היום הראשון
היום פסענו יחד בכורתי ואני לעבר בית הספר. בפעם הראשונה ביום הראשון בכיתה א. אמרתי לה בואי נכנס ברגל ימין.... אחת...שתיים...שלוש.... והופ נכנסנו, ההמולה הייתה גדולה המון קטנטנים כאלו , שהסתכלו מסביבם ולא הבינו מה קורה, נכנסנו לכיתה ושאלתי אותה את מתרגשת , היא ענתה לי " לא אמא אני לא מתרגשת רק כואבת לי הבטן". הגענו בין הראשונים בכיתה והיא שאלה " אמא מה עושים?" אמרתי לה שתבחר לה מקום ונחכה בטח עד שכל החברים לכיתה יגיעו, היא נורא גאה שהיא ב - א1, היא בחרה מקום ושמרה את הכסא על ידה לחברה שלה, המורה עדינה נכנסה לכיתה, שכולה הייתה צהובה כי קיבלנו חולצות צהובות לכל ילד שעליה כתוב שלום כיתה א ביד היו למורה בלונים צהובים וכל ילד קיבל בלון, ואז נתבקשנו לצאת החוצה, ולחכות ברחבה לטקס , למרות שידעתי שבעוד כמה דקות ארוכות שיראו לי כמו נצח, אני אראה אותה צועדות בשער היישר אל תוך בי"ס והפעם זה רשמי מול כל בי"ס, הרגשתי צביטה נוראית בלב, ודמעה בצבצה.....נשקתי אותה ופסעתי בכבדות נוראית לחצר. כל בי"ס התאסף שם....ילדי ב הופיעו שם....ילדי ה רקדו בשבילם. ובסיום ביקשו מכל ילד לבקש משאלה ...ספרנו עד שלוש.... אחת...שתיים....שלוש.... והופ כל הבלונים ואיתם המשאלות עפו לשמיים. חזרנו לכיתה הושבתי אותה, והמורה עדינה ביקשה בעדינות כיאה לה ולשמה שעכשיו נצא כי כך ייטב עם הילדים. אחלתי למלאכית שלי בהצלחה נשקתי אותה, כשהגעתי לדלת הסתובבתי והעפתי נשיקה באוייר... והיא שאלה אותי אמא את בוכה? אמרתי לה לא יפה שלי העינים שלי נוצצת מאושר ומהתרגשות. בבית בסוף היום שנראה לי כמו נצח.....היא אמרה לי.... " אמא אני ראיתי שבכית , אבל אל תדאגי כי גם לאמהות מותר לבכות כשהן עצובות." בסוד שאלתי אותה ילדה שלי מה הייתה המשאלה שביקשת כשהבלון עף למעלה ? והיא ענתה לי באהבה אין קץ " שאת אמא תמיד תהיי בריאה ותמיד תשארי האמא שלי". מה עוד יכולתי לבקש....חיבקתי אותה ושוב דמעה בצבצה מלאת אושר. עבר עלינו יום מרגש.....הקטנה שלי כבר כל כך גדולה! דמעות של אושר מהולות בדאגה ובעצבות ממלאות אותי עכשיו.. מה יהיה ? ואיך יהיה? ואוף כל כך הרבה איך איך איך.?????? והייתי צריכה לשתף משהוא.... שיר29 במסע רגשי לתוך כיתה א
היום פסענו יחד בכורתי ואני לעבר בית הספר. בפעם הראשונה ביום הראשון בכיתה א. אמרתי לה בואי נכנס ברגל ימין.... אחת...שתיים...שלוש.... והופ נכנסנו, ההמולה הייתה גדולה המון קטנטנים כאלו , שהסתכלו מסביבם ולא הבינו מה קורה, נכנסנו לכיתה ושאלתי אותה את מתרגשת , היא ענתה לי " לא אמא אני לא מתרגשת רק כואבת לי הבטן". הגענו בין הראשונים בכיתה והיא שאלה " אמא מה עושים?" אמרתי לה שתבחר לה מקום ונחכה בטח עד שכל החברים לכיתה יגיעו, היא נורא גאה שהיא ב - א1, היא בחרה מקום ושמרה את הכסא על ידה לחברה שלה, המורה עדינה נכנסה לכיתה, שכולה הייתה צהובה כי קיבלנו חולצות צהובות לכל ילד שעליה כתוב שלום כיתה א ביד היו למורה בלונים צהובים וכל ילד קיבל בלון, ואז נתבקשנו לצאת החוצה, ולחכות ברחבה לטקס , למרות שידעתי שבעוד כמה דקות ארוכות שיראו לי כמו נצח, אני אראה אותה צועדות בשער היישר אל תוך בי"ס והפעם זה רשמי מול כל בי"ס, הרגשתי צביטה נוראית בלב, ודמעה בצבצה.....נשקתי אותה ופסעתי בכבדות נוראית לחצר. כל בי"ס התאסף שם....ילדי ב הופיעו שם....ילדי ה רקדו בשבילם. ובסיום ביקשו מכל ילד לבקש משאלה ...ספרנו עד שלוש.... אחת...שתיים....שלוש.... והופ כל הבלונים ואיתם המשאלות עפו לשמיים. חזרנו לכיתה הושבתי אותה, והמורה עדינה ביקשה בעדינות כיאה לה ולשמה שעכשיו נצא כי כך ייטב עם הילדים. אחלתי למלאכית שלי בהצלחה נשקתי אותה, כשהגעתי לדלת הסתובבתי והעפתי נשיקה באוייר... והיא שאלה אותי אמא את בוכה? אמרתי לה לא יפה שלי העינים שלי נוצצת מאושר ומהתרגשות. בבית בסוף היום שנראה לי כמו נצח.....היא אמרה לי.... " אמא אני ראיתי שבכית , אבל אל תדאגי כי גם לאמהות מותר לבכות כשהן עצובות." בסוד שאלתי אותה ילדה שלי מה הייתה המשאלה שביקשת כשהבלון עף למעלה ? והיא ענתה לי באהבה אין קץ " שאת אמא תמיד תהיי בריאה ותמיד תשארי האמא שלי". מה עוד יכולתי לבקש....חיבקתי אותה ושוב דמעה בצבצה מלאת אושר. עבר עלינו יום מרגש.....הקטנה שלי כבר כל כך גדולה! דמעות של אושר מהולות בדאגה ובעצבות ממלאות אותי עכשיו.. מה יהיה ? ואיך יהיה? ואוף כל כך הרבה איך איך איך.?????? והייתי צריכה לשתף משהוא.... שיר29 במסע רגשי לתוך כיתה א
