היום זה היום.
או: קצת על אהוד בנאי, ר' נחמן מברסלב, ואיך למדתי משניהם דרך נכונה לחיים מימי יציאתו של "ענה לי" לאוויר העולם ועד היום, מרבה להתנגן ברדיו בעיקר שיר אחד מתוך אותו אלבום. "היום". אותו שיר שבו אהוד, לפי נהג המונית מאותו סיפור מפורסם, "מבלבל את המוח, לא מבין כלום, בסוף מה הוא אומר? 'היום'." וממשיך נהג המונית, "זה פזמון חוזר?! תיקח ילד בן ארבע, יכתוב לך פזמון חוזר יותר מתוחכם מזה." ואכן, לא מעט בעבר יצא לי לתהות על קנקנו של זה השיר. למה אהוד בפזמונו הנ"ל החליט דווקא לחזור שוב ושוב על אותה מילה פשוטה, "היום", במקום לכתוב פזמון מפותח יותר, מביע יותר? ובכלל, מה הוא "היום" הזה, ומה מיוחד בו כל כך? סביב יציאת השיר, הסתובבה בדיחה שארגוני הנשים למיניהם לא מרוצים מאהוד, כי מה זאת אומרת שרק "היום" האיש יהיה נחמד אל האישה שלו? מה לגבי שאר הימים? באמת, זה נראה לכם נורמלי – רק למשך יום אחד להתנחמד ולהתחשב, כאשר אין לזה שום השפעה לטווח ארוך יותר? מעבר לבדיחה הלא מוצלחת במיוחד, אותי זה הטריד. לא התחבר לי עם אהוד כפי שהכרתי אותו מ"שירי האהבה" הקודמים שלו. נכון, הוא תמיד התייחס גם לצדדים הפחות יפים שבאהבה, ב"כולם יודעים" למשל, שנחשב אולי ל"שיר האהבה" המובהק ביותר של אהוד, מדובר באהבה בוגרת שמודעת לקשיים שהיא צופנת בתוכה, וכלל לא מתעלמת מהם. אבל מכאן ועד לדחיסת כל ההשקעה בבת זוגך ליום אחד קצר ויחיד? חיים שלמים ממתינים לך, מה תעשה איתם? מה המשמעות של להראות אהבה, לבקש קירבה, כאשר ההגדרה הידועה מראש היא שכל זה הוא ליום אחד בלבד? כפי שאתם רואים, יצא לי לחשוב לא מעט על השיר, ולא ממש הצלחתי להגיע למסקנות שיניחו את דעתי. היום, היום, הכל יפה ונחמד, אבל מה יהיה מחר? לאחרונה יצא לי להתוודע אל תורה רע"ב מתוך ליקוטי מוהר"ן של ר' נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן, למי שאיננו יודע, הוא ספר האוגד בתוכו דרשות של ר' נחמן כפי שנכתבו ולוקטו ע"י תלמידיו, כל דרשה בו מכונה "תורה". תורה רע"ב מדברת על הפסוק "היום אם בקולו תשמעו", לכאורה מופיעה כאן אותה השאלה – להבדיל – מה משמעות המילה "היום"? האם מספיק יום אחד לשמוע בקול בוראנו ולעשות את רצונו, וזהו? ושאר הימים, מה יהא עליהם? הנה הסברו של ר' נחמן לעניין: "היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה). זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי-אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי-אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין ליכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי-אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, היום דייקא. והבן." ר' נחמן אומר שזהו כלל גדול בעבודת השם, ואני הקטנה מרשה לעצמי להוסיף – זהו כלל גדול בחיים. נסו לחשוב לרגע על החיים המצפים לכם. הקשיים שעלולים ליפול בחלקכם – והרי אין חיים ללא קשיים בדרך, כל הדברים שתצטרכו עוד לטעות בהם כדי להבין לעומקם, המבחנים שתיאלצו לעבור, כל מה שתהיו מוכרחים לעשות מכורח חייכם. מפחיד קצת, לא? כל החלטה שניתן לקרוא לה "הרת גורל" הטרידה אותי בעבר, כי איך אני אמורה לקחת אחריות, לדוגמא, על בחירת בית ספר שבו אלמד בשנים הקרובות, שנים שלבטח יעצבו את אישיותי ויגרמו לי להיות מי שאני? ההסתכלות הזו מגיעה ממקום אחר לגמרי. בדרך כלל, מבט קדימה אל העתיד מפחיד אותי, ואני מניחה שאני לא היחידה בעניין. ר' נחמן אומר לנו – תסתכלו על כל יום בנפרד, תתייחסו אל כל יום כאל היום היחיד שקיים מבחינתכם בעולם. האתמול כבר התפוגג, והמחר עוד לא נולד. הרבה יותר פשוט להעביר יום אחד בטוב מאשר חיים שלמים, לא? יום אחד להיות נחמדה לסובבים אותי? מה הבעיה, קלי קלות! ומעבר לכך, אם אדם יודע שיש לו רק יום אחד בלבד לבצע משהו, הוא בוודאי ישתדל לנצל את אותו היום כדי לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. הוא לא ירצה לדחות דברים למחר, כי מי יודע אם נהיה בכלל מחר? אין יותר "ממחר דיאטה". היום זה המחר של אתמול, כמו שאומרים. אינני יודעת אם אהוד מכיר את התורה הזו, אבל אני חושבת שהשיר "היום" בא להעביר את אותו הרעיון. כל יום צריך לנסות ולהפוך ל"היום" בה"א הידיעה, ואם לא מצליחים – לקוות שיהיה לנו מחר, כדי שנוכל לנסות שוב. לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, כי אין בכלל מושג כזה "מובן מאליו" בחיים השבירים שלנו, פשוט לא קיים. נגיעה אחת, והכל מתפרק. כך נדע להעריך יותר את מי שמסביבנו על כך שהוא פשוט שם, איתנו, כשצריך וגם כשלא. כך נדע גם להעריך את הזמן שניתן לנו, הרי יש אנשים שחייהם מסתיימים ברגעים אלו ממש, ואילו לנו הוענקו דקות ושעות וימים ושבועות וחודשים ושנים נוספות, לנצל ככל יכולתנו. נכון, לא תמיד אנחנו מראים אהבה, אבל אנחנו יכולים לפחות להשתדל. כל יום לנסות לגרום לאנשים היקרים לנו לחייך, לגרש את העצב מעיניהם, לעשות את הכל כדי שיהיה להם נעים, בידיעה שהם יעשו את אותו הדבר למעננו. היום זה היום. אני אסיים בציטוט משיר אחר, גם הוא מתוך אותו האלבום, ושיהיה לכולנו בהצלחה... "אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת, כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת. אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת, כמו הלבנה המתחדשת..." ("אש")
או: קצת על אהוד בנאי, ר' נחמן מברסלב, ואיך למדתי משניהם דרך נכונה לחיים מימי יציאתו של "ענה לי" לאוויר העולם ועד היום, מרבה להתנגן ברדיו בעיקר שיר אחד מתוך אותו אלבום. "היום". אותו שיר שבו אהוד, לפי נהג המונית מאותו סיפור מפורסם, "מבלבל את המוח, לא מבין כלום, בסוף מה הוא אומר? 'היום'." וממשיך נהג המונית, "זה פזמון חוזר?! תיקח ילד בן ארבע, יכתוב לך פזמון חוזר יותר מתוחכם מזה." ואכן, לא מעט בעבר יצא לי לתהות על קנקנו של זה השיר. למה אהוד בפזמונו הנ"ל החליט דווקא לחזור שוב ושוב על אותה מילה פשוטה, "היום", במקום לכתוב פזמון מפותח יותר, מביע יותר? ובכלל, מה הוא "היום" הזה, ומה מיוחד בו כל כך? סביב יציאת השיר, הסתובבה בדיחה שארגוני הנשים למיניהם לא מרוצים מאהוד, כי מה זאת אומרת שרק "היום" האיש יהיה נחמד אל האישה שלו? מה לגבי שאר הימים? באמת, זה נראה לכם נורמלי – רק למשך יום אחד להתנחמד ולהתחשב, כאשר אין לזה שום השפעה לטווח ארוך יותר? מעבר לבדיחה הלא מוצלחת במיוחד, אותי זה הטריד. לא התחבר לי עם אהוד כפי שהכרתי אותו מ"שירי האהבה" הקודמים שלו. נכון, הוא תמיד התייחס גם לצדדים הפחות יפים שבאהבה, ב"כולם יודעים" למשל, שנחשב אולי ל"שיר האהבה" המובהק ביותר של אהוד, מדובר באהבה בוגרת שמודעת לקשיים שהיא צופנת בתוכה, וכלל לא מתעלמת מהם. אבל מכאן ועד לדחיסת כל ההשקעה בבת זוגך ליום אחד קצר ויחיד? חיים שלמים ממתינים לך, מה תעשה איתם? מה המשמעות של להראות אהבה, לבקש קירבה, כאשר ההגדרה הידועה מראש היא שכל זה הוא ליום אחד בלבד? כפי שאתם רואים, יצא לי לחשוב לא מעט על השיר, ולא ממש הצלחתי להגיע למסקנות שיניחו את דעתי. היום, היום, הכל יפה ונחמד, אבל מה יהיה מחר? לאחרונה יצא לי להתוודע אל תורה רע"ב מתוך ליקוטי מוהר"ן של ר' נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן, למי שאיננו יודע, הוא ספר האוגד בתוכו דרשות של ר' נחמן כפי שנכתבו ולוקטו ע"י תלמידיו, כל דרשה בו מכונה "תורה". תורה רע"ב מדברת על הפסוק "היום אם בקולו תשמעו", לכאורה מופיעה כאן אותה השאלה – להבדיל – מה משמעות המילה "היום"? האם מספיק יום אחד לשמוע בקול בוראנו ולעשות את רצונו, וזהו? ושאר הימים, מה יהא עליהם? הנה הסברו של ר' נחמן לעניין: "היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה). זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי-אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי-אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין ליכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי-אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, היום דייקא. והבן." ר' נחמן אומר שזהו כלל גדול בעבודת השם, ואני הקטנה מרשה לעצמי להוסיף – זהו כלל גדול בחיים. נסו לחשוב לרגע על החיים המצפים לכם. הקשיים שעלולים ליפול בחלקכם – והרי אין חיים ללא קשיים בדרך, כל הדברים שתצטרכו עוד לטעות בהם כדי להבין לעומקם, המבחנים שתיאלצו לעבור, כל מה שתהיו מוכרחים לעשות מכורח חייכם. מפחיד קצת, לא? כל החלטה שניתן לקרוא לה "הרת גורל" הטרידה אותי בעבר, כי איך אני אמורה לקחת אחריות, לדוגמא, על בחירת בית ספר שבו אלמד בשנים הקרובות, שנים שלבטח יעצבו את אישיותי ויגרמו לי להיות מי שאני? ההסתכלות הזו מגיעה ממקום אחר לגמרי. בדרך כלל, מבט קדימה אל העתיד מפחיד אותי, ואני מניחה שאני לא היחידה בעניין. ר' נחמן אומר לנו – תסתכלו על כל יום בנפרד, תתייחסו אל כל יום כאל היום היחיד שקיים מבחינתכם בעולם. האתמול כבר התפוגג, והמחר עוד לא נולד. הרבה יותר פשוט להעביר יום אחד בטוב מאשר חיים שלמים, לא? יום אחד להיות נחמדה לסובבים אותי? מה הבעיה, קלי קלות! ומעבר לכך, אם אדם יודע שיש לו רק יום אחד בלבד לבצע משהו, הוא בוודאי ישתדל לנצל את אותו היום כדי לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. הוא לא ירצה לדחות דברים למחר, כי מי יודע אם נהיה בכלל מחר? אין יותר "ממחר דיאטה". היום זה המחר של אתמול, כמו שאומרים. אינני יודעת אם אהוד מכיר את התורה הזו, אבל אני חושבת שהשיר "היום" בא להעביר את אותו הרעיון. כל יום צריך לנסות ולהפוך ל"היום" בה"א הידיעה, ואם לא מצליחים – לקוות שיהיה לנו מחר, כדי שנוכל לנסות שוב. לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, כי אין בכלל מושג כזה "מובן מאליו" בחיים השבירים שלנו, פשוט לא קיים. נגיעה אחת, והכל מתפרק. כך נדע להעריך יותר את מי שמסביבנו על כך שהוא פשוט שם, איתנו, כשצריך וגם כשלא. כך נדע גם להעריך את הזמן שניתן לנו, הרי יש אנשים שחייהם מסתיימים ברגעים אלו ממש, ואילו לנו הוענקו דקות ושעות וימים ושבועות וחודשים ושנים נוספות, לנצל ככל יכולתנו. נכון, לא תמיד אנחנו מראים אהבה, אבל אנחנו יכולים לפחות להשתדל. כל יום לנסות לגרום לאנשים היקרים לנו לחייך, לגרש את העצב מעיניהם, לעשות את הכל כדי שיהיה להם נעים, בידיעה שהם יעשו את אותו הדבר למעננו. היום זה היום. אני אסיים בציטוט משיר אחר, גם הוא מתוך אותו האלבום, ושיהיה לכולנו בהצלחה... "אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת, כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת. אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת, כמו הלבנה המתחדשת..." ("אש")
