היום הרהרתי לעצמי

היום הרהרתי לעצמי

שאני שוללת את רוב הדברים מסביב.
יש רק דברים אחדים שמוצאים (אף מאד) חן בעיניי.

וגם הרהרתי: לו היה מתממש הייעוד שלי מילדות - ששמי יהיה ידוע לכל אדם בארץ, ומכובד על ידיהם - היתה התייחסותי לעולם הרבה יותר נינוחה וחיובית.

איני עושה דבר, איני חלק משום מסגרת, שום יכולת, אם יש בי, אינה מתבטאת. גם הכשרונות שגיליתי בימי חיי לא קיבלו את ההערכה המתאימה.
(ז"א, אחרי גיל בית הספר). אלה אינם חיים של ממש.
 
אלה באמת מחשבות קשות


 
רוב האנשים בוחרים מתוך פחד או חשש

הם לא בוחרים מה שבאמת היו רוצים לעצמם, אלא מה שלדעתם יהיה "יותר בטוח".
&nbsp
בגדול, אם את מוצאת את עצמך דורשת יותר מהחיים, הדבר הראשון שיש לעשות זה לדרוש גם יותר מעצמך במקביל.
&nbsp
שמת לב לבד שכשאת שוללת ואומרת הרבה לא, לא ולא - מה שנשאר לך זה הרבה לא... ואת גם אומרת שאלה אינם חיים של ממש.
&nbsp
ואני שואלת אותך: מה הם חיים של ממש בעיניך ומה *את* מוכנה לעשות כדי שיהיו לך כאלה?
&nbsp
 
למעלה