היום האחרון בשנה

[נועם@בת]

היום האחרון בשנה

שנת הלימודים כמובן. מסתיים שבוע מחורבן שבסופו של חודש מחורבן בסופה של תקופה לא מוצלחת במיוחד. רק תשימו לב שאני לא רק מקטרת, אני גם מציינת שזה סוף ומשכנעת את עצמי שמעכשיו יהיה טוב יותר. אולי עכשיו אתחיל לטפל בעצמי, אולי עכשיו אתחיל לסדר ולנקות את הבית. אולי אבשל ואמלא את המקרר והפריזר באוכל מגוון ומי יודע אפילו טעים. אולי אפנק קצת את האיש שלי שעבר קשה השנה ולא ממש זכה לעזרה ממני. ואולי... אולי אתחיל לעשות משהו אמיתי כאן בפורום, או לחילופין אולי אפנה את המקום למישהי שתעשה יותר ממני. זה אמנם לא באמת ראש השנה, אבל כמו בסופשנה יהודי- תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

. בתיה

 

[סגלה]

מקווה שהתקופה הגרועה עברה

גם מקווה שכך יהיה אצלי . לי יש עד יום שני (בחינת בגרות) ואח"כ צריכים להשלים את ימי השביתה.

 

[אמא של Uri]

לקחת לי את המילים מהמקלדת.

גם אני מרגישה ש.... החופש הזה חייב להחזיר אותי למסלול. עשיתי לי רשימה של משימות: לסדר את חדר העבודה.... לחזור לחדר כושר (מה שלא עשיתי מאז שאוּרי נולד) לזרוק חצי בית.....(כל כך הרבה שטויות צברתי...) לקרוא איזה 6 ספרים שיושבים לי ליד המיטה. בקיצור אלף תוכניות אנירק מקווה שאצליח לעשות חלק מהן... שבת שלום.

 

[נועם@בת]

מזדהה במיוחד עם לזרוק חצי בית

לחדר כושר אין מצב שאגיע, לא בגלגול הזה. אבל לזרוק חצי בית, או שלושת רבעי ממנו, הפך לחלום הרטוב שלי. בנתיים אני מקוה להתחיל עם נקיון יסודי של חדר אחרי חדר, וככה בלי להרגיש להתחיל להחליק דברים החוצה מהבית. אין לי ספק שהאיש יגן על הג'אנק שלו בכל כוחו

, אבל אני מתכוונת לנצח. שבוע טוב בתיה

 

[a17]

לא תהיתן מה הקשר הזה בין גברים ואיסוף

אובססביבי של ג'נקיה מכל הסוגים ? אצלינו החצי עדיין לא פרק את התיק מימי הלימודים האקדמיים (לפני כמעט 7 שנים), בתירוץ ש"יש שם חומרים שאני צריך"...(זה לא נורא כי כל פעם שאני צריכה שדכן, מהדק וכיו"ב יש לי לאן ללכת...), מעבר לכך השיטה עובדת כך שמימילא לא מוצאים כלום כי הארונות והמחסן מלאים, אז קונים חדש, בוכים שרק לפני חצי שנה קנינו וכבר נעלם, מאשימים אחד את השני (אותי בזריקה אובססיבית של דברים), (אותו באיסוף וצבירה כנ"ל), וחוזרים לשיגרה...אוי כמה שמעצבן אותי אפילו לכתוב על זה...

 

[אמא של Uri]

אצלנו..

זה דווקא אחרת אניזו שהיא אספנית אובססיבית, מיוחד של בגדים נעלים ספרים מכשירי כתיבה.... אבל אלא הם לא ג'אנק... נכון????

והוא זורק חופשי.... יאללה עוד כמה ימיםפ ויהיה כבר חופש.

 

[אמאשל נתנאל]

ואצלנו?

נפרדנו מהמטפלת שלנו שהתחילה לאחרונה לחרוק - עידכנתי בהורים אחרי טיפולים נתנאל עוד שבוע מסיים כיתה ב' התחלנו להתארגן לשנה הבאה יום רביעי יש לנו פגישה במרכז העשרה למחוננים לשנה הבאה הילד עבר שלב ב' לנעה היתה אתמול פגישה עם דלת הכניסה לדלת שלום לילדה לא כל כך - ככל הנראה היא הולכת להיפרד מהציפורן בבוהן שבוע הבא נתנאל יוצא לחופש - נעה עדיין במעון ואני הולכת לניתוח תחזיקו לי אצבעות אני מנסה לשכנע את החצי שלי למכור את הדירה בעיר ולרכוש וילה בישוב הסמוך עד כה ללא הצלחה אני מסבירה לו שהוא מוכר סופר ליד הבית שהוא מוכר שכנים שהוא לא מסתדר איתם תמורת איכות חיים אין זה כמו כוסות רוח למת הבן אדם נעול לא ניתן לשכנע אותו לשנות את דעתו ואלוהים יודע למה כל ניסיונותי להוציא ממנו את הסיבה לסירוב נתקלו בשתיקה

 

[אמאשל נתנאל]

בגלל מה שרשמתי בפסקה האחרונה

אנחנו "ברוגז"...

 

[נועם@בת]

כלנית, אפשר לתת לך עצה?

עם עקשנים לא שווה להתעקש. מה שאצלנו עובד זה לרדת מהעניין. להפסיק לדבר על זה לזמן מה, שבוע, חודש, חצי שנה. עד שכל הכעסים מכל הצדדים נרגעים. ואחרי שכאילו כבר שוכחים מהכל, תנצלי רגע של פתיחות ורצון טוב ותעלי בזהירות את הנושא, תגששי, תשאלי. חכי שיהיה רגוע ומחויך ותשאלי אותו למה הוא לא רוצה לעבור. לפעמים הסיבה לא ברורה גם לו. לפעמים קשה לו להסביר, או שזאת סיבה מטופשת שלא נעים לו להגיד אותה ואז הוא מתבצר בתוך העקשנות שלו. ואת הרי מכירה אותו ואת העקשנות שלו הרבה יותר טוב ממני. לא יעבוד ללכת איתו ראש בראש. בתיה

 

[אמא של Uri]

אוי

מסכנונת נעה. אני כל כך מקווה שכבר זה לא נורא נורא כואב. ניתוח?? בהצלחה והחלמה הכי מהירה בעולם. ובעיניין הבית.... לאט לאט, אולי פתאום יפול האסימון. ליל מנוחה.

 

[נועם@בת]

אצל ההורים שלי זה היה הפוך

אמא שלי אוגרת ואבא שלי ז"ל היה משכנע אותה לזרוק. עם השנים הוא התרגל. בארון הבגדים עוד יש לה את השמלה החגיגית שתפרה לבר מצווה של אחי, זה שחגג לא מזמן יומולדת חמישים

. כמובן שהיא כמעט לא השתמשה בשמלה כי היא היתה נורא חגיגית. גם אני אוגרת, אבל במידה הולכת ופוחת. נכון להיום הבית הפוך ומג'ויף ברמות על. אני לא אכנס לתיאורים כדי לא להרוס את התדמית שלי. רמי דוקא היחיד שמנקה, רק שאוסף, צובר, עורם ושומר

. לומשנה, עבר לו עוד יום. מחר האזכרה במלאת שלושית לפטירתו של אבא שלי. אני עדיין לא ממש מעכלת את זה. מבחינתי הוא נגאל מיסוריו, אבל החסרון שלו עוד לא חדר לי למודעות. לילה טוב בתיה