקפו אותי... יש זמן. בערך 12 בצהריים, לא אכלתי כלום, כי אולי אלד במשך הדקות הקרובות, סובלת בשקט את הצירים, לא מפריעה לאחיות, לא לרופאים.. שיעקפו אותי כולן... שיצרחו, שיקללו, יש לי זמן. (13 שעות צירים וכלום) אז הגיע תורי בסופו של עניין, האחיות הכינו אותי...(לא אפרט) נכנסתי לחדר לידה....... ומחכים... צירים כל 10 דקות ואין התקדמות. בשעה 16:00 בערך (16 שעות צירים)ירדו המים... כולם הרגישו הקלה. סחבתי עד שעה 23:00 כמובן עם כל הזריקות שצריך שלא ארגיש דבר. בשעה 23:50 ילדתי... בלידת ואקום... בשעה טובה. (26 שעות צירים!!!) זה היה דבר מדהים... הריח.. המגע.. המבט... מדהים. כמובן שחוויתי את כל ה-אחרי הלידה.. רעידות בלתי נשלטות בגוף עקב האפידורל, כאבים במקום ש.... תפרים במקום ש... וכו`.... אבל.... כשראיתי אותו שוב .. עטוף .. מלאך קטן..... שכחתי מכל הכאב, הרעידות, התפרים, החתכים, מהכל... רק אני והוא. לדור שלי ולכפיר שלי מאחלת לכם את כל האושר שבעולם !
בדיוק היום לפני ארבע שנים, בדיוק בשעה הזו ישבתי וראיתי ``תיקים באפלה``... ואז הרגשתי את הציר הראשון, לא ידעתי שזה ציר, (בכל זאת הריון ראשון) חיכיתי שעתיים - ערה. מדדתי זמנים, לבדוק אם אכן צירים... ועוד שעתיים והשעה כבר 5 לפנות בוקר, עדיין לא בטוחה, אמנם יש כאב כל רבע שעה, אבל למה להלחיץ את כולם? אז המשכתי עוד שעה והערתי את בעלי.. הוא כאילו בכוננות ספיגה התעורר בשניה, נעמד ליד הדלת... רגע לאן אתה רץ, תתרחץ, תאכל, עוד לא ירדו המים. היה לחוץ ..... אז היינו בדרך לבית חולים. שבע בבוקר מתייצבים, אני ילדה טובה, לא לחוצה, מתאזרת בסבלנות, נותנת לכולן לעקוף אותי... יושבת בחדר בדיקות, שומעת צרחות של אחרות, קללות... שיעקפו אותי... יש זמן. בערך 12 בצהריים, לא אכלתי כלום, כי אולי אלד במשך הדקות הקרובות, סובלת בשקט את הצירים, לא מפריעה לאחיות, לא לרופאים.. שיעקפו אותי כולן... שיצרחו, שיקללו, יש לי זמן. (13 שעות צירים וכלום) אז הגיע תורי בסופו של עניין, האחיות הכינו אותי...(לא אפרט) נכנסתי לחדר לידה....... ומחכים... צירים כל 10 דקות ואין התקדמות. בשעה 16:00 בערך (16 שעות צירים)ירדו המים... כולם הרגישו הקלה. סחבתי עד שעה 23:00 כמובן עם כל הזריקות שצריך שלא ארגיש דבר. בשעה 23:50 ילדתי... בלידת ואקום... בשעה טובה. (26 שעות צירים!!!) זה היה דבר מדהים... הריח.. המגע.. המבט... מדהים. כמובן שחוויתי את כל ה-אחרי הלידה.. רעידות בלתי נשלטות בגוף עקב האפידורל, כאבים במקום ש.... תפרים במקום ש... וכו`.... אבל.... כשראיתי אותו שוב .. עטוף .. מלאך קטן..... שכחתי מכל הכאב, הרעידות, התפרים, החתכים, מהכל... רק אני והוא. לדור שלי ולכפיר שלי מאחלת לכם את כל האושר שבעולם !