היום היתי בראשון
איזה עיר דלוחה ! למעשה, על אף שאני עובדת מאוד קרוב, תמיד השתדלתי להימנע מהעיר הזאת ככל יכולתי....
שמעתי פעם סיפורי אימה על כך שהיא בולעת אנשים ! באמת בחי אדוני בספר התורה !... כל הבניינים האלה שכל הזמן בונים בה, כל האנשים האלו שכל הזמן עוברים לגור בה, מן מפלצת מתפשטת ללא סוף שבולעת כל מה שרק עובר לידה, גם אם הוא עושה את עצמו שטיח קטן וחסר חשיבות ואפילו לא מעופף. אבל מסתבר, שהיתי, באתי, יצאתי, ונשארתי בחיים. מאוד מוזר. מאוד מוזר. אמנם הכל מלא פיח ועשן, חם ומגעיל, צפוף ורועש, אמנם הפוזה של המושבה הציורית מסתכמת בעיקר בכמה בתים מתפוררים וקצת נמוכים יותר, ובכל זאת, אנשים מסתבר, יכולים גם להיכנס וגם לצאת ממנה
זהו, היתי חייבת לספר. ובכל זאת אנקדוטה משעשעת. התבקשתי לקנות כיבוד לאיזה ישיבה. עברתי שם באזור מכולת אחרי מכולת, מיני מרקט אחרי מיני מרקט, ובאף מקום לא כיבדו צ´קים או כרטיס אשראי ! חשבתי לעצמי, מזה הפרימיטביות הזאת ? באזור השפלה עוד לא הפנימו את החיים המודרניים ? אבל אז קלטה עיני, בין שרשרת מכולות מהמאה הקודמת, חדר קטן, עם חלון ראווה קצת דלוח, מספרה פיצפונית, ומעליה שלט: עיצוב שער XXX מספרה בינלאומית ! נו נו. אמרתי לכם: ראשון.
איזה עיר דלוחה ! למעשה, על אף שאני עובדת מאוד קרוב, תמיד השתדלתי להימנע מהעיר הזאת ככל יכולתי....