היום הרת עולם..

[just a child]

היום הרת עולם..

ראש השנה.. מעריב של הלילה הראשון.. בחלל עוד מהדהדות מילותיו של ראש הישיבה, "מלכות השם !!" ברכו.. הניגון המסורתי והמרגש.. האוירה מחושמלת, קולו של החזן נישא מעל קולות המתפללים 'ברוך ה המבורך לעולם ועד' אני יושב שם בצד, בודד, מנוכר, תמה לעצמי מה אני עושה פה בכלל. "אהבת עולם.. אוהב עמו ישראל לעד.." המתח שלי עולה, אני מתמלא בעצבים ומציץ בסידור לעבר גיזרת שמע ישראל, עיני צדה באחד הפירושים- "כי עצמותו ית' אי אפשר להשיגו כלל" כבר לא יכול לשאת את זה יותר.. בשביל ה'עצמותו' שאסור לי לנסות אפילו להשיג אני יושב כאן? בורח החוצה.. מסתכל בעצב על השמים השחורים מאין יבוא עזרי?... ‏*‏** מוסף... פסגת ההכתרה של מלך מלכי המלכים.. אני מתחיל את תפילת העמידה יחד עם הציבור, שפתי נעות וליבי בל עימי.. נזכר בשנים עברו עת עמדתי באותו המקום עם אחד המחזורים המבוארים ומנסה להתרכז בכל מילה נזכר איך רציתי לבכות תמיד בתפילה כאחד ה'צדיקים' וללא הצלחה נזכר באמונה שבעשר דקות אלו אני יכול לחרוץ את גורלי לטוב או למוטב ועיני דומעות... לא דמעות של "אימת הדין". לא דמעות של "הרהורי תשובה" דמעות כנות של ילד אבוד שלא מוצא את עצמו.. ושם בפסגת ההכתרה שוב אני בורח החוצה, בורח מכל האמונות הטפלות שמקיפות אותי, בורח מכל מה שהאמנתי בילדותי. בורח..